כך נכנס מנכ"ל מליסרון להיכל התהילה של השכר המוגזם

מנכ"ל מליסרון הוותיק אבי לוי הביא בימים האחרונים את תיאטרון האבסורד של שכר הבכירים לשיא חדש. זאת כאשר ערב חידוש תנאי העסקתו הציב לבעלת השליטה בענקית הקניונים - ליאורה עופר - דרישה חריגה: קבלת הלוואה של עד 400 מיליון שקל, בתנאים שלא דווחו, לרכישת כ-5% ממניות החברה שאותה הוא מנהל.

עד כמה מדובר בדרישה חריגה? מסע בין תופעות השכר הלא-שגרתיות של השנים האחרונות בשוק ההון, מלמד שהדרישה של אבי לוי מקנה לו בבטחה מקום של כבוד בהיכל התהילה של אירועי השכר החצופים.

המנכ"ל לשעבר של החברה לישראל, שבשליטת עידן עופר, היה לאורך שנים שם נרדף לדרישות שכר חריגות. עד כדי כך חריגות, שעל שמו רשום תקדים משפטי שלפיו אסור לבעל השליטה לתגמל מכיסו הפרטי נושאי משרה במסלול עוקף רגולציה וחברה. גלעד, האיש שקיבל בשנותיו בחברה שכר בעלות של למעלה מ-140 מיליון שקל, אף נאלץ להחזיר לקופת החברה בעקבות אותה פסיקה 25 מיליון שקל. כיום הוא מכהן כיו"ר חברת הביטוח מגדל, הכפופה להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית, "ומסתפק" ב-2.5 מיליון שקל בשנה בלבד.

עזות המצח של לפידות, עד לאחרונה מנכ"ל קבוצת הביטוח הפניקס וכיום מנכ"ל שיכון ובינוי, החלה בסוף שנת 2012. בעיצומו של גל "מחטפי השכר" (ערב כניסת תיקון 20 לחוק שכר הבכירים), פעלה חברת הפניקס לאשר לו הלוואה לרכישת מניות החברה בהיקף של כ-40 מיליון שקל. המו"מ על ההלוואה ללא ביטחונות נחשף אז ב"גלובס" וספג ביקורת ציבורית חריפה, עד כדי כך שהחברה נסוגה בה ממתן ההטבה שהיקפה נמוך משמעותית מזו שמבקש לעצמו אבי לוי.

אלא שאת ההשראה האמיתית לדרישתו נדמה שקיבל לוי משני מהלכים עדכניים יותר של לפידות: אחרי שבע שנים של תסכול משכר הבכירים במערכת הפיננסית הצליח לפידות לשכלל את השיטה ולקבל ביד האחת חבילת תגמול חריגה כמנכ"ל שיכון ובינוי, הכוללת שכר בעלות של עד 8 מיליון שקל לשנה, וחבילת אופציות בשווי של כ-65 מיליון שקל. במקביל, וללא קשר, קיבל לפידות, הפעם בכובע של משקיע פיננסי, הלוואת מוכר חריגה של 90% מידי בעלת השליטה בכלל ביטוח, אי.די.בי של אדוארדו אלשטיין, לרכישת 5% ממניות כלל ביטוח.

ב-2015 עמד גיל שרון לדלג מתפקיד מנכ"ל פלאפון לחברת ההחזקות דיסקונט השקעות (דסק"ש), שבשליטת אותו אדוארדו אלשטיין. אלשטיין ביקש להעניק לו מניות של חברות הקבוצה בשווי של 44 מיליון שקל, וחבילת תגמול כוללת שעלותה הוערכה ביותר מ-14 מיליון שקל בשנה. ביקורת חריפה שנמתחה על המהלך גררה קשיים באישורו, ובסופו של דבר הובילה לביטולו - גם לאחר ששרון הסכים לקצץ חלק משמעותי מהתמורה במניות שדסק"ש ביקשה להעניק לו. המקרה הזה מלמד, שדירקטוריון עצמאי והתנהלות אקטיביסטית של גופים מוסדיים יכולים לסכל דרישות שכר מופרכות.

דוגמה נוספת שממחישה גם היא את חוסר הסבירות הקיצוני בדרישה של אבי לוי היא המקרה של גיל אגמון. כאן מדובר במנכ"ל שכיר שביקש להשתלט על החברה שאותה ניהל שנים ארוכות - והצליח. אגמון רכש 22% ממניות דלק רכב, יבואנית רכבי מאזדה ופורד, בתמורה לכמיליארד שקל, באמצעות הלוואה שלקח מבנק הפועלים. בניגוד למקרה המתהווה של אבי לוי, ההלוואה של אגמון נלקחה בתנאי שוק מחברה שלא הוא עצמו עמד בראשה ואשר עוסקת במתן אשראי. בהמשך "נמכרה" מחצית ההלוואה לגופים פיננסיים שונים ובהם בנק אגוד, דיסקונט, מזרחי-טפחות והבינלאומי, וכן לכמה גופים מוסדיים בהם הראל, כלל ביטוח וקרן בראשית.

