לטכניון לא נשאר: איך נותרו יזמי קורינדוס מחוץ לחגיגה

"זה היה רעיון משותף שלי ושל אשתי", נזכר פרופ' רפי ביאר, מייסד חברת הרובוטיקה הרפואית קורינדוס, שנמכרה בסוף השבוע שעבר לחברת Simens Healthineers ב-1.1 מיליארד דולר.

קורינדוס (Corindus Vascular Robotics) הוקמה בישראל, הועברה כחברה צעירה לבוסטון, הונפקה בבורסה של ניו יורק ב-2015, וכעת נמכרת בפרמיה של פי שניים על שוויה בבורסה ערב ההכרזה על העסקה.

החברה כבר מכרה 70 מערכות, המאפשרות צנתור רובוטי, כשהרופא יושב מחוץ לחדר הצנתורים ומכוון את המכשור הרובוטי באמצעי שליטה מרחוק. הגישה הזאת מאפשר לחסוך את כמויות הקרינה הגבוהות מאוד שלהן נחשף הרופא המצנתר (ביאר עצמו הוא קרדיולוג במקצועו), מכיוון שכל הצנתור נערך בהנחיית CT, והרופא שוהה במרכז הקרינה.

רופאים מצנתרים סובלים מתחלואה מוגברת בסרטן, קטרקט וגם כאבי גב חמורים, בגלל חלוקי העופרת שהם לובשים במטרה לנטרל חלק מהנזק.

אשתך גם מצנתרת?

"לא, אשתי עובדת סוציאלית במקצועה, והיא הייתה מוטרדת מאוד מההשפעה הבריאותית של הניתוחים האלה עלי", אומר ביאר. "צנתור כולל בעצם שלוש פעולות: קדימה, אחורה וסיבוב. כבר ב-1998 חשבנו יחד שאפשר לעשות זאת באופן רובוטי, ורשמנו על כך פטנט. אבל לא עשינו עם זה כלום, כולם היו עסוקים".

ב-2002, בעת שהיה מנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית בבית החולים רמב"ם בחיפה (בהמשך נהפך למנכ"ל בית החולים), הכיר ביאר צעיר בשם טל וונדרוב, שלמד בטכניון בקורס להנדסה רפואית ורצה להיות יזם. וונדרוב ביקש להקים חברה סביב הטכנולוגיה הזאת בחממת הטכניון (שפעלה אז בשותפות עם רמב"ם), וזה היה תפקידו המקצועי הראשון.

באותו זמן בערך הוקמה בחממת הטכניון חברת רובוטיקה רפואית מוצלחת נוספת, מזור רובוטיקה, שנמכרה באחרונה לתאגיד מדטרוניק תמורת 1.64 מיליארד דולר. שתי החברות האלה היו חלוצות בעולם של רובוטיקה רפואית, שהיה אז ממש בתחילת דרכו.

"לא היה טריוויאלי להמר על וונדרוב למשרה הזה", אומר זוהר גנדלר, מי שהיה אז מנכ"ל חממת הטכניון, וכיום מנכ"ל חממת NGT3 בנצרת. "אבל היה לו ממוצע ציוני תואר בשמים, ורפי העיד שהוא בחור מוכשר מאוד". וונדרוב אכן ניהל את החברה בהצלחה והביא אותה בתוך שנים ספורות למצב של אבטיפוס, שיכול היה לבצע צנתור רובוטי בבעלי חיים ואף ניסיונות ראשונים בחולים. כיום וונדרוב מנהל את חברת Beyond Verbal, הפועלת בתחום האבחון על פי גוון הקול של המטופל.

ואולם אחרי שהמוצר פותח, עדיין לא היה טריוויאלי להשיג השקעת המשך. "כך זה לעתים קרובות אחרי תקופת החממה. אנחנו רואים את זה עד היום", אומר גנדלר. "עד שקיבלנו את ההשקעה בקבוצה של משקיעים מבוסטון, שהוביל הלל בכרך (אמריקאי-ישראלי, שהיה גם מנכ"ל חברת ההדמיה אורקס ואחד ממיידסי ESC, שהפכה ללומניס, ואחד המשקיעים הראשונים באלמה לייזרס - כולן חברות מכשור רפואי ישראליות שהגיעו לאקזיט; ג"ו). אלא שהדרישה של קבוצת המשקיעים הייתה שנעביר את החברה לבוסטון", אז מונה לחברה גם מנכ"ל חדש.

"אני לעתים קרובות עוסק בהפקת לקחים, עבור החברות שאני בונה עכשיו ב- NGT3: מצד אחד, איך בונים עוד קורינדוס; ומצד שני, האם אפשר היה להשאיר אותה בישראל? באותו זמן לא נראה היה שיש לנו ברירה אחרת", אומר גנדלר. "עצוב לי על מנהלים שעוברים לחו"ל עם חברה כזו, ואחר כך הם קצת לכודים, כי הם לא יכולים למצוא עבודה באותם תנאים ובאותה רמת בכירות בארץ".

הפקת הלקחים הזאת עוברת כנראה גם בשאלה מדוע חממת הטכניון לא הרוויחה יותר מהחברה שיזמה. ככל הידוע, מכרה החממה לאורך השנים נתחים ממניותיה בקורינדוס, שהניבה לה לאורך כל התקופה, כולל ההחזקה שנותרה לה, לא יותר מכמה מיליוני דולרים.

גנדלר: "עשינו כך גם בחברות אחרות שלנו, שבינתיים נעלמו, ואנחנו היחידים שעשינו מהן כסף, אז קשה לומר שזה היה השיקול הלא נכון. אבל זה אחד הלקחים שצריך להפיק: איך נשארים עם נתח גדול יותר".

