קנת רינד, ממשקיעי ההון סיכון הראשונים בעולם, אינו מרוצה ממצבה של תעשיית קרנות ההון סיכון בישראל. כמי שמשמש יועץ של הקונגרס האמריקאי ושל ממשלת רוסיה בתחום עידוד תעשיית ההיי-טק, הוא מאמין כי התעשייה המקומית מצויה במשבר והאשמה העיקרית בכך היא המדינה. לפני כשלושה חודשים יצר קשר עם שרת התמ"ס לשעבר דליה איציק והעביר לידיה המלצות לעידוד פעילות התעשייה. התגובה שקיבל היתה מכתב רשמי שממנו נודע לו כי "לומדים את המלצותיו".
רעיונותיו העיקריים של רינד אינם חדשים: הגדלת קרן הסיד הממשלתית להיקף משמעותי, הקלות במס למפעלי היי-טק, הגדלת התמיכה במחקר ופיתוח באקדמיה, הגדלת תקציב המדען הראשי במשרד התמ"ס ועוד. הוא גם מאמין כי יש ליצור סביבת תמיכה שתכלול בין היתר עידוד משקיעים מוסדיים להיכנס להשקעות הון סיכון, עידוד יזמים להקים חברות באמצעות מיסוי המניות רק עם מכירתן או מיסוי אופציות רק עם מימושן, וביטוח הפסדים למשקיעים המכסה אותם במקרה של הפסד כספי.
המיוחד בהצעותיו של רינד אינו בתוכנן, שכן נוסחאות אלה נוסו בכל העולם, אלא במידת הדחיפות שבה הגיש אותן. "כל הממשלות בעולם גילו שתעשיית ההיי-טק היא מקום טוב להיות בו. כיום אתם לא לבד. אתם מתחרים בסין, בקוריאה ובצרפת. גם הרוסים וגם ההודים גילו את זה - והקימו תעשיית הון סיכון גדולה לתחום התוכנה".
למרות היתרונות המובנים מאליהם של ישראל, דוגמת איכות אקדמית וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות, רינד סבור שהמדינה מאבדת את מעמדה התחרותי ביחס למדינות אחרות. "כיום אין יותר תוכניות בישראל", הוא טוען. "אפילו תוכנית המדען הראשי לא צמחה בשנים האחרונות, ולכן חברות רבות אינן מקבלות ממנו כסף, אף שמגיע להן. תקציב המדען זקוק לתוספת של 100-50 מיליון דולר לפחות, וכמוהו גם קרן הסיד הממשלתית. היא מבוססת על כך שאם קרן תשקיע בחברה מיליון דולר, הממשלה תשקיע מיליון דולר נוספים לצדה. אלא ש-2 מיליון דולר לא יביאו אותך לשום מקום, בעיקר לא בתעשיית הביוטכנולוגיה".
כאחד ממייסדי קרן ניצנים שהוקמה באמצע שנות ה-90 ומהמשקיעים הבולטים בקרן אינפיניטי, מנהל רינד קשרים עסקיים עם תעשיית ההון סיכון המקומית ואם יתקבלו המלצותיו, אין ספק כי ייהנה מפירותיהן. אלא שלדבריו, יוזמתו הפרטית נובעת מקרבתו האישית לתעשייה הישראלית ומהניסיון שצבר כיועץ של ממשלות ארה"ב ורוסיה.
20 מיליון דולר בשנה למדענים רוסים
כיום נמנה רינד עם ותיקי הענף בעולם. ב-63' הצטרף לקרן הנאמנות וחברת הייעוץ קואנטום-סמסון, לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט בכימיה גרעינית. מאז שימש מנהל השקעות בקרן רוקפלר, מנהל השקעות בקרן אופנהיימר, מהקרנות הגדולות בעולם המבצעות השקעות טכנולוגיות, מנהל השקעות בחברת זירוקס והיה מייסד משותף של עשר קרנות נוספות. לטענתו, הוא "כבר ראה הכל" בתעשיית ההון סיכון, ולכן יש משקל מיוחד לעצותיו.
כך חשב גם הקונגרס האמריקאי, שמינה אותו ליועץ מיוחד ולחבר הנהלת הקרן למחקר ופיתוח אזרחי (CRDF). הארגון הוקם לאחר נפילת ברית המועצות וביקש לפתות מדענים ומהנדסים רוסים שלא להגר לאיראן ועיראק, שהציעו תקציבי מחקר נדיבים, על ידי חלוקת תקציבי מחקר אמריקאיים למדענים ברוסיה. בסיוע המלצותיו העניקה ממשלת ארה"ב בארבע השנים האחרונות מענקים בהיקף של כ-20 מיליון דולר בשנה למדענים ומהנדסים רוסים.
בשנה האחרונה ביקשו ממשלת רוסיה והקונגרס האמריקאי סיוע בהפיכת הרעיונות שפותחו במסגרת זו לחברות פעילות. רינד נפגש עם נציגי משרד התעשייה ברוסיה והעניק להם כמה המלצות. אחת מהן היתה להקים תעשיית הון סיכון מקומית בהתבסס על הידע והקשרים של התעשייה הישראלית. המלצה זו יושמה בחודש שעבר, כאשר נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין איגודי הקרנות של רוסיה ושל ישראל.
לדבריו, את מרבית הצעדים שהוא מציע כיום לישראל, הציע גם לממשלת רוסיה, "ואולם הם צריכים לעשות הרבה דברים לפני שיתקרבו למעמדה של ישראל. אחד מהם הוא חקיקה: העצה החשובה ביותר שנתתי לרוסים היא לחוקק חוק קניין רוחני חזק ולבסס אותו. ברוסיה, אם אתה רוכש קניין רוחני, אינך יודע אם אתה הבעלים שלו. אין שם חוקי קניין רוחני, וגם אם ישנם - איש אינו אוכף אותם".
בעיניו, תמיכה ממשלתית בתעשיית ההיי-טק אינה מהלך הסותר תפישת עולם קפיטליסטית, משום שלדעתו ברוב המקרים זקוקות חברות טכנולוגיות להון רב מאוד, שאותו יוכלו לגייס ממשקיעים פרטיים רק לעתים רחוקות. אפילו הממשל הפדרלי בארה"ב, אמר, מעניק סיוע רחב ליצירת חברות טכנולוגיות. "לכל סוכנות ממשלתית יש תוכנית שבה מפורטים התחומים שבהם היא מעוניינת שיבוצעו מחקרים או השקעות, וחברות שנכנסות לתחומים אלה נהנות מסיוע מגוון, כגון תוכנית שבה מבוטחים המשקיעים בחברה מפני הפסדים ותוכניות הלוואת הון לתעשייה שב-30 השנה האחרונות הגיעו להישגים מדהימים".
בין תוכניות אלה הוא מונה את תוכנית SBIR, שחילקה ב-2001 מענקים ל-5,000 חברות טכנולוגיות בהיקף של 1.5 מיליארד דולר; תוכנית SBA שסיפקה ערבויות להלוואות של 43 אלף חברות ב-2000 בהיקף של 10 מיליארד דולר, ותוכנית SBIC שהשקיעה 22 מיליארד דולר בקרנות הון סיכון. להערכתו, תוכניות אלה התניעו גידול בתוצר הלאומי האמריקאי בהיקף של 1.1 טריליון דולר ב-2000-'70 וייצרו 27 מיליון משרות באופן ישיר.
"רוב הכסף שמגיע לקרנות ההון סיכון בארה"ב מגיע מקרנות הפנסיה, מאגודות מקצועיות, מחברות ביטוח וכדומה", אומר רינד, הטוען כי השקעה ממשלתית בהיי-טק מסייעת לצמיחת המדינה. לדעתו, הדבר אינו אמור לסכן את ההון הציבורי שאותו מנהלים המשקיעים המוסדיים: "ישראל צריכה לעודד את קרנות הפנסיה להשקיע בהיי-טק. משקיע מוסדי צריך לגוון השקעות ולהשקיע בתחומים שאינם קשורים זה לזה. המשקיעים המוסדיים אינם צריכים להשקיע את כל הכסף בהיי-טק. צריך להשקיע קצת במניות, קצת בנפט, קצת באג"ח וקצת בהיי-טק. ככל שתגוון את ההשקעות, תרוויח ממשהו שמצליח על חשבון משהו שלא הצליח. אף שהשקעה בקרנות הון סיכון נראית מסוכנת, יותר מסוכן שלא
"יותר מסוכן שלא להשקיע בקרנות הון סיכון"
רוני ליפשיץ
15.12.2002 / 10:07