יונתן כץ ורובי נתנזון: גם אם הצמיחה תגיע ל-1% ב-2003 - האוצר יחרוג במידה ניכרת מיעד הגירעון

גם אם הצמיחה תגיע לשיעור של 1% תוצר בשנת 2003 - ייווצר פער בצד המסים, אשר יוביל לחריגה ניכרת ביעד הגירעון של האוצר. כך כותבים ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי, והכלכלן יונתן כץ. הם מזהירים כי חריגה משמעותית מיעד הגירעון תביא להורדת הדירוג של מדינת ישראל, לגידול בהנפקות הממשלה ולהמשך עליית הריבית לטווח ארוך.



"ללא שינוי דרמטי במדיניות הכלכלית קיימת סכנה ממשית ליציבות הפיננסית של ישראל עד כדי היווצרות משבר פיננסי וכלכלי חריף בשנת 2003 שיכלול מיתון מעמיק, אובדן אמון ובריחת מט"ח לחו"ל, גירעון בשיעור של 7%, עליית ריבית והיחלשות השקל", כך כותבים נתנזון וכץ בנייר עמדה שהפיצה עמותת "סנאט", הפועלת במימון קרן פרידריך אברט הגרמנית. בנייר העמדה הקודם שפירסמה העמותה לפני כחודש טענה סילביה פיטרמן, מנהלת מחלקת מט"ח בבנק ישראל לשעבר, כי צפויה הורדת דירוג נוספת של האשראי של ישראל, ייתכן גם בכמה רמות.



נתנזון וכץ מתארים תרחיש שלילי המבוסס על ניתוח ההוצאות וההכנסות בתקציב המדינה. לדבריהם, הנחת הגבייה של האוצר קובעת כי יחול גידול נומינלי בהכנסות ממסים בשיעור של 12 מיליארד שקל בשנת 2003, כלומר כמעט 7%. להערכתם, אין להערכה זו של האוצר על מה להסתמך וההסתברות לקיומה שואפת לאפס. הנחה זו אף מעוררת שאלות קשות לגבי אמינות אומדני האוצר, כותבים כץ ונתנזון.



לגבי הערבויות מארה"ב, כותבים נתנזון וכץ, כי קבלתן לא תשנה באופן מהותי את התוואי בו צועד המשק ולא תאפשר יציאה מהמיתון. הערבויות לא יקטינו את הגירעון הממשלתי, אלא יעזרו במימון הגירעון על ידי גיוס גדול מחו"ל. קבלת הערבויות תקל על מחזור החוב החיצוני, אך לא תמנע משבר פיננסי ועליית תשואות בשוק המקומי. לדבריהם, עיקר החשיבות בקבלת הערבויות הינו פסיכולוגי ולכן צפויה לקבלתן השפעה מרגיעה על השווקים ובפרט על שוק המט"ח.



נתנזון וכץ מציעים למקבלי ההחלטות ליישם תוכנית כלכלית מקיפה שעשויה למנוע משבר פיננסי ולהחזיר את ישראל לתוואי צמיחה חיובי וגדל. התוכנית כוללת רפורמות מבניות עמוקות, שניתן להשיגן רק במסגרת עסקת חבילה כוללת במשק, ובהן: קיצוץ חד בתשלומי ההעברה, ביטול קצבת הילד הראשון והשני ויצירת מבחני הכנסה לשאר קצבאות הילדים, ביטול חוק משפחות ברוכות ילדים, קיצוץ של 5%-8% בכל תשלומי השכר בסקטור הציבורי, ביטול החקיקה הפרטית, הקפאת תשלום תוספת היוקר, עליה הוסכם רק לאחרונה, גידול של כ-10 מיליארד שקל בהשקעות בתשתית ישירות מתקציב המדינה, הפעלה מיידית ומלאה של כל שלבי הרפורמה במס, ביטול חוק שכר מינימום, ביטול הנפקת איגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה, הפרטה מאסיווית של נכסי המדינה, כולל קרקעות, והפחתת 1% בריבית.



בנייר העמדה מציגים נתנזון וכץ שני תרחישים אפשריים: ללא תוכנית כלכלית תרד הצמיחה במשק בשיעור של 1%, האבטלה תעמוד על שיעור של 12% מכוח העבודה האזרחי, הגירעון יעמוד על 5.5% כאחוז מהתמ"ג והאינפלציה תגיע ל-4%. לעומת זאת, אם תאומץ תוכנית כלכלית מקיפה, הצמיחה במשק תעלה בשיעור של 1.8%, האבטלה תרד לרמה של 10.4%, הגירעון התקציבי יגיע ל-3.5% והאינפלציה ל-2% בלבד