לא מדע בדיוני: איך ייראה מקצוע עריכת הדין בעתיד? 10 שינויים שכבר בדרך

ב-18 ביוני 2019 יתקיימו הבחירות לראשות לשכת עורכי דין. אלפי עורכי דין - אלה שיגיעו לבחור - יכריעו מי יעמוד בראש הגוף המקצועי האחראי על המקצוע. על התפקיד מתמודדים עו"ד ציון אמיר, מבכירי הסנגורים בארץ, ועו"ד אבי חימי, אף הוא מבכירי הסנגורים, ומי שמכהן בפועל כראש הלשכה הזמני; בעקבות פרישת ראש הלשכה הקודם, עו"ד אפי נוה, על רקע החקירות המתנהלות נגדו. מולם מתמודד מועמד נוסף - עו"ד אבישי ריינמן. אולם נראה כי המרוץ האמיתי יהיה בין עורכי הדין אמיר לחימי. לטובתם פרשו מהמרוץ עו"ד אביחי ורדי (שתומך כעת בחימי), ועו"ד אילן בומבך (שהצטרף לרשימה של אמיר).

שלושת המועמדים מצויים היום בשיא הקמפיין, מפריחים הבטחות לבוחריהם בנוגע לתוכניות העתידיות שלהם (יטפלו בהצפת המקצוע, בשכר הצעירים ועוד ועוד) אם יבחרו; וכן בנוגע לדברים שהם אינם מתכוונים לעשות (למשל, הבטחות כי לא יעשו "כנסים מפוארים", בשונה מהראש הקודם). השבוע, קצת לפני הבחירות, מפרסם "גלובס" עוד סקר מקיף שנערך בשוק עריכת הדין, שיכול לעניין גם את המועמדים לתפקיד, ולשקף להם איך נראה המקצוע היום במבט על ובמבט עומק.

בחלקו הראשון של סקר השכר, שערך עו"ד דודי זלמנוביץ', מנכ"ל חברת GLawBAL המייעצת לסקטור עורכי הדין, ופורסם ב"גלובס" בראשית השבוע, הוצגו נתונים מאוד מטרידים על הכנסותיהם של עורכי הדין. בין היתר הוצג הנתון שלפיו כמחצית מעורכי הדין מרוויחים פחות מ-15,815 שקל ברוטו לחודש (השכר החציוני); כשליש מרוויחים שכר חודשי הנמוך מ-11,100 שקל; ו-10% מרוויחים שכר חודשי זעום שאינו עולה על 5,855 שקל ברוטו לחודש. בפער עצום מעליהם נמצאים "הכוכבים" של המקצוע, העשירון העליון, ששכרם החודשי מתחיל ב-40,509 שקל ויותר. ומעל כל אלה נזכיר את האלפיון העליון של המקצוע, שכולל מספר מצומצם של עורכי דין בכירים, שנהנים משכר של מאות אלפי שקלים בחודש ויותר.

החלק השני של הסקר, המתפרסם היום, מציג עשרה שינויים בשוק עריכת הדין, בארץ ובעולם, שלדברי זלמנוביץ', "מהווים חידוש בתעשייה שמרנית זו, וחלקם אף נראים כמו מדע בדיוני".

ראשי הלשכה הפוטנציאלים מוזמנים לגזור ולשמור.

אחד השינויים המשמעותיים המתחוללים כיום בסקטור עורכי הדין בעולם, הוא הכניסה של הטכנולוגיה המתקדמת למשרדים, תוך החלפת עורכי הדין עצמם בחלק מהתפקידים שהם מילאו. AI - (Artificial Inelegance) היא 'הבאזוורד' החם בעולם עורכי הדין", אומר עו"ד זלמנוביץ'. "טכנולוגיה ומחשבים תופסים יותר ויותר את מקומו של עורך הדין וסביבת עבודתו, וקוראים תיגר על כל מה שהיה מובן מאליו עד היום". לדבריו, משקי-בית רבים ואף תאגידים, צורכים כיום מוצרים משפטיים פשוטים באמצעות רשת האינטרנט, ואף מקבלים ייעוץ משפטי, על-פי דרישה, מ"רובוטים" שהוכשרו לכך. מהסקר שערך זלמנוביץ' עולה כי משרדי דין בעולם, שהפנימו שהעולם משתנה, אף משתפים פעולה ונוטלים חלק בתעשייה זו.

הטכנולוגיה שינתה גם את מודל העבודה המשפטית בתוך המשרד, כמו גם את עולם התמחור של שכר-הטרחה. לדוגמה, אומר זלמנוביץ', "אם בעבר בבדיקת נאותות של חברה, כדי לסרוק 50 אלף מסמכים היה נדרש צבא מתמחים או עורכי דין, וכ-1,500 שעות בעלות ממוצעת של מאות רבות של אלפי שקלים, כיום ניתן לסנן טכנולוגית, באמצעות תוכנות מיוחדות, 95% מהמסמכים, ולהישאר עם כ-2,000 מסמכים בהשקעה של כ-75 שעות. זאת, בעלות של מעט יותר מ-15 אלף שקל".

עוד לדבריו, גם ניהול הידע במשרדים הפך לממוכן לחלוטין, באמצעות תוכנות ייעודיות ומתוחכמות - דבר המסייע למשרד להיות יעיל, מקצועי וקוהרנטי.

וזלמנוביץ' מרחיב, "ואם אמרנו טכנולוגיה ויעילות, הללו הגיעו גם למערכות יישוב הסכסוכים בבתי המשפט ובהליכי יישוב סכסוכים אלטרנטיביים". כך, לדבריו, הושקו בעולם וגם בארץ, כלים טכנולוגיים הסורקים החלטות ותוצאות הליכים של שופט מסוים, בתחום מסוים, ואף בבית משפט מסוים; ובאמצעות הכלי הזה, יכול עורך הדין לבצע שיקולים סטטיסטיים שונים ביחס לניהול ההליך וייעולו.

חלק ממערכות ניהול הסכסוכים האלטרנטיביים (ADR) רותמות כבר מחשבים, שאליהם מוזנים אלגוריתמים המסייעים לסליקת תביעות בסכומים נמוכים, על סמך תקדימים או הסכמות של הצדדים. עוד לדברי זלמנוביץ', "אפילו רתימת תיאוריות מתחום 'תורת המשחקים' או 'דילמת האסיר' מסייעות לצדדים משני עברי הסכסוך לפתור את הסכסוך ביניהם באמצעות המחשב".

עם זאת, עו"ד זלמנוביץ' מציין כי ישנן עדיין בעיות עם השימוש בטכנולוגיה ככלי ליישוב סכסוכים. "מטבע הדברים, לשכות עורכי הדין בעולם ובישראל אינן אוהבות שיטות אלה, המחליפות את תשומות עורך הדין בפני בית המשפט; ומעבר לכך קיימות שאלות פילוסופיות ביחס לסוגיה - עד כמה אנו רוצים שאלגוריתם חף מראיות ושאינו שומע עדויות, יכריע בין נושה לחייב, לדוגמה; שלא לדבר על הכרעות בדיני נפשות".

גם סביבת העבודה הפיזית של עורכי דין משתנה כל הזמן לאור הקידמה. זלמנוביץ': "הצרכים של דור ה-Y ושל הדורות המתקדמים ממנו מובילים למגמה, ככל שכללי האתיקה מאפשרים זאת, של 'שיתופיות' יחד עם 'שיק היטקיסטי' במשרדי עריכת הדין". כך, לדבריו, "מעצבי משרדי עורכי דין היום, הם במקרים רבים מעצבי-העל שעיצבו מטות של חברות הייטק, כגון גוגל. כך יותר ויותר משרדים רוכשים לעובדים שולחנות שעליהם ניתן לעבוד גם בעמידה וגם בישיבה; כך גם הצבת חדרי כושר ומשחקים, מגלשות במרכז חלל המשרד, 'קונכיות תנומה' לאחר ארוחת צהריים ועוד".

עוד לדברי זלמנוביץ', מגמת ההפרטה מאיצה את הקמתם של חללים משותפים לעורכי דין, המותאמים לכללי האתיקה, שבהם עורך הדין הבודד, או המשרד, יכול להיות גמיש ויעיל מאוד בהוצאותיו, להרגיש חלק מקהילה, כמו גם חלק ממרכז ידע מקצועי, המאפשר העברת תיקים וכדומה.

"בעוד עניין זה היה עד עתה נחלתם של עורכי דין בודדים ומשרדים קטנים, לאחרונה בישראל, גם המשרדים הבינוניים שלהם עשרות עורכי דין, מצאו את הפוטנציאל והיכולת לקבל אפילו קומה שלמה הבנויה לפי מידותיהם והעדפותיהם". זאת, כאשר "מנגד הם מקבלים 'שקט לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי' ב-'המחאה אחת' המשולמת לגורם אחד מקצועי, שנוטל מהם את ההתעסקות בכל סעיפי ההוצאות, למעט שכר העבודה של עורכי דין, ומותיר בידיהם עודף כספי וגם שעות עבודה רבות נוספות שהוסטו בעבר לניהול".

