קליין בוחן אישור נאמנות עיוורת לאחזקות נוחי דנקנר במלח

נגיד בנק ישראל, דוד קליין, החל לטפל ישירות בבקשתו של נוחי דנקנר לאשר את העברת אחזקותיו בחברת תעשיות מלח לנאמנות עיוורת. קליין בוחן את סוגיית הנאמנות במסגרת הנהלים המקנים לו שיקול דעת בקביעת קריטריונים לרוכשי שליטה ולשינוי בשליטה בתאגידים בנקאיים. עד כה נבחנה הסוגייה בעיקר על ידי הפיקוח על הבנקים בזיקה להשלכותיה על היציבות הפיננסית של מערכת הבנקאות.



תעשיות מלח שותפה בגרעין השליטה בבנק הפועלים (11.6%). התנתקותו של דנקנר מתעשיות מלח היא תנאי של בנק ישראל לאישור רכישת אי.די.בי ע"י קבוצה בראשות דנקנר; זאת מכיוון שבנק הפועלים העניק אשראי לאי.די.בי בכ-900 מיליון דולר, ולפי כללי בנק ישראל דנקנר נחשב לאיש קשור לבנק הפועלים. לפיכך הבנק אינו יכול לתת לדנקנר ולחברות שבבעלותו אשראי העולה על 10% מהונו של הבנק.



קליין צפוי לקבל את ההחלטה בעד או נגד הנאמנות העיוורת בהתייעצות עם ועדת הרישיונות של בנק ישראל. לאור הפנייה של דנקנר לקליין ניתן להניח, כי צמרת הבנק תדון בין השאר בשאלה, אם העברת אחזקותיו של דנקנר בתעשיות מלח לנאמנות עיוורת משנה את מבנה גרעין השליטה בבנק הפועלים, ובמיוחד האם היא מחלישה אותו. דנקנר מחזיק כ-2% בלבד ממניות בנק הפועלים באמצעות תעשיות מלח, ואולם נחשב לאחד השותפים היותר חזקים בגרעין השליטה. אם קליין יגיע למסקנה, כי ניתן לקבוע תנאים או סייגים בהסדר הנאמנות, שיספקו את בנק ישראל מבחינת ההשפעה של הצעד על חוסנו הפיננסי של גרעין השליטה בבנק הפועלים, הוא עשוי לאשר את הנאמנות העיוורת.







קליין, ככל הידוע, עדיין לא קיבל את ההחלטה העקרונית אם לקבל או לדחות את ההצעה לנאמנות עיוורת. ניתן להניח, כי במקרה שיאשר אותה קליין בתנאים, יראה בכך הפיקוח על הבנקים סטייה שאינה דרמטית מקריטריונים בינלאומיים של גופי פיקוח על מערכות בנקאיות, ולפיכך יש לשער כי הפיקוח לא יתנגד. בדיקת השלכות העניין צפויה להימשך גם בפיקוח על הבנקים.



מוקד הבדיקה עבר מיציבות הבנקים באגף הפיקוח על הבנקים, לקריטריונים שבסמכות הנגיד להחליט עליהם. זאת לאחר שדנקנר הודיע למפקח על הבנקים, יצחק טל, כי הוא מסיר בקשה אחרת שלו, שאישורה היה כרוך בחריגה משמעותית וחמורה לפי גישת בנק ישראל מכללי ניהול בנקאי תקין. דנקנר ביקש לאשר לו למשך שנתיים חריגה ממגבלה של קבוצת לווים. על פי כללי בנק ישראל, קבוצת לווים אחת אינה יכולה לקבל אשראי העולה על 30% מהונו של הבנק. האשראי הנוכחי שהעניק בנק לאומי לקונצרן אי.די.בי שדנקנר עומד לרכוש, בנוסף לאשראי שהעניק לגנדן שבשליטת דנקנר ולמימון שיתן לרכישת אי.די.בי על ידי דנקנר, אמור היה לחרוג בשיעור ניכר ממגבלה זו.



דנקנר ביקש מטל לאשר לו את עסקת אי.די.בי עם החריגה, והבטיח לצמצם בהדרגה את האשראי ולהעמידו תוך שנתיים במסגרת המגבלה של 30%. בפיקוח על הבנקים ראו בכך צעד שעלול לסכן את יציבות בנק לאומי, ולפיכך דחו בעבר את שתי בקשותיו של דנקנר (לנאמנות ולחריגה מהמגבלה), שהוצגו כקשורות זו בזו.



באחרונה הצליחה קבוצת אי.די.בי לצמצם את האשראי לבנק לאומי לאחר שמכרה את חברת אלבר שהיתה בעלת אשראי גדול, ולאחר שפרעה חלק מההלואות, בעיקר בחברות של החברה הבת דיסקונט השקעות , שמועד פרעונן היה נובמבר-דצמבר 2002. הואיל ומועד מימוש עסקת אי.די.בי נדחה מאוקטובר 2002 לתחילת 2003, שחררו בין השאר תהליכים אלה את דנקנר מהצורך לבקש חריגה ממגבלת "קבוצת לווים", והוא הסיר בקשה זו.



בשבועות האחרונים הגיש דנקנר בקשה חדשה לבנק ישראל, לבחון רק את סוגיית הנאמנות העיוורת. בבקשתו הצביע על השלכות הכרעת הבנק בסוגייה זו, על ביצוע או ביטול עסקת אי.די.בי, והמשמעויות הנגזרות מכך על המשק. אי.די.בי נחשב לקונצרן הגדול במשק, שניהולו בשנה האחרונה אינו אופטימלי נוכח המגעים להעברת השליטה בו. בסקטור העסקי מעריכים, כי רכישתו על ידי דנקנר תיצור מהלך של התחדשות עסקית בקונצרן, שעשויה להוביