מתחת לרדאר, דירקטוריון חברת החשמל אישר ב-31 בינואר השנה את הסכם הפשרה עם חברות הגז המצריות, שקובע כי תקבל כ-500 מיליון דולר בלבד, וגם הם בפריסת תשלומים עד 2028. השבוע נחשף ב"גלובס", כי רשות החברות הממשלתיות דורשת מדירקטוריון החברה לדון מחדש במתווה, בטענה שהמידע שהוצג בפניו היה חלקי בלבד. פרסום הדברים עורר סערה, והביא את החברה לאשר רשמית את הפרסום.
הסכם הפשרה המתגבש מעורר שאלות חשובות: האם מדובר בעסקה מוצלחת עבור צרכני החשמל? האם יש קשר בין הפשרה לבין עסקאות יצוא הגז למצרים? מה היו הפגמים בהליך לטענת מנהל רשות החברות הממשלתיות ינקי קוינט והאם ניתן היה להשיג יותר? וכמובן השאלה המתבקשת, מדוע הוסתרה מהציבור העובדה שמתווה ההסכם אושר עקרונית בדירקטוריון חברת החשמל לפני למעלה מחודשיים? "גלובס" עושה סדר.
הסיבה להסתרת ההסכם מהציבור
ב-31 לינואר החליט דירקטוריון חברת החשמל לאשר את הסכם הפשרה עם חברות הגז המצריות, בכפוף למספר תנאים, ובהם קבלת אישור רשות החשמל להסכם. חברת החשמל היא לא רק חברה ממשלתית, אלא גם חברה ציבורית - איגרות החוב שלה נסחרות בבורסה והיא מחויבת לדווח על כל אירוע שיש לו השפעה מהותית על עסקיה.
למרות זאת, החברה לא דיווחה על החלטת הדירקטוריון וגם לא על מכתב שנשלח לה ב-25 במארס על-ידי מנהל רשות החברות הממשלתיות יעקב (ינקי) קוינט, שבו מבקש מנהל הרשות כי דירקטוריון החברה יקיים דיון נוסף במתווה.
הסיבה: לטענתו, לא הוצגו בדיון הקודם בפני חברי הדירקטוריון מלוא הנתונים הרלוונטיים. בדיווח שהעבירה אתמול (ג') לבורסה, טענה החברה כי הסיבה לעיכוב בדיווחים הייתה חשש שפרסום מתווה הפשרה ופרטים הקשורים אליו יביא ל"סיכול ההסכם". אמש הודיעה החברה כי בכל מקרה רשות החשמל הייתה מפרסמת את עיקרי ההסכם במסגרת שימוע ציבורי, לפני מתן אישור סופי.
הציבור נתן הלוואה, ולא יקבל אותה בחזרה
לגבי הפיצוי המוסכם, מדובר למעשה בהחזר הלוואה שנתנו צרכני החשמל בישראל לחברת החשמל בין השנים 2012-2015 למימון רכישת דלק יקר לייצור חשמל, שחברת החשמל נאלצה לרכוש לאחר שהופסקה הזרמת הגז הטבעי ממצרים. אבל בפועל, צרכני החשמל שילמו הרבה יותר ממה שהם מקבלים בחזרה.
במארס 2012 הודיעו חברות הגז של ממשלת מצרים על הפסקת הזרמת הגז לישראל ועל ביטול חד-צדדי של הסכם שנחתם ב-2005 עם חברת החשמל וחברת EMG, שהקים איש העסקים הישראלי יוסי מימן עם שותף מצרי. כתוצאה מהפסקת הזרמת הגז, נאלצה חברת החשמל לרכוש דלקים יקרים יותר לייצור חשמל, כמו למשל סולר. מאחר שלחברה לא הייתה יכולת כספית לממן את רכישת הדלקים, הסכימה המדינה להלוות לחברת החשמל כ-10 מיליארד שקל.
במהלך שחוקיותו שנויה במחלוקת, נקבע כי את ההלוואה יחזירו צרכני החשמל באמצעות העלאת תעריף החשמל בעד 40% למשך תקופה של שלוש שנים (2012-2015). חברת החשמל מצידה תבעה את חברות הגז המצריות בבוררות בינלאומיות ודרשה פיצוי בגובה 4.15 מיליארד דולר.
ב-2015 פסק טריבונל בוררות בשווייץ לטובת חברת החשמל פיצוי של 1.76 מיליארד דולר, בתוספת הוצאות משפט וריבית בסכום כולל שעומד נכון להיום על 600 מיליון דולר. בחברות הגז המצריות ערערו, אך ב-2017 דחה בית משפט בשווייץ את ערעורן. בסופו של דבר הצדדים סיכמו על סכום נמוך בהרבה.
לפי מתווה הפשרה, שסוכם ואושר עקרונית בדירקטוריון חברת החשמל ב-31 בינואר, ישלמו חברות הגז המצריות (EGAS ו-EGPC) לחברת החשמל סכום של 500 מיליון דולר על-פני 8.5 שנים, מתוכם 60 מיליון במעמד חתימת ההסכם. בנק מצרי בבעלות ממשלת מצרים יעמיד ערבות (Letter of Credit) להבטחת התשלומים הבאים עד שנת 2028.
מי מבטיח שהפעם המצרים יעמדו בהסכם?
