טראמפ ושי נלחמים - וחוץ מהם אף אחד לא מרוויח מזה

למה שקורה בין סין וארה"ב נתנו כלכלנים בתקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-1930 את השם "רושש את השכן." באנגלית זה אפילו נשמע טוב: "beggar your neighbor." המטרה של מדינה שנוקטת מדיניות של רושש את השכן היא להגדיל את הייצור והייצוא, ובו בזמן להקטין את הייבוא. מי שנוקט במדיניות כזאת מאמין שכמות המוצרים שאנשים בעולם צורכים היא פחות או יותר קבועה, ולכן כדי לשפר את המצב של העובדים אצלך בבית, יש צורך לרושש את העובדים בשאר העולם.

במלחמת הסחר הזאת, יש שני כלי נשק עיקריים: הטלת מכסים כדי להביא לעליית המחיר של המוצרים המיובאים והשפעה מחיר המטבע. מדינה שמצליחה להחליש את המטבע שלה, גורמת לכך שלצרכנים בחו"ל יהיה יותר כדאי לקנות ממנה מוצרים. תחשבו על זה ככה: אם מקרר עולה 1,000 דולר, ודולר אחד שווה 4 שקלים, אז המחיר של המקרר הוא 4,000 שקל. אם הדולר נחלש, כך שדולר אחד שווה רק 3.6 שקלים, אז המחיר של המקרר ירד ל-3,600 שקל, ואז הרבה יותר כדאי לקנות מקרר אמריקאי.

אבל מכסים והחלשת מטבע הם כלי נשק שיש להם מחיר גבוה. קודם כל, הם פוגעים בצרכנים בבית. כי למכסים ולהחלשת המטבע יש תוצאה אחת משותפת: כל אחד מהדברים האלה גורם לעלייה במחיר של מוצרים מיובאים. זה אומר שברגע שעושים את אחת משתי הפעולות האלה, הצרכנים צריכים לשלם ביוקר על מוצרים שהם התרגלו לקנות בזול. אם עושים את שתי הפעולות בו זמנית, המחירים עולים פעמיים.

במקרה של ארה"ב להחלשת המטבע יש עוד מחיר: נכון להיום הדולר הוא המטבע העיקרי במסחר הבינלאומי, וחשוב מאד לאמריקאים שזה יישאר ככה. זה חשוב בגלל הערך הסמלי, כי כשהדולר הוא המטבע של העולם, ברור לכולם שארה"ב היא המדינה החשובה ביותר. זה חשוב גם בגלל הערך העסקי, כי העובדה שכולם סוחרים בדולר מוזילה עלויות עבור חברות אמריקאיות שסוחרות מול חו"ל. אבל גם טראמפ יודע שהדולר לא יישאר המטבע העיקרי אם הוא ייחלש יותר מדי.

כך שלפחות בינתיים, במלחמת הסחר בין ארה"ב וסין, האמריקאים משתמשים בעיקר בנשק המכסים, והסינים מגיבים בעיקר באמצעות החלשת המטבע שלהם. התוצאה היא שבינתיים, שני הצדדים לא משיגים את המטרות שלהם, אבל פוגעים בהרבה מאד מטרות בדרך.

כי המטרה המוצהרת של הנשיא טראמפ היא שהאמריקאים יקטינו את הייבוא מסין ויגדילו את הייצוא לסין. אבל בינתיים, החלשת המטבע מאפשרת לסינים לנטרל את ההשפעה של המכסים האמריקאיים, ולכן לאמריקאים אין סיבה לקנות פחות מוצרים סינים. מצד שני, ברגע שהמטבע הסיני חלש, לסינים אין סיבה לקנות יותר מוצרים אמריקאיים ולכן הייצוא האמריקאי לסין לא גדל. מי שכן סובל אלו האזרחים בסין שרמת החיים שלהם יורדת: אנשים שיכלו עד לא מזמן להרשות לעצמם לקנות אייפון, למשל, מגלים שהאייפון פשוט נעשה יקר מדי. הסינים סובלים גם כי החלשת המטבע פוגעת במי שלקחו הלוואות זולות בדולרים, ועכשיו ההחזרים שהם משלמים גדלו באופן משמעותי. גם חברות אירופאיות ויפניות סובלות, כי ברגע שהמטבע הסיני נחלש, גם להן יותר קשה לייצא לסין. כך שלמרות שאירופה ויפן לא משתתפות במלחמת הסחר, הן בהחלט נפגעות.

כך שכרגע הצרכנים בסין סובלים, אבל היצרנים בסין ממשיכים לעבוד בקצב מלא, ואפילו מתחזקים בשוק המקומי, כי מי שלא קונה אייפון, נאלץ להסתפק בוואווי. הצרכנים בארה"ב עוד לא ממש סובלים, אבל הממשל האמריקאי לא משיג את המטרות שלו. האירופאים והיפנים סובלים, אבל אין להם יכולת להשפיע. מי שבכל זאת כנראה מרוויח אלו המנהיגים גם בסין וגם בארה"ב שמראים לכולם איך הם מקיימים את כל מה שהם הבטיחו. אז כנראה שבינתיים, לאף אחד אין ממש סיבה להפסיק. הבעיה היחידה היא שבשנות ה-30 המדיניות הזאת הובילה את העולם למשבר כלכלי עמוק ולמלחמת עולם. נקווה שהפעם זה ייעצר קודם.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי