מגדל שבה לחלק דיבידנדים, כלל ביטוח רחוקה מכך

פעם חברות הביטוח נתפסו כ"פרות חולבות" עבור הבעלים בהן, הודות לדיבידנדים נדיבים. ואולם, בשנים האחרונות לא היה זה המצב עבור כל חברות הביטוח.

לפני ימים אחדים, פרסמה קבוצת הביטוח מגדל כי לאחר שנים של יובש, מגדל חברה לביטוח שבה לחלק דיבידנדים. זה קרה בסוף יוני, לאחר שפרסמה את דוח יחס כושר הפירעון, כשמגדל ביטוח הודיעה על חלוקת דיבידנד בסך 350 מיליון שקל. באמצע יולי הכריזה גם קבוצת הראל, שכן חילקה דיבידנדים בשנים האחרונות, על דיבידנד של יותר מ-107 מיליון שקל בעקבות פרסום יחס כושר הפירעון שלה.

הדבר העיקרי שחסם חברות ביטוח מלחלק את הדיבידנדים שבעליהן רצו, בהכללה, הוא המעבר שמתחולל בשנים האחרונות בעולם ניהול ההון של חברות הביטוח, כאמצעי להבטחת יכולת הפירעון שלהן גם בעוד שנה, עשר שנים או יובל. כך, אם בעבר היו לחברות דרישות הון כוללניות יחסית, הרי שבשנים האחרונות הענף עובר למציאות של דרישות הון חכמות ומותאמות סיכון בהתאם לדירקטיבה האירופית, בדומה להוראות באזל בענף הבנקים.

המעבר הזה שינה את המציאות בענף, כשלמשל, הוא הפך את מגדל מהחברה עם הכי הרבה הון עודף, לחברה שנזקקת להשלמות הון, בגלל ההטיה העסקית שלה לנכסים בסיכון גבוה יותר במשטר ההון החדש. מודל זה נקרא "סולבנסי 2".

ביולי 2019 פרסמו חברות הביטוח את דוח יחס כושר הפירעון הכלכלי ליום 31 בדצמבר 2018, לפי הוראות רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, המבוססות בעיקרן על דירקטיבת "סולבנסי 2" האירופית, ושמהם עולה כי ענף הביטוח הצליח ליישר קו עם המציאות החדשה.

מנתונים שאסף אשכול הפיננסים והביטוח במשרד קוסט פורר גבאי את קסירר-ארנסט אנד יאנג ישראל, ושהגיעו לידי "גלובס", בנוגע ל"סולבנסי 2" בשוק הביטוח בישראל ב-2018, עולה כי "יחס כושר הפירעון של כל שוק הביטוח הישראלי גדל בשנת 2018 מ-114% ל-117%". הם מסבירים כי "הגידול בשיעור נובע מגיוסי הון מכל הסוגים, רווח כלכלי, לרבות העלייה בערך הגלום של תיקי ביטוח חיים ובריאות לזמן ארוך", ומוסיפים כי "ב-2018 רוב החברות קבעו יעד הון מדורג להשלמה עד לשנת 2024". כמו כן, לדבריהם, "כל החברות עומדות בהון היעד", ו"סך העודף הקיים מעל ליעד מסתכם לסך של כ-4.8 מיליארד שקל לסוף 2018".

ניתוח הנתונים בחלוקה לחברות מלמד כי לחברת הפניקס יחס כושר פירעון כלכלי הגבוה ביותר מקרב חמש קבוצות הביטוח הגדולות, העומד השנה על 134%. מדובר בנתון שמעיד על איתנות רבה, ושמקרב חברות הביטוח הציבוריות שני רק לזה של של איי.די.איי ביטוח (ביטוח ישיר), שעומד על 161%.

אגב, היחס הכי גבוה בענף הוא ב-AIG ישראל הקטנה (170%). ומה עם שאר החברות הגדולות? בקבוצת הראל היחס השתפר ב-2018 ל-123%, ובקבוצת מגדל הוא עלה ל-107%. שתי החברות הגדולות האחרות, מנורה מבטחים וכלל ביטוח, רשמו ירידה בהשוואה ל-2017, רק שבמנורה המצב טוב והיחס עומד על 119%, בעוד שבכלל ביטוח הוא הכי נמוך בענף, ועומד על 101% בלבד.

בארנסט אנד יאנג מציינים, נוסף על כך, כי "עיקר הנתונים המוצגים לא מתחשבים בתקופת הפריסה ולא כוללים את נתוני סף ההון המינימלי, מכיוון שנכון לסוף 2018 כל חברות הביטוח מציגות יחס כושר פירעון של יותר מ-100%, ללא התחשבות בתקופת הפריסה ובהקלה של תרחיש מניות".

בהקשר זה נסביר כי תקופת הפריסה שנקבעה במסגרת הוראות המעבר ליישום משטר כושר פירעון כלכלי, מאפשרת העלאה הדרגתית בהון נדרש לכושר פירעון של חברות הביטוח, מ-60% ב-2016 ל-100% מהדרישות ב-2024.

עם זאת, משה שחף, שותף בכיר באשכול הפיננסים של ארנסט אנד יאנג ישראל, מסייג במקצת את הציפייה לזרם דיבידנדים אדיר מכל חברות הביטוח, ומסביר כי "הסכום בהיקף 4.8 מיליארד שקל, שכביכול הינו העודף-הון הקיים להיום, מעל להון היעד שקבעו הדירקטוריונים של החברות, לא ניתנים לחלוקה בהכרח כדיבידנד. זאת בגלל שתי מגבלות אחרות, שכנראה הן אפקטיביות: האחת היא מגבלת חוק החברות - דהיינו, גובה העודפים במאזן החשבונאי; והשנייה היא דרישות הנזילות בתקנות דרכי ההשקעה. כלומר, אפילו שהמספרים שפרסמו החברות בימים האחרונים, מלמדים כי דרישת ההון המצרפית בענף עמדה בסוף 2018 על רמה של 47.6 מיליארד שקל, שמולה יש הון מוכר בהיקף מצרפי של כ-55.4 מיליארד שקל, הרי שאין לצפות עתה לחלוקת דיבידנדים בהיקף הפער האמור, של 4.8 מיליארד שקל, אלא בהיקפים נמוכים יותר". לצד משה שחף, השותף הנוסף בארנסט אנד יאנג שערך את הסקירה ושמתמחה בתחום הביטוח בחברה, הוא טל חי-ציון.

נחזור לכלל ביטוח, שהציגה ירידה ביחס כושר פירעון מ-2017 ל-2018: בדומה למגדל, גם כלל ביטוח לא חילקה דיבידנד במשך שנים. מצבה הנוכחי מלמד כי זה עדיין יימשך, כמו גם אצל איילון ביטוח ושלמה ביטוח. זאת, מכיוון ששלוש החברות לא קבעו יעד הון קיים לעומת ההון הנדרש לעצמן - וזהו דבר הכרחי לצורך חלוקת דיבידנד.

מציאות זו מלמדת כי החברות לא יכולות לחלק דיבידנדים. לא זאת בלבד, אלא שרוב החברות קבעו לעצמן יעדים של מעל 110% ואף יותר מ-115%, כאשר כלל ביטוח נמצאת כיום ביחס של רק 101%, כך שגם אם היא תקבע יעד, הרי שהיא עדיין תהיה רחוקה מאוד מהיכולת לחלק דיבידנדים בשנים הקרובות, וזה ודאי יעציב את המשקיעים במניה.

עוד נתון מעניין שעולה מהדיווחים של חברות הביטוח, הוא מיצוי יכולת גיוס החוב הון "רובד 2" בחלק מהחברות. כלומר, החברות יכולות לגייס אג"ח "רגילות", אבל לא לצורכי הון. אלא שחברות הביטוח לא באמת נדרשות להון חיצוני לפעילותן, אלא רק לחיזוק הון, כך שהן צפויות להפחית גיוסים בקרוב.

אז מיהן החברות שמיצו את יכולתן לגייס הון "רובד 2"? ההוראות כוללות מגבלה בשיעור של 40% הון "רובד 2" מסך כל ההון הנדרש. בהקשר זה נציין כי הפניקס, מגדל והכשרה ביטוח כבר מיצו לחלוטין את כל המגבלה, ואינן יכולות לגייס עוד חוב להון "רובד 2". איי.די.איי (ביטוח ישיר) צמודה להן, עם 97% מהמגבלה שכבר נוצלה על ידה. לשאר החברות יש עוד מקום לגיוסי חוב עתידיים לצורך הון "רובד 2".

והיבט מעניין נוסף שמתברר עתה, לאחר פרסום דוחות יחס כושר פירעון של קבוצות הביטוח, נוגע לנתוני הרווח הצפוי בגין פרמיות עתידיות, שמהם ניתן ללמוד מיהן החברות שההון "רובד 1" שלהן, הכלכלי, מושתת יותר על ההון הקיים בפועל, ופחות על תחזיות עתידיות לרווחיות שעדיין איננה.

דבר זה מרמז על איתנות רבה יותר כיום אצל החברות שמתבססות יותר על הון קיים בפועל. כך, הנתונים מלמדים כי החברות הבולטות שנשענות יותר על הון כלכלי קיים בפועל כיום, הן מגדל, הפניקס, AIG ישראל, הכשרה ביטוח ואיילון; מהצד השני, מנורה מבטחים ואיי.די.איי ביטוח (ביטוח ישיר) מסתמכות הכי הרבה ב"רובד 1" שלהן על רווחיות עתידית.