אחד החסמים הגדולים העומדים בפני ארגונים קטנים ומשקי-בית במימוש זכויות משפטיות, הוא שכר-הטרחה היקר של עורכי הדין. לכן, במקרים רבים מבקש התאגיד או משק-הבית, שעורך הדין ישתתף עימו בהצלחה בתיק, ויקבל אחוזים מהזכייה. זאת, בתחומי משפט שונים, מנזיקין ומליטיגציה מסחרית ועד דיני המס, הקניין הרוחני והתובענות הייצוגיות. מהצד האחר, ניהול תיק "על בסיס הצלחה" מייצר לעורך הדין חשיפה תזרימית ומימונית, בשל הצורך לממן תשומות כוח-אדם ואחרות בהווה, כאשר שכר-הטרחה מתקבל בזמן כלשהו בעתיד, אם בכלל.

אז מה הפתרון המודרני לבעיה? בעולם ובישראל, התפתחה תעשייה שלמה של קרנות העוסקות במימון הליכים משפטיים, הן מצד הלקוח והן מצד משרד עורכי הדין. לקרנות אלו מודלים שונים למימון ההליך והשתתפות בתוצאותיו, וצוות מקצועי שבוחן את סיכויי ההצלחה בתיק, ולמעשה מממן עבור הלקוח את שכר-הטרחה. לדברי עו"ד זלמנוביץ', "תעשייה זו פועלת בישראל, ולאחרונה הואצה באמצעות כניסת קרנות בינלאומיות גדולות הפועלות בתחום". בדרך כלל מדובר במימון תביעות בערכים גבוהים של כמה מיליוני דולרים.

כך, בין היתר, הוקמה בארץ קרן ייחודית למימון תביעות נזיקין, וכן גויסו כספים באמצעות קרן שנקראת "beactive", בשיטת מימון המונים, לצורך "עצירת חוק הלאום", לצורך הגשת בג"ץ נגד המדינה בפרשת הצוללות (תיק 3000), ולצורך מאבקם המשפטי של לוחמי נחל הקישון. כמו כן, מגויסים בימים אלה כספים לתמיכה בעצורי אפליקציית "הטלגראס".

שינוי נוסף בסקטור עורכי הדין נוגע אף הוא לשכר-הטרחה של עורכי הדין, ומתייחס למנגנוני החיוב. לדברי זלמנוביץ', "מיתון 2008 גרם לשידוד מערכות בתחום שכר-הטרחה בעולם. בעוד שעד 2007 בחלק גדול במשרדי עורכי הדין בסיטי של ניו-יורק או של לונדון, התבסס מנגנון החיוב בעיקר על שעות חיוב, המבטיח קשר ישיר ויעיל בין ההכנסה לעלות; הרי שלאחר המיתון, ובעידוד רב של ארגוני היועצים המשפטיים בעולם, הנהיגו היועצים המשפטיים שיטות משא-ומתן ופיקוח על עורכי הדין, הדוחקים אותם יותר ויותר לבקש שכר-טרחה בתעריפים קבועים, 'ריטיינר', ואף לפי ההצלחה בתיק. זאת, במנותק ממספר השעות שהושקעו בפועל".

כך, אומר זלמנוביץ', גם חברות ה-E- Billing, שמטפלות בגביית כל הרכש בארגון, קיבלו לחסותן את הסדרי שכר-הטרחה עם משרדי עורכי הדין, בדיקת החשבונות וכדומה. מנגד, משרדי עורכי הדין החלו בהטמעת שיטות מדידה כלכלית ו-Business Intelligence. זאת, בסיוע של כלכלנים ואנשי ניהול פרויקטים וחקר ביצועים, לשם בנייה נכונה של הסדרי שכר-הטרחה.

זלמנוביץ': "מגמה זו הואצה מאוד בישראל בשנים האחרונות, הגם שבישראל הלקוחות תמיד ניהלו משא-ומתן טוב עם עורכי הדין, מה שהוביל לאחוז תיקי שעות (שכר-טרחה לפי שעות) נמוך יותר מאשר בעולם".

"בתחום המיזוגים העולם כמרקחה, וקיימת מגמה תמידית של האצה וגדילה באמצעות מיזוגים ויצירת 'מפלצות' של משרדי עורכי דין, כדוגמת משרד DENTON שחוצה בימים אלו את המספר הדמיוני של 10,000 עורכי דין. זאת, ביותר מ-175 סניפים בכל היבשות וביותר מ-50 מדינות, עם מחזור הכנסות שנתי של יותר מ-2 מיליארד דולר (מחצית המחזור של כל משרדי עורכי הדין בישראל)", אומר זלמנוביץ'.

באשר לישראל, הוא מוסיף, "לפני מספר שנים הערכתי, על סמך המגמה העולמית, שבשנים הקרובות מרבית המשרדים הבינוניים בארץ יתמזגו לתוך משרדים אחרים, או יתפרקו. ואכן 'נבואה' זו התגשמה ויותר מ-20 משרדים, שבעת ההיא פעלו בהם 20-40 עורכי דין, פורקו או התמזגו באופן מלא או חלקי".

מממצאי הסקר עולה עוד כי בקרב 40 המשרדים הגדולים בארץ - 72.5% ערכו מיזוג משמעותי בשנים האחרונות; 15% ביצעו מיזוג חלקי; וכ-12.5% לא ביצעו מיזוג, אך צירפו שותפים בכירים עם לקוחות. זלמנוביץ': "בעבר הערכתי כי למעט בתחומים שבהם לא נכון למשרדי הבוטיק להתמזג ודווקא הבידול נכון עבורם (כגון דיני מס ודיני משפחה), נראה בשנים הבאות גם מיזוגים רבים של משרדי בוטיק לתוך המשרדים הגדולים כהשלמה של נישות מבוקשות.

"ואכן, כך קרה בתחומי דיני העבודה, המקרקעין, שוק ההון, הייטק, חדלות פירעון, ואף מיזוג משרדי נישה מיוחדים, בעלי התמחויות מיוחדות, כגון מימון תשתיות בחו"ל, תקנות הגנת הפרטיות האירופית, מגזרים ספציפיים בתחומי המקרקעין ועוד".

המאבק נגד "הסגת גבול המקצוע" הוא אחד המאבקים המרכזיים שמנהלת לשכת עורכי הדין בימים אלה. בעניין זה מציג זלמנוביץ' תמונה לא מעודדת עבור עורכי הדין, שלפיה הגבול הזה לא כל-כך ברור לאחרים.

לדבריו, "בעולם רבות מהפרופסיות 'השכנות' לעריכת דין - רואי חשבון, יועצי מס, כלכלנים, אקטוארים ועוד - פוזלות לעבר הנתח בשכר-הטרחה של משרדי עורכי הדין, מאחר שלגישתן התחום המשפטי נמצא גם בתחום עיסוקן. בישראל, בעוד שהתוצר השנתי במשרדי עורכי דין ב-2018, חצה את 16.5 מיליארד השקל, כמעט 3.2 מיליארד שקל 'זולגים' מהמקצוע לבעלי מקצועות אחרים. סכום זה יכול לספק עבודה למעל 7,500 עורכי דין בעלי מחזור הכנסה ממוצע".

זלמנוביץ' מציין כי "שכר-טרחה זה זולג לפרופסיות אחרות שמציבות דריסת רגל במחוזות משפטיים, לארגונים עסקיים שונים (כגון, החברות למימוש זכויות) או למתווכים ול'מאכערים' שונים". עוד לדבריו, ההתקדמות הטכנולוגית, רשת האינטרנט והרשתות החברתיות, הפכו את הידע המשפטי והמוצרים המשפטיים לזמינים, לשיתופיים ולזולים יותר; וגם כאן זולגת עבודה רבה מעורכי הדין החוצה, או שהן גורמות לירידה דרמטית בתעריפי שכר-הטרחה.

ומה עם מאבק הלשכה נגד התופעה? לדברי זלמנוביץ', "ללשכת עורכי הדין אין די כוח אדם ואת מלוא הכלים להתמודד עם היקף התופעה".

ותיקי המקצוע מספרים כי בעבר הרחוק עורך הדין הקלאסי סמך על כך, שלקוחותיו יפרגנו לו וימליצו עליו, ולא היה צריך לשווק את עצמו. העולם הזה, מן הסתם השתנה. מה שטוב לשוק של מאות עורכי דין, לא נכון בעליל לשוק של עשרות אלפי עורכי דין; וכמובן, גם לטכנולוגיה יש תפקיד בשינוי המתבקש.

אתרי אינטרנט ופוסטים ברשתות החברתיות (פייסבוק, אינסטגרם ועוד) הפכו מזמן לכלי שיווק מקובל אצל עורכי דין. אבל נראה שלאחרונה אלה עלו עוד מדרגה. כך, לדברי זלמנוביץ', "כלי השיווק והמכירה הפכו לאגרסיביים, כמו בתעשיית המוצרים, כאשר כללי האתיקה בחלק ממדינות העולם ננטשו מאחור. בחלק ממדינות העולם 'הכול מותר', התקציבים עצומים ומשרד עורכי דין המשקיע מיליוני דולרים בפרסומת, בעת הפסקת גמר הסופרבול בארה"ב או יעטוף אוטובוסים וגשרים בשלטי חוצות, כבר אינו חיזיון דמיוני".

לדברי זלמנוביץ', "גם בישראל אחוזי ההשקעה של משרדי עורכי הדין בתקציבי שיווק גדלו מאוד. זאת, לרבות איוש משרות של מנהלי שיווק ופיתוח עסקי מקצועיים". עוד לדבריו, "בישראל אומנם בוצעה לאחרונה רביזיה בכללי הפרסומת, אך זו עדיין רחוקה מרחק עצום מהנעשה בשטח".

משרד עורכי דין בישראל כשמו כן הוא - מורכב מעורכי דין. על-פי חוק, אסור לעורכי דין לצרף כשותף אדם שאינו עו"ד. אך בעולם "התקדמו" זה מכבר גם בעניין הזה. "לישראל טרם הגיעה הבשורה, אך בחלק ממדינות העולם כבר אין מגבלה, שלפיה הבעלות במשרד עורכי הדין תהיה רק של עורכי דין, כפי שמחייב חוק הלשכה בארץ", אומר זלמנוביץ'.

כך במדינות שונות, יכולים בעלי משרד עורכי דין למכור עד 49% מהבעלות במשרד למשקיעים שאינם עורכי דין, ואף אינם נמצאים כלל במשרד. באוסטרליה אפילו ניתן להנפיק משרדי עורכי דין לציבור הרחב, ולרכוש את מניותיו בשוק ההון. אולם לדבריו, "בצד הקדמה ישנן סוגיות לא פשוטות המלוות מגמה זו, בהן שאלות של אתיקה וחיסיון המידע, שתיאורטית נחשפים כעת בפני מי שאינם עורכי דין, כמו גם שאלות של אחריות מקצועית".

זלמנוביץ מציין כי "בישראל עדיין לא רואים משקיעים פרטיים, ובוודאי לא משקיעים מהציבור, במשרדי עורכי דין. אך גדילתם של המשרדים להיקפים של עשרות רבות, ואף מעל למאה שותפים, מנחילה אט אט במשרדים מודלים ארגוניים, כמו גם שכבות ושיטות ניהול, כמקובל בחברות מסחריות".

מגמה נוספת שמאפיינת את ענף עריכת הדין, היא השימוש במיקור חוץ לצורך שירותים משפטיים, והפרטה. "מגמה זו, שכבר נוכחת לא מעט שנים, מואצת כעת עם הפיכתו של המקצוע ליותר תחרותי, וכבר מוצאת ביטויה גם בישראל בלא מעט ערוצים ומקומות", אומר זלמנוביץ'. כך, עבודה רבה שבעבר נעשתה על-ידי מתמחים, עורכי דין, עורכי פטנטים ו"פראליגל", מבוצעת במיקור חוץ על-ידי גורמי ייצור זולים, חלקם במרכז אמריקה, בהודו, ברומניה ועוד.

"מטבע הדברים, העברת עבודה החוצה נעשית למדינות שבהן קיימת שליטה בשפה האנגלית, וברוב המקרים לגורמים המסייעים, אין השקה כלל ללקוחות". לדברי זלמנוביץ', בעוד בעבר עבודה זו יוחדה לעבודה טכנית בעיקר, כיום גם כותבים פטנטים, גם עורכים מחקר משפטי, ואף כותבים סיכומים במיקור חוץ".

בדומה לאלה, קיימת היום גם מגמה של הפרטה. "עבודה משפטית מופרטת לעורכי דין בודדים, שאינם חלק מצוות המשרד, היושבים בשירותי משרד או בחללי עבודה משותפים, ומסייעים למשרדים גדולים או ליועצים משפטיים בעבודה 'על-פי דרישה'". לדברי זלמנוביץ', מודל זה מייצר גמישות רבה בהעסקה של עורכי דין שכירים, והימנעות מעיסוק שוטף בתנאי עבודתם כמו גם קידומם בארגון".