ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (המחלקה הכלכלית) דחה בקשה לקבל מסמכים שהתבקשו על-מנת לנהל תביעה נגזרת נגד טבע, בגין מיליוני הדולרים שהעניקה לבכיריה שפרשו, על אף מצבה הרעוע. חאלד כבוב, סגן הנשיא, קבע: "אין בסכומים עצמם של מענקי הפרישה כדי להשליך על קיומה או היעדרה של הפרה של הוראות מדיניות התגמול בטבע. לא נטענה או הוכחה חריגה של מענקי הפרישה שנתנו לנושאי המשרה בטבע מן הקבוע במדיניות התגמול של החברה ובהסכמי העסקתם של נושאי המשרה".
החלטתו של כבוב, שנראית אומנם טכנית אבל במישור האופרטיבי עשויה במידה רבה של סבירות לחסום הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד טבע בהקשר של תגמול בכירה שפרשו, נוגעת לבקשתו של בעל מניות בטבע מהציבור (27 מניות) שהגיש באמצעות משרד עורכי-הדין מושקוביץ סטיס בקשה לגילוי ועיון מסמכים בטרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, נגד ענקית התרופות "טבע". לטענתו, תנאי הפרישה שניתנו לכמה מנושאי המשרה הבכירים בחברה לא עמדו בקנה אחד עם מדיניות התגמול שלה וכן הפרו את הוראות חוק החברות.
טענותיו של בעל-המנות התייחסו בעיקר לשני בכירים לשעבר בטבע: ארז ויגודמן שכיהן כנשיא ומנכ"ל טבע עד שנת 2017 וזכה לטענת המבקש למענק פרישה על סך כ-4 מיליון דולר, בנוסף ל-11 מיליון דולר תגמולים שקיבל במהלך עבודתו בטבע; וסיגורדור אולפסון שכיהן כמנכ"ל ונשיא הפעילות הגנרית הגלובלית של טבע, ועזב את תפקידו במפתיע עם מענק פרישה שלטענת המבקש עומד על כ-2 מיליון דולר, בנוסף לתגמולים של קצת פחות מ-9 מיליון דולר שקיבל במרוצת השנים. עוד טען בעל המניות, כי לאור ההפרות לכאורה של טבע ביחס לויגדומן ואולפסון, "ניתן להניח בהסתברות גבוהה" שגם ביחס לבכירים נוספים בטבע ניתנו מענקי פרישה שלא בהתאם למדיניות החברה, כמו למשל בעניינו של ריצ'רד אגוזי ז"ל שכיהן כסמנכ"ל בכיר ויועץ משפטי ראשי של החברה, אייל דשא שכיהן כסמנכ"ל ומנהל הכספים הראשי בטבע, ועוד.
בעל המניות טען, כי לא ייתכן שבשעה שמצבה הפיננסי של טבע היה קשה ובמקביל ירדה מנייתה ירידות חדות בבורסה - נושאי משרה אשר פרשו מטבע זכו למענקי פרישה בסכומים משמעותיים, מבלי שספגו כל הפחתה בהם מפאת מצבה העגום של החברה. לכן, דרש בעל המניות, מגיש הבקשה, לחייב את טבע להעביר לידיו מסמכים אשר רק לאחר שיקבלם יוכל לבחון את האפשרות להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת למען השבת מענקי הפרישה שקיבלו נושאי משרה אשר פרשו מהחברה לקופת החברה.
בין יתר המסמכים שדרש בעל המניות לקבל, היו כלל ההסכמים הנוגעים לתנאי כהונה והעסקה שנחתמו בין טבע לבין נושאי משרה בה אשר פרשו החל מינואר 2016; כל מסמך הכולל פירוט וחישוב של כל התשלומים ששולמו לנושאי המשרה הפורשים; פרוטוקולים של ישיבות ועדת התגמול וישיבות הדירקטוריון של טבע, אשר עסקו בתנאי הכהונה וההעסקה של נושאי המשרה הפורשים; ועוד.
רק כך, טען בעל המניות שביקש לבחון את הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת נגד טבע, ניתן יהיה לבדוק ולהוכיח האם ועדת התגמול והדירקטוריון של טבע שקלו, ובאיזה אופן, את השיקולים הנדרשים מהם בעת קביעת מענקי הפרישה, והאם הם יושמו כדין.
