הון סיכון בסיכון

לאחרונה התבשרנו כי קרן הון הסיכון בנצ'מרק הגדילה את הקרן להשקעות בישראל ל-260 מיליון דולר, לאחר שגייסה 40 מיליון דולר נוספים המיועדים להשקעות בישראל.



מצד אחד יש בכך איתות חיובי כלשהו המצביע על כך שמשקיעים זרים עדיין מאמינים בישראל. מצד שני, יש בכך מעין לעג לרש, משום שסך כל הגיוס של קרנות הון הסיכון הישראליות בשנת 2002 יסתכם אולי בכ-120-130 מיליון דולר, וכי סביר להניח כי הגיוס של קרנות הון הסיכון הישראליות בשנת 2003 ישאף לאפס, בהשוואה לגיוסים של קרנות הון סיכון ישראליות בשנת 2000, בסך של כ-3.6 מיליארד דולר ובשנת 2001 בסך של כ-1.5 מיליארד דולר.



במצב הנוכחי של המשבר בעולם והמשבר הפנימי בישראל, סיכויי קרנות הון הסיכון הישראליות לגייס קרנות המשך נמוכים ביותר. ידוע כי רוב הקרנות הישראליות יסיימו את תקופת ההשקעה שלהם בשנת 2004, ומכאן ברור כי אם לא יהיו גיוסים נוספים הרי כל תעשיית ההיי-טק בישראל תעמוד בפני שוקת שבורה.



במקרה הטוב ביותר, סקטור ההיי-טק יהפוך להיות תלוי באופן מוחלט בהשקעות מספר משקיעים טכנולוגיים או קרנות הון סיכון זרות בלא השתתפות קרנות הון סיכון ישראליות. אנו חוזרים ואומרים כי להערכתנו, סקטור ההיי-טק הינו הסקטור הכלכלי החשוב ביותר במדינת ישראל, בעל התרומה המשמעותית ביותר לצמיחה, ליצוא ולצמצום האבטלה.







אין ספק כי קובעי ומנהלי המדיניות הכלכלית במשרד האוצר וראש הממשלה אינם יכולים לעמוד מן הצד. המותרות של אי נקיטת צעדים אקטיוויים להצלת הסקטור אינן בנמצא, ולכן ניתן לצפות כי ראש הממשלה יפשיל שרווליו, וביחד עם האחראים במשרד האוצר ינקטו יוזמות כדי לאפשר המשך פעילות סקטור ההיי-טק וקרנות הון הסיכון הישראליות, שהינו בעל חשיבות לאומית עליונה.



כמובן שמי שלא חושב או לא מאמין שלסקטור ההיי-טק יש לתת עדיפות לאומית מהשורה הראשונה, וזאת על סמך העובדות והנתונים, הוא סבור כי אין שום הצדקה לפעול לקידומו. העובדה היא שבכל המדינות המובילות בעולם, החל מהמזרח הרחוק דרך מדינות כמו סין, קוריאה, סינגפור, טייוואן ודרך מדינות מפותחות במערב כגון ארה"ב, אירלנד, גרמניה, יש הכרה מלאה בממשלות השונות בחשיבות סקטור ההיי-טק להתפתחות הכלכלית, ובהתאם כל המדינות ללא יוצא מן הכלל, נוקטות מדיניות אקטיווית של תוכניות מיוחדות, החל מהקלות במסים דרך מתן מענקים ואו הלוואות ואו העדפות אחרות, כדי להבטיח קיום סקטור היי-טק בצורה המוצלחת ביותר במקומותיהם.



למרבה הפלא, במדינת ישראל, כל מהלך הקשור לתמיכה בסקטור ההיי-טק כרוך במאבקים האורכים תקופה ארוכה, וגם כאשר הרשויות השונות באות לקראת הסקטור, הדבר נעשה מאוחר מדי ולא ברמה המתאימה. לדוגמא מתן ההחלטה על שעור מס אפס למשקיעים בקרנות הון סיכון ישראליות ניתנה לאחר מאבק של מעל שנתיים, למרות היות שיעור המס אפס תנאי הכרחי לגיוס הון. לאור המצב הבטחוני הוא הפך לתנאי לא מספיק ולא הצליח לגרום הזרמה של השקעות נוספות לארץ. יחד עם זאת, עצם המצב של שיעור מס אפס הינו הכרח לעצם קיום סיכויי גיוס בעתיד ולכן יש להמשיך לשמרו.



בהתאם אנו חושבים כי על מקבלי ההחלטות לנקוט יוזמות, לקבל החלטות בכל הקשור לפעילות סקטור ההיי-טק, אשר בסופו של דבר הינו חלק מהחוסן הלאומי והנכס המרכזי והעיקרי של מדינת ישראל כיום.