כאמור, חוזהו של לוי יפקע בעוד כשבוע, ובימים אלה הוא מצוי במשא ומתן עם החברה ועם בעלת השליטה ליאורה עופר, שכבר רמזה כי בכוונתה לעשות הרבה כדי לשמר את המנכ"ל המוערך. כבר היום מחזיק לוי ב-4.3% ממניות מליסרון (בשווי שוק של כ-360 מיליון שקל), ונחשב לאחר משיאני השכר בבורסה המקומית. ניתן להניח כי כנגד הלוואת הענק שמבקש לוי, ישועבדו מניות מליסרון שירכוש באמצעותה בלבד (נון-ריקורס), וכן כי ההלוואה תינתן על-ידי מליסרון עצמה.

זו לא הפעם הראשונה שתנאי השכר של לוי במליסרון עומדים במרכז תשומת הלב הציבורית. ב-2015 התפטרה אלונה בר און (כיום יו"ר גלובס, ראו גילוי מלא) מתפקיד דח"צית במליסרון, לאחר שכהונתו של הדירקטור הבלתי תלוי רם בלינקוב לא הוארכה - לטענת בר און, בצל התנגדותו למדיניות השכר בחברה ולתוספת שכר קודמת של 35% ללוי כמנכ"ל.

הדילמה שניצבת כיום בפני ליאורה עופר מורכבת יותר, כיוון שההלוואה החריגה תאפשר לאבי לוי להפוך לבעלים של כ-10% מהחברה, שעליה נלחמה במסגרת סכסוך ירושה ובה בחרה כחלק מהפרדת הנכסים הריאלים-פיננסים שנכפתה על משפחתה. אלא שכבר היום מדברים בסביבת החברה על פשרה משמעותית מול לוי.

לזכות לוי ייאמר, כי למרות התקופה הקשה שחווה תחום הקמעונאות - הוא מוביל את ענקית הקניונים שבניהולו לשווי שוק של כ-8.4 מיליארד שקל לאחר שמנייתה זינקה בכ-20% מתחילת השנה. למרות שמליסרון אינה חברת הקניונים היחידה שנסחרת כיום במחיר שיא או קרוב לכך - על רקע תנאי השוק התומכים ובעיקר הריבית הנמוכה - לוי נחשב מנכ"ל דומיננטי ומוכשר, ולטענות שוכרים לעתים אף דומיננטי מדי .

אלא שהעובדה שתנאי חוזהו החדש טרם סוכמו, מלמדת שאולי גם עבור ליאורה עופר מדובר בקצת יותר מדי. האם היא תעמוד בפרץ? בין אם תתקבל דרישתו החריגה, ובין אם לא, כשדרישותיו ההתחלתיות כה גבוהות וחריגות - לא יהיה זה מופרך להניח שלוי יזכה גם הפעם לשדרוג בתנאי העסקתו, כזה שיניב לו הרבה מעבר ל-170 מיליון השקלים שצבר בשכר ובאופציות שמומשו ב-8 השנים האחרונות שלו בחברה.

בשבועות האחרונים מתקיים דיון ציבורי ער בשאלת הגבלת השכר במגזר הפיננסי, והאם הוא מבריח מנהלים בכירים אל הסקטור הריאלי.

אפשר להניח שאף אחד משלושת מנכ"לי הבנקים שהודיעו על פרישה מהתפקיד לאחרונה, עשה זאת רק בגלל תקרת השכר. וממילא מקובל לטעון (ובצדק) שגם אם הסכום האבסולוטי הנקוב בתקרת השכר מוטעה, הרי שריסון שכר הבנקאים היה מחוייב המציאות.

על רקע זה, דרישת השכר של אבי לוי מעלה לכל הפחות את השאלה - שכרו של איזה מנכ"ל אמור להיות גבוה יותר: כזה שמנהל פיקדונות ציבור של 350 מיליארד שקל, תיק אשראי של למעלה מ-250 מיליארד שקל ועשרת אלפים עובדים; או מנכ"ל של חברה שבבעלותה 24 נכסים בשווי 11 מיליארד שקל ו-250 עובדים.

גילוי מלא: יו"ר "גלובס" אלונה בר און כיהנה בעבר כדירקטורית חיצונית בחברת מליסרון. בר און התפטרה בשנת 2015 בטענה כי הנהלת מליסרון בחרה שלא לחדש את כהונתו של הדירקטור הבלתי תלוי רמי בלינקוב, לאחר "שהתנגד למדיניות התגמול והשכר של המנכ"ל, וזאת בניגוד לעמדת בעלי השליטה, יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל". במליסרון הכחישו קשר בין אי-הארכת הכהונה להתנגדות למדיניות התגמול.