גם ביאר מספר כי החזקתו כיזם דוללה משמעותית לאורך כמעט 20 שנות קיומה של החברה. מי שעדיין מחזיק נתח בחברה הוא הלל בכרך, והחזקתו כנראה שווה גם היא כמה מיליוני דולרים.

השלב הבא היה פיתוח מערכת ברמה מסחרית, שתוכל לקבל את אישורה של ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית. "זה הבדל אחד מהסיפור של מזור", אומר גנדלר. "ה-FDA ממש התעללה בקורידוס. היה להם מאוד קשה לקבל את האישור".

ביאר: "האישור התקבל ב-2012, אחרי ניסוי שבו הוכח כי המוצר מאוד בטיחותי והדיוק שלו לא נופל מזה של צנתור ידני, והוא חוסך לרופא בערך 95% מהקרינה". אבל בתקופה הזו המערכת עדיין הייתה בתחילת הדרך. "היו חסרות בה חלק מהפונקציות של הצנתור, והיו חסרות הוכחות לכך שניתן להשתמש בה גם בצנתורים מורכבים".

החברה התחילה לשווק את המוצר, אבל כמו לגבי רוב המכשור הרפואי הקפיטלי, גם המוצר הזה נתקל בשמרנות תחילה, ובתי החולים התקשו להחליט להוציא 500-700 אלף דולר על כל מערכת. זאת, אף שלעומת מערכות רפואיות חדשות אחרות, כאן לרופאים היה אינטרס ברור באימוץ המערכת. ובכל זאת, היה להם קשה לסטות מהפרוטוקול המוכר.

ב-2015 הונפקה קורינדוס לפי שווי של כ-450 מיליארד דולר, אבל כשההשקה לא הובילה מיידית להכנסות גבוהות, המניה נפלה ב-87% ממחיר ההנפקה. באמצע 2017 התחילה להתאושש, כשהמכירות התחילו לצמוח, אבל למעשה, רגע לפני האקזיט, החברה נסחרה לא רחוק משוויה בהנפקה.

ערב המכירה ברבעון השני של 2019, רשמה החברה הכנסות של 4.6 מיליון דולר - גידול של 175% על ההכנסה בתקופה המקבילה אשתקד. בעיני ביאר, המערכת היא רק בתחילת הדרך. "יש עשרות אלפי חדרי צנתור בעולם. הרופאים המבוגרים יותר מרגישים הכי נוח ליד מיטת החולה, אבל הצעירים, יש להם 40 שנה של קרינה לפניהם, והם רוצים לשמור על עצמם. המערכת צפויה להתפתח כעת לתחומים של צנתור עורקים בגפיים, שמאופיינים בעוד יותר קרינה, וכן צנתורי מוח - תחום חדש וגדול", הוא אומר.

צנתורי המוח הם מאוד רלוונטיים לחלום החדש של החברה - צנתור מרחוק. בעיקרון, כשהמערכת היא רובוטית והרופא מפעיל אותה בשלט רחוק, אפשר לעשות זאת מחוץ לחדר הצנתור, או ממרחק של עשרות ומאות קילומטרים.

בתחילת השנה ביצעה החברה ניתוח מרחוק בהודו, כשהתקשורת בין הרופא לרובוט עברה על גבי אינטרנט הודי רגיל. "אז מה", אומר ביאר. "לא קרה לי שברמב"ם הייתה הפסקת חשמל ונאלצנו לעמוד חמש דקות עם המכשירים בתוך החולה ולחכות?"

והחלום הבא, שלדעת ביאר, בהחלט נמצא בהישג ידה של המערכת, הוא הצנתור האוטונומי. הרעיון הוא שרופא יסמן את המקומות שבהם יש לבצע את הצנתור, ומשם הרובוט ימשיך לבד. בחזון אפשר לדמיין עשרות חדרי ניתוח פועלים במקביל, ורופא אחד אחראי לעולם.

"החולים מצביעים ברגליים לטובת הרובוט", אומר ביאר. "דיברתי עם רופא שעשה מאות ניתוחים עם המוצר שלו, ושאלתי אם אי-פעם חולה אמר 'אני לא רוצה ניתוח ברובוט, אני רוצה רופא אמיתי'. הוא השיב שאף פעם לא".

גנדלר מציין כי המוצר משתלב בחזון חדר הניתוח העתידי, שמנסה סימנס לבנות, ולכן המוצר היה כה אטרקטיבי עבורה. יש לציין כי דווקא חברת פיליפס הייתה שותפה שיווקית וגם בעלת מניות בקורינדוס. ייתכן כי הפרמיה הגבוהה ששילמה סימנס, מעידה על תחרות בין הגופים האלה על רכישת החברה.

לדברי ביאר, "המערכת לניתוחים מרוחקים מעניינת את סימנס מאוד, דווקא עבור האזורים הנידחים בארה"ב".

רכשת מערכת כזו לרמב"ם?

ביאר: "לא, חששתי שיהיה בזה ניגוד אינטרסים. רציתי לוודא שהמערכת מצליחה במקומות אחרים תחילה".

כיום ביאר נמצא בשבתון באוניברסיטת ג'ון הופקינס, אחרי שפרש לפני כמה חודשים מתפקידו ברמב"ם. "אני מקווה שהחברה הזו, גם אם לא פעלה בארץ, בכל זאת תתרום עוד לתדמית המתחזקת של תחום הרובוטיקה הרפואית בישראל", הוא אומר.