דרך לעקוף את הדירקטוריון של החברה
נזכיר, כי הליך להגשת תביעה נגזרת, במסגרתה מבקש בעל מניות לחייב את החברה להגיש תביעה בשמה לשם הגנה על אינטרסים שלה, הוא הליך המתנהל בשלבים: ככלל, מחייב הדין את בעלה-מניות להקדים ולפנות לדירקטוריון החברה, ואף מקנה לו שהות של מספר חודשים להשיב לפנייה. הדין מאפשר לחברה לנקוט בעצמה בפעולות המשפטיות אותן דורש בעל המניות, ואף מאפשר לה לנקוט במספר פעולות שיכולות לסכל ולכל הפחות להשהות לפרק זמן ניכר את הגשת התביעה, כמו למשל הקמת ועדה לבדיקת הטענות הנטענות בבקשה. רק לאחר שנתן הזדמנות לחברה, רשאי בעל-המניות להגיש בקשה להגשת תביעה נגזרת, ורק וככל שמקבל בעל-המניות את אישור בית-המשפט, הוא רשאי לנהל, בשמה של החברה, את התביעה הנגזרת.
החל מ-2011, עומדת לבעלי המניות היכולת לעשות שימוש בשלב מוקדם נוסף להליך שתואר לעיל. לפי התיקון לחוק החברות, מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת, רשאי גם לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת. בכך, נפתח לבעלי המניות המעוניינים להגיש תביעה נגזרת בשמה של החברה פתח לבסס את טענותיהם טוב יותר - אך גם מתאפשר להם לעקוף את המנגנון המחייב אותם לפנות אל דירקטוריון החברה קודם להגשת התביעה הנגזרת.
טבע, שיוצגה בהליך על-ידי משרד טולצ'ינסקי, שטרן, מרציאנו, לויצקי, בחרה להתגונן בפני הבקשה, בין היתר, באמצעות חשיפתם של הסכמי ההעסקה של הבכירים, שהם חלק מאותם מסמכים שהתבקשה לתת. לפרדוקס שבכך, התייחס גם השופט כבוב כשיכנה זאת "המלכוד הטמון בהליך הגילוי לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת", ואף הפנה לדברים שכתב על-כך שופט העליון יצחק עמית בעבר, ולפיהם: "על מנת להדוף בקשה לגילוי מסמכים בטרם הגשת נגזרת, נדרש המשיב להתכונן, ולצורך זה הוא עשוי להידרש לאותם מסמכים שהמבקש דורש לגלותם. באופן פרדוקסלי, עשוי המבקש לבוא על סיפוקו עוד טרם נדונה הבקשה לגופה, אך ורק בשל הצורך של המשיב להתגונן מפניה".
בדיעבד, יצויין, החלטת טבע לחשוף את הסכמי ההעסקה של בכירה התבררה כמשתלמת ביותר, שכן בהחלטתו הפנה כבוב רבות לאותם הסכמים ככאלה המוכיחים כי החברה לא הפרה את מדיניותה המוצהרת.
בפסק-דינו ציין כבוב כי התשתית הראייתית שנדרש להציג בעל מניות כדי שתענה בקשו לגילוי מסמכים בטרם הגשת בקשה לאישור נגזרת פחותה ביחס לזו שבה נדרש בעל מניות לעמוד בשלב שבו הוא מבקש לנהל את התביעה, אך שאפילו שמדובר ברף "שאינו גבוה" - בעל המניות לא עמד גם בו.
נתנו את המקסימום, אך לא הפרו
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם מענקי הפרישה שנקבעו בהסכם ההעסקה של נושאי המשרה שפרשו ושהוענקו להם, ניתנו בהתאם להוראות מדיניות התגמול של טבע, כאשר לא הופחתו למרות ההידרדרות במצבה של החברה. כבוב, כאמור, קבע כי לא הוצגה בפניו כל ראייה לפיה טבע חרגה מהקבוע בדין או ממדיניות התגמול המוצהרת שלה.
עוד קבע כבוב, כי על בעל המניות שביקש את המסמכים בטרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, היה לצרף "חוות דעת או ראיה שלפיהן בהסכמי ההעסקה של נושאי המשרה נפל פגן או פסול, או כי ניתנו להם מענקי פרישה הכוללים הטבה בלתי מידתית, בלתי מקובלת או בלתי סבירה ביחס למענקי הפרישה שניתנים לנושאי משרה בחברות מתחרות אחרות."
כבוב גם קיבל את טענת טבע, לפיה מדיניות התגמול שלה עמדה בהוראות החוק המונה מספר עניינים להם יש חובה להתייחס בעת קביעת המדיניות. "חברת טבע רשאית להעניק לנושאי המשרה בחברה מענקי פרישה, ואלה ייקבעו בהתאם לנסיבות הפרישה, משך הכהונה, תנאי ההעסקה, הנהוג בשוק וביצועיה של החברה בתקופת כהונת נושא המשרה ותרומתו להשגת טבע את יעדיה ולהשאת רווחיה", קבע כבוב, אך בה בעת הדגיש כי: "אין כל ספק כי העובדה שמענקי הפרישה ורכיביהם האפשריים נקבעו במדיניות התגמול של החברה, אינה מקימה מעצמה זכות לנושאי המשרה בחברה לקבלת כלל הרכיבים ובגובה המרבי שנקבע להם."
ביחס למענקי הפרישה שקיבל ויגודמן, קבע כבוב: "כלל הרכיבים שנקבעו בהסכם העסקתו של ויגודמן הינם תואמים את הוראות ומגבלות מדיניות התגמול ביחס לכל אחד מהם". עוד בחר כבוב להדגיש, כפי שטענה טבע בהרחבה, כי ממילא "לא הוענקו לויגודמן מלוא רכיבי הפרישה אשר נכללו במדיניות התגמול, כמו למשל באשר למענק שבשיקול דעת אשר לו לא היה זכאי לאור אי עמידתו בתקופה המינימאלית הנדרשת להענקת המענק."
בנוגע לאולפסון, ציין כבוב כי "גם בעניינו רכיבי מענק הפרישה שנקבעו בהסכם העסקתו תואמים את הוראות ומגבלות מדיניות התגמול". זאת, על אף שאולפסון "זכה לשני רכיבים ממענק הפרישה אשר עלו על אשר נקבע בהסכם העסקתו" ואולם גם אלה קבע כבוב "עדיין עמדו בתקרת מדיניות התגמול".
שיקול דעת של החברה
אחת מהקביעות בפסק-הדין לה, ככל הנראה, תהיינה השלכות גם מעבר למקרה של טבע, נוגעת לטענת טבע, שהתקבלה ברובה, לפיה תנאי הפרישה שנקבעו בהסכמי ההעסקה של נושאי המשרה הם התנאים המינימאליים שהחברה מעמידה לרשות נושאי המשרה לאחר סיום העסקתם, ושהיא אינה כבולה אליהם כל עוד אינה מפרה את מדיניות התגמול שלה. כבוב קבע, כי בעל-המניות שביקש את המסמכים בטרם הגשת בקשה להגשת תביעה נגזרת, "לא ביסס את טענתו מדוע אין באפשרותה של טבע לעשות כן, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לה בקביעת תנאי הכהונה וההעסקה של נושאי המשרה שבה."
כבוב סיכם את מסקנתו בהקשר זה באופן שאינו משתמע לשני פנים: "איני מוצא לנכון לקבל את טענת המבקש שלפיה מכך שיוגדמן ואולפסון זכו למענקים המלאים כפי שנקבעו בהסכמי העסקתם, ניתן להסיק כי לא נשקלו כלל השיקולים שנקבעו במדיניות התגמול לעניין מתן מענקי פרישה, בהתחשב במצבה הפיננסי של החברה".
לצד זאת, הדגיש כבוב כי הוא אינו מבקש לקבוע כי מענקי הפרישה שנקבעו על-ידי טבע הם סבירים בנסיבות העניין. "כל שעליי לקבוע בבקשה שמונחת לפניי הוא האם המענקים שניתנו לנושאי המשרה שפרשו היו מחוייבים לפי הסכמי ההעסקה; האם לחברה עמדה זכות להפעיל שיקול דעת והאם היא נדרשה להפחית מענקים בהסתמך על ההרעה במצבה הפיננסי; ולקבוע האם אי הפחתת המענקים מהווה הפרה של הוראות מדיניות התגמול", ציין בשולי פסק-דינו שכאמור דחה את הטענות נגד טבע בהקשר זה.
לבסוף, התייחס כבוב, במרומז, לטענות האווירה שליוו את הבקשה, תוך שהוא מעלה על נס את עיקרון "כלל שיקול הדעת העסקי" שספק אם אכן קיבל אחיזה של ממש בפסיקותיהם של בתי-המשפט המחוזיים: "עמדת המבקש מתעלמת מהעובדה שלחברה ישנם אינטרסים נוספים עליהם מעוניינת להגן, מעבר לצורך לקשור בין ביצועי החברה לבין תגמול נושאי המשרה שלה, או בין תגמולם לבין תרומתם להשאת רווחי החברה. לחברת טבע, ככל חברה, עומד שיקול דעת בקביעת תנאי הכהונה וההעסקה של נושאי המשרה שבה. שיקול דעת זה אכן מוגבל למרחב שנקבע במדיניות התגמול של החברה בהתאם להוראות החוק - אך לא החוק ולא מדיניות התגמול הגדירו כיצד על החברה ליישם בפועל את השיקולים המפורטים בהם לעניין מענקי פרישה. המבקש לא הציג ראיות לכך שהחברה הפעילה שיקול דעת באופן מוטעה או בלתי סביר בקביעת מענקי הפרישה של נושאי המשרה".
(תנ"ג 58213-12-17)