סוכריה לבעלי השליטה בחברות סחירות: שיעור מס אחיד ומוגבל

בתום שנת 2018 התפרסם פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניינו של שלמה ריזמן שעסק בין היתר בשאלת שיעור המס החל על בעלי מניות בחברות סחירות שהשקיעו בחברות בעת היותן חברות פרטיות קודם לשנת המס 2003, ולאחר מכן רשמו את מניות החברה למסחר ומכרו את המניות כמניות סחירות. ככלל, השאלה שעלתה במסגרת פסק דין זה הייתה האם מדובר בשיעור מס רווח הון רגיל של 25% שחל באותה עת על כל מכירת נייר ערך סחיר בבורסה בידי בעל מניות מהותי (בעל מניות רגיל חויב במס בשיעור 20%), או שמא מדובר בשיעור מס רווח הון משוקלל המביא בחשבון את שיעור מס רווח ההון שחל בישראל על מכירת נכס בלתי סחיר עד לתום שנת 2002, שיעור שעמד על כ-50%.

בתום שנת 2002 ירד שיעור מס רווח ההון על מכירת נכסי הון בלתי סחירים משיעור מס שולי של כ-50% לשיעור מס מוגבל של 25%. עם זאת, נקבע כי הירידה תיעשה באופן ליניארי יחסית לתקופת ההחזקה. כך, בגין החלק היחסי של תקופת ההחזקה שקדמה ל-2003 חושב שיעור מס של 50% ובגין תקופת ההחזקה היחסית שלאחריה חושב שיעור מס שולי של 25%. במילים אחרות, הירידה החדה בשיעור מס רווח ההון התבצעה באופן מדורג, וזאת יחסית לתקופות ההחזקה ולשיעורי המס שחלו בהן. בהמשך אף הופחת שיעור מס רווח ההון על נכסים בלתי סחירים לשיעור של 20%, שיעור שחזר ועלה ל-25% רק בתחילת 2012, כך שבגין תקופת החזקה יחסית זאת נקבע כי יש לשקלל מס בשיעור של 20% בלבד.

לעומת שיעור מס רווח ההון המשוקלל החל על נכסי הון בלתי סחירים, נקבע מטעמי פשטות לעניין ניירות ערך סחירים כי ככלל לא יחול לגביהם פיצול ליניארי, וכי יחול לגביהם שיעור מס אחיד העומד כיום על 25% (30% לבעל מניות מהותי). מעבר לטעמי הפשטות המקשים על קביעת שיעור מס משוקלל לגבי ניירות ערך סחירים בבורסה, נזכיר כי במסגרת רפורמת המס הגדולה של שנת המס 2002, עת הוחלה לראשונה חבות מס על רווחי הון בבורסה, ממילא ניתנו במרבית המקרים יום רכישה חדש ועלות חדשה לפי מחיר הבורסה בתום שנת המס 2002, כך שחלוקה ליניארית לא הייתה רלוונטית לתקופה שקדמה למועד זה.

עניינו של מר ריזמן עסק בנישום שהחזיק במניות של חברה פרטית אותה הקים בשנת 1986. בשנת 2000 נרשמו מניות אלה למסחר בבורסה, וב-2010 נחתם הסכם למכירת המניות. הנישום טען כי חל עליו שיעור מס רווח הון בשיעור אחיד של 25%, ואילו רשות המסים טענה כי יש לחייבו במס שולי של כ-50% בגין תקופת ההחזקה שעד לשנת המס 2002, ובשיעור מס של 25% בגין תקופת ההחזקה שלאחר מועד זה.

שאלת החיוב במס של ניירות ערך שעברו מעולם נכסי ההון הרגילים לעולם נכסי ההון הסחירים הוסדרה במסגרת סעיף 101 לפקודת מס הכנסה. סעיף זה נחקק עוד בתקופה בה רווחי הון ממכירת ניירות ערך סחירים היו פטורים ממס. תכליתו של הסעיף הייתה למנוע תכנון מס, במסגרתו ירשום הנישום את מניותיו הפרטיות למסחר בבורסה וימכור אותן בפטור ממס, תוך ניצול הוראות הפטור שחלו בזמנו. ככלל, הוראות סעיף זה קבעו כי הנישום יכול לבחור בין חלופת תשלום מס על ניירות הערך במועד מכירתם בפועל, כאילו היו אלה ניירות ערך שלא נרשמו מעולם למסחר בבורסה, לבין חלופת תשלום מס במועד רישום ניירות הערך למסחר על פי שווים במועד זה, כשלאחר מועד זה ייהנה הנישום מפטור ממס. בשנת 2003, עת הוחלה חבות מס מוגבלת על שוק ההון, עודכנו החלופות האמורות באופן בו במקום פטור ממס על עליית הערך בתקופה שלאחר הרישום, נקבע כי הנישום ייהנה מחבות מס מוגבלת החל מ-2003. בשנת המס 2006, עת הושוו שיעורי המס על רווח הון סחיר לשיעורי המס על רווח הון בלתי סחיר, נקבע כי הוראות סעיף זה לא תחולנה עוד על רישום למסחר שבוצע לאחר 1.1.06, שכן לא היה עוד צורך להסדיר את המעבר מעולם בלתי סחיר לעולם סחיר, שעה ששיעורי המס בשני העולמות היו זהים.

לאחר בחינה מעמיקה של הוראות המעבר, קבע השופט אחיקם סטולר כי הצדק עם הנישום וכי הוא יחוייב על מכירת מניותיו הסחירות בשיעור מס אחיד של 25%, זאת על אף העובדה שמניות אלה הוחזקו בידו כמניות בלתי סחירות משנת 1986 עד לשנת 2000. מבלי שנפרט את הדיון המלומד שערך, נציין כי השופט הסתמך בהחלטתו על לשון הוראת המעבר אשר קבעה כי אין לבצע פיצול ליניארי לגבי ניירות ערך שנרכשו קודם לשנת המס 2006 ועל תכלית החקיקה אשר ביקשה לקבוע מדיניות מס פשוטה וברורה לגבי מיסוי ניירות ערך סחירים, ללא שיעורי מס משוקללים ומורכבים.

לסיום ייאמר, כי המדובר בפסק דין מהפכני על פיו, בהתקיים התנאים האמורים, לא יחול פיצול ליניארי על ניירות שנרשמו למסחר בבורסה, על אף שמדובר בנישום שהחזיק במניות כמניות פרטיות שנים רבות קודם לשנת המס 2003. נציין, כי נוסח החוק כיום קובע כי הפיצול הליניארי לא יחול על ניירות ערך סחירים כל עוד אלה נרשמו למסחר קודם לשנת המס 2012. לכן יש מקום לסבור כי ניתן להתחייב בשיעור מס אחיד ומוגבל של 25% (או 30% לבעל מניות מהותי) גם אם הנישום החזיק במניות שנים רבות קודם לרישומן למסחר בבורסה. מובן כי יש להמתין לעמדת רשות המסים בעקבות פרסום פסק הדין, להחלטה בערעור לבית המשפט העליון על תוצאת פסק הדין, ואף להבחנות שייעשו לגבי התקופות השונות בהן נרשמו המניות למסחר בבורסה. אכן, בהתחשב בטלטלות המס החדות והמורכבות שעברו על שוק ההון הישראלי, יש צורך בהסדרת סוגיות המס בחקיקה פשוטה וברורה ככל שניתן, תוך הסתמכות מלאה ודווקנית על הוראות המחוקק.

הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט