את הלילה של עסקת חייו, מכירת פריסייס ב-537 מיליון דולר לחברת וריטאס, יחגוג שמעון אלון, מנכ"ל פריסייס , בשינה ערבה. "אני ער כבר 30 שעות ברציפות. החגיגות יכולות לחכות יום או יומיים", אמר אתמול ממקום מושבו בבוסטון. בקבוק שמפניה הוא לא יפתח עדיין, אבל בסוף השבוע הוא מתכוון להירגע בנסיעה על אופני הרים, הספורט החביב עליו.
שבועיים לפני שמסתיימת 2002, הצליח אלון לסגור את "עסקת השנה" בענף ההיי-טק הישראלי - ולמעשה במשק הישראלי כולו. בעניין זה יכולים רק להתקנא בו אודי וליאון רקנאטי, שמנסים למכור את השליטה באי.די.בי זה יותר משנה.
האזכור של אלון בסמיכות למשפחת רקנאטי אינו מקרי - אלון שירת פעם כחייל ומפקד באימפריה של הרקנאטים. 14 שנים עשה בסאיטקס, מי שכונתה פעם "ספינת הדגל" של ההיי-טק הישראלי, והסבה לאי.די.בי את אחת האכזבות הגדולות שלה.
אלון התקדם בסאיטקס בהתמדה, עד שנהיה מספר 2 בחברה. ואולם ב-96', לאחר שכיהן בתפקיד הבכיר של נשיא סאיטקס ארה"ב, החליט לנטוש את הספינה. השמועות טענו אז שהוא נדחף החוצה על ידי מנכ"ל סאיטקס הטרי, יואב שלוש, אשר החליף מעט קודם לכן את המנכ"ל המודח אריה רוזנפלד.
אלון מקפיד כיום להדגיש כי עזב את סאיטקס מרצונו, וכי בחר לעשות זאת בצורה מכובדת, והודיע על עזיבתו בכנס לקוחות של החברה. "אני לא יכול להיות מספר שתיים. לי יש מנהיגות, ואני חושב שכשאתה מביא את המנהיגות שלך זה לא תמיד מסתדר עם מי שהוא מספר אחת", הסביר אלון לפני כחודשיים בראיון למגזין TheMarker.
אלון החל את דרכו המקצועית בחברת 'אריאל רמזורים', שבה היה אחראי לבניית רמזורים ברחבי הארץ. אלון מעיד על עצמו שכבר אז חשב "בגדול", וניסה לעניין גורמים מחוץ לישראל ברכישת הטכנולוגיה של אריאל. "זה היה הכישלון הראשון שלי", הוא אומר, "אבל זה היה שיעור מצוין. כך הבנתי שכדי למכור בחו"ל, לא מספיק להגיד שיש לך את המוצר הכי טוב. חייבים לגור בחו"ל ולהכיר לעומק את התרבות שם".
התחנה הבאה בקריירה של אלון היתה סאיטקס, שבה החל לעבוד ב-82'. "לא ידעתי מי זו סאיטקס ומה היא עושה. החברה עסקה אז בעיקר בייצור ציוד לטקסטיל ופעלה מעט גםבתחום הדפוס. כל מה שידעתי עליה זה שהיא חברה עם הפנים ליצוא ושהיא שולחת מהנדסים לחו"ל על חשבונה. זה התאים לכיוון שאליו רציתי להתפתח", הוא מסביר.
אבל אלון לא היה מהנדס, וגם תואר אקדמי אחר לא היה לו. הוא החל את דרכו בסאיטקס בקורס מהנדסי שירות. עוד במהלך הקורס הגיעה ההזדמנות הראשונה שלו לצאת לחו"ל, כשהוצב בתפקיד מהנדס שירות באיטליה. "בהתחלה חששתי ולא רציתי להגיע לאיטליה. היתה לי דעה לא טובה על המדינה הזו ועל התושבים בה", הוא אומר. "בסוף השתכנעתי, לאחר שאחד המנהלים בסאיטקס אמר לי, שאם אני אוכיח שאוכל להצליח במקום קשה כמו איטליה, ההתקדמות שלי בסאיטקס מובטחת".
ההצלחה אכן הגיעה, ולאחר שנתיים קיבל אלון את מבוקשו והועבר למטה של סאיטקס בבוסטון, לתפקיד סמנכ"ל תמיכה בלקוחות. הוא המשיך להתקדם, סיים לימודים לתואר ראשון בשיווק בינלאומי באוניברסיטת נורת' איסטרן בבוסטון, וב-91' התמנה למנהל השיווק של סאיטקס בארה"ב. בינתיים עברה סאיטקס כמה משברים, איש העסקים הבריטי רוברט מקסוול השקיע בה, סייע לייצב אותה, ולאחר מכן יצא ממנה ברווח גדול, וסאיטקס גדלה מחברה שמוכרת ב-40 מיליון דולר לחברה עם מכירות של יותר מחצי מיליארד דולר. "זה לא רק בזכותי כמובן", מצטנע אלון, "אלא בזכות כל הצוות של סאיטקס".
ב-91' חזר אלון לאירופה לבקשת מנכ"ל סאיטקס דאז, אריה רוזנפלד, והתמנה לנשיא סאיטקס אירופה. בתקופה זו נאלצה סאיטקס להתמודד עם תחילתו של מיתון ארוך בשוק האירופי. "נאלצתי להחליף הרבה אנשים באירופה, ולדעתי זה היה ה-Turn Around הכי מרשים שעשיתי", אומר אלון.
ב-92'-94' שבה סאיטקס ופרחה, ובאותה עת אף זכתה להכרה מצד חברת אינטרנשיונל פייפר האמריקאית, שהשקיעה בה לפי 44 דולר למניה. אך ב-95' שוב החלה סאיטקס לשקוע. אלון חזר לארה"ב, והחל לכהן בתפקיד נשיא סאיטקס ארה"ב, אבל לאחר שנה, עם חילופי המנהלים בסאיטקס, החליט לפרוש ממנה. "סאיטקס כבר היתה אז גדולה, והיכולת לעבוד בה בצוות נפגעה", אומר אלון. "היא כבר לא היתה מקום שבו כל אחד יכול להשמיע את דעתו".
באוגוסט 96' החליט אלון להיפרד מסאיטקס, לדחות הצעות עבודה אחרות, ולקחת "שנת חופש", כהגדרתו. "זו בעיני ההגדרה הטובה ביותר להצלחה", אומר אלון - "היכולת להיות חופשי ולעשות את מה שאתה רוצה".
בשנת החופש נדדו בני הזוג אלון מצפון מזרח ארה"ב עד לדרום מערב המדינה. במשך ארבעה חודשים עמדו לנגד עיניו שני כללים בסיסיים - לא לעשות תוכניות ליותר מאשר יום אחד, ולא להיכנס לערים הגדולות. "למדתי שאמריקה שמחוץ לערים שונה לגמרי מאמריקה שנדמה לנו שאנו מכירים", אומר אלון. "זו מדינה שבאזורי הספר שלה עדיין מתבססים על חקלאות, מדינה שיש בה לא מעט עוני, ושבתחנות הרדיו המקומיות מדברים על נושאים כמו 'איך להחזיר באופן הטוב ביותר את ההשקעה שברכישת פרה'".
בסיומו של המסע התפנה אלון להגשים חלום ישן, והשלים תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת הרוורד.
לפריסייס הצטרף אלון ב-97'. "יו"ר פריסייס, רון צוקרמן, טילפן אלי. הכרתי אותו עוד קודם לכן, והסכמתי לשמוע מה יש לו להציע, אף על פי שהיה מדובר בחברה קטנה, שהעסיקה 30 עובדים ומכרה אז בקושי בחצי מיליון דולר". אבל אלון השתכנע שלחברה הקטנה יש פוטנציאל גדול, והחליט להירתם למשימה.
"אני לא מבין שום דבר ממה שפריסייס עושה", מודה אלון. "יש בזה יתרון, מכיוון שזה מצמצם את האגו למינימום. זה מחייב אותך להיות תלוי באחרים. אתה חייב להקשיב, לעבוד בצוות ולזכור שאתה לא יודע את הכל. זה איפשר לי לבטא את היתרונות שלי - הניסיון ביצירת חברה בינלאומית, בניהול תקציבים, היכולת לתקשר עם משקיעים ולבנות חברה ציבורית".
אלון אינו יודע לאן ימשיך אחרי פריסייס. הוא אינו יודע אם החברה הבא שבה יהיה מעורב תהיה חברה גדולה או קטנה. הוא כן יודע
"אני לא מבין שום דבר ממה שפריסייס עושה"
עמי גינזבורג
20.12.2002 / 11:14