מדובר בעסקה גרועה לפי כל קנה מידה ישראלי או מערבי. על-פי תחשיבי רשות החברות, הסכום שתקבל חברת החשמל - עבור צרכני החשמל בישראל - מהווה תספורת של 85% על הסכום הנומינלי שנפסק לטובתה בבוררות הבינלאומית בשווייץ. אבל התחשיב של רשות החברות אופטימי מאוד, משום שהוא מניח שהחברות המצריות (שכבר הפרו פעם אחת הסכמים עם חברת החשמל) יעמדו הפעם בכל התחייבויותיהן וישלמו את כל התשלומים עד 2028.
מוותרים על 2 מיליארד דולר ללא סיבה ברורה
חברת החשמל מקבלת על עצמה את הסיכון שההסכם יופר בכך שהיא מאשרת, כי החוב מבחינתה כבר לא 2.3 מיליארד דולר אלא רק חצי מיליארד. הוויתור הזה הוא בלתי הפיך ולחברת החשמל לא תהיה אפשרות לחזור לסכום המקורי במידה שהצד השני לא יבצע את חלקו. יש ודאות רק לגבי התשלום הראשון של 60 מיליון הדולר. שאר התשלומים מותנים בסוג של ערבות של בנק מצרי וברצונן הטוב של החברות המצריות.
נכוו בעבר ורצו לצמצם סיכונים
כיצד מצדיקה חברת החשמל חתימה על עסקה כזו? בחברת החשמל אומרים שאת העסקה יש לראות ביחס לאפשרויות לגבות את החוב שהיו מלכתחילה מאוד מוגבלות כיוון שמדובר בחברות ממשלתיות מצריות, שאין להן פעילות או נכסים בחו"ל שאפשר לנסות ולעקל.
בחברת החשמל מראש ניסו להנמיך לרצפה את הציפיות בישראל לגבי האפשרות של קבלת פיצוי - ב-2011 למשל, עוד לפני הגשת התביעה לבוררות בשווייץ, אמר יו"ר החברה יפתח רון טל בכנסת לח"כ מירי רגב, "שנינו נהיה בפנסיה לפני שנראה שקל".
גם במהלך המשא ומתן נשמעו מכיוון חברת החשמל סיפורים על קשיחותם המופלגת של המצרים. "המצרים באים למו"מ עם עמדת פתיחה מאוד קשוחה ולאורך כל המו"מ הם לא זזים ממנה מילימטר", סיפר פעם איש עסקים ישראלי שהיה קשור למגעים.
רשות החברות נעמדה על הרגליים האחוריות
יעקב (ינקי) קוינט, מנהל רשות החברות שבזכות מכתבו נחשף הסכם הפשרה, וטען כי החלטת הדירקטוריון לאשר את מתווה הפשרה לא התקבלה על-סמך תמונה משפטית וכלכלית מלאה. לטענתו, בחוות הדעת המקצועית שהוצגה לדירקטוריון נפלו פגמים ולא הוצגו חוות דעת מספקות לגבי היכולת לגבות את החוב ולגבי הנכסים של החברות המצריות. חברת החשמל טענה במכתב תגובה לקוינט מה-31 בינואר כי לדירקטוריון הוצג כל החומר הרלוונטי, שהיה סביר להציג בנסיבות העניין.
למה נושים פרטיים כן, אבל חברת החשמל לא?
נקודה מרכזית נוספת שמעלה קוינט היא מדוע לא הוצגה חוות דעת לגבי האפשרות לתבוע את EMG - חברה שהקימו איש העסקים הישראלי יוסי מימן ושותפו המצרי חוסיין סאלם - שסיפקה לחברת החשמל את הגז. EMG תבעה בעצמה את חברות הגז המצריות, וזכתה במסגרת הבוררות בסכום של 324 מיליון דולר. ב-26 בספטמבר רכשו דלק קידוחים של יצחק תשובה, נובל אנרג’י וחברה בשם איסט גז, נתח שליטה (39%) ב-EMG תמורת 518 מיליון דולר, ונושי החברה קיבלו בחזרה, לפי הערכות כ-60% מהחוב שלהם.
קוינט טען, שהסכם ראוי היה מבטיח לצרכני החשמל לקבל החזר בשיעור דומה לזה שקיבלו נושי EMG. על-רקע זה הוא דרש להציג לדירקטוריון חברת החשמל חוות דעת משפטית לגבי האפשרות לתבוע את EMG - שגם היא הפרה את ההסכם מול חברת החשמל, ולמרות זאת לא נתבעה על-ידה. בנוסף, EMG העמידה בזמנה לחברת החשמל ערבויות בהיקף 180 מיליון דולר לביצוע ההסכם - ואפילו ערבויות אלה לא חולטו.
גם חברות זרות נאלצו לוותר על החוב
במערכת היחסים בין ישראל למצרים מעורבים אינטרסים מדיניים וכלכליים כבדים - בהם היחסים האסטרטגיים בין הממסדים הביטחוניים ולעסקה בהיקף של 15 מיליארד דולר לייצוא גז מ"תמר" ומ"לוויתן" למצרים.
בכלי תקשורת מקומיים הופיעו בעבר אמירות של בכירים במצרים, שלפיהן לא יינתן אישור ליבוא גז מישראל כל עוד יש תביעות נגד מצרים. גם חברות זרות הפועלות במצרים נאלצו לוותר על תביעות נגד הממשל המצרי, כתנאי להמשך פעילותן במדינה.
אולם בחברת החשמל טענו כל העת כי לא הופעלו עליהם לחצים מצד גורמים ישראליים להתפשר מול חברות הגז המצריות. ממשלת ישראל לא הפעילה את הסעיף המיוחד בחוק החברות הממשלתיות, שמאפשר לה לכפות על חברת החשמל לקבל החלטות שאינן לפי טובתה העסקית של החברה.