ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהגישו עובדי בזק בעניין הקצאת מניות החברה לעובדים

בית המשפט העליון דחה אתמול ערעור שהגישו שני עובדים לשעבר של חברת בזק על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שדחה על הסף את תביעתם בעניין הקצאת מניות של החברה לעובדיה. בהרכב של שלושה שופטים - טובה שטרסברג-כהן, יצחק אנגלרד ואשר גרוניס - קבע העליון כי עובדי בזק אינם זכאים להטבות שנכללו בתשקיף שפירסמה המדינה ב-91'.



התובעים, יוסף ברנע ותומר קאופמן, טענו כי מחדלים של בזק ושל המדינה, כבעלת השליטה בחברה, גרמו להם נזק כספי, וביקשו מבית המשפט המחוזי לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, בשם עובדי וגמלאי בזק. בעת הגשת התביעה ההערכה היתה כי שווי התביעה הייצוגית, אם תאושר, יגיע לכ-230 מליון שקל.



התובעים טענו כי במאי 91' פורסם תשקיף שעניינו הצעת מכר והנפקה של מניות. התשקיף, שהופנה לציבור, כלל סעיף שכותרתו "תשקיף הצעה לעובדים", בו הסכימה המדינה להנפקה של ניירות ערך לעובדים, ופירטה את מספרם ומחיריהם. עוד נכתב בתשקיף כי ההנפקה לעובדים תהיה על פי תשקיף שיפורסם בתוך חודשיים, שיהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת. בסופו של דבר, תשקיף כזה לא פורסם, וההנפקה לא בוצעה.



לאחר משא ומתן עם העובדים החליטה הממשלה ב-97' על הקצאת מניות לעובדים. התשקיף פורסם ב-98' וההקצאה בוצעה. לטענת התובעים, ההטבות המגולמות בתשקיף מ-91' לא קיבלו ביטוי מלא בתשקיף מ-98'.



בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף. בין השאר, קבע בית המשפט כי התביעה התיישנה, שכן חלפו יותר משבע שנים מיום פרסום התשקיף הראשון ב-91' ועד להגשת התביעה ב-2000.



התובעים עירערו לעליון באמצעות עו"ד גלעד ברנע, וטענו כי מרוץ ההתיישנות הופסק על ידי הודאת המשיבות בזכותם של העובדים במסמכים שונים.



המדינה טענה, באמצעות עו"ד מיקי חשין, כי "תשקיף" אינו מטיל חבות על החתום עליו, והאמור בו הוא בגדר הצהרת כוונות בלבד. בזק טענה, באמצעות עוה"ד גיורא ארדינסט, אורי נוי ויהודה אגטשטיין, כי לעובדים אין עילת תביעה נגדה, שכן המדינה היא שהציעה את מניות בזק לרכישה.



שופטי העליון דחו את הערעור פה אחד. השופטת שטרסברג-כהן קבעה כי תשקיף נתפס כשלב מקדמי לשכלול חוזה למכר מניות. השופטת קבעה כי התשקיף מ-91' אינו מהווה מקור להתחייבות כלפי העובדים, וכי מדובר בשלב מוקדם ביותר של טרום הצעה שלא התגבשה כלל להצעה. השופטים אנגלרד וגרוניס דחו את הערעור מטעמי התיישנות (ע"א 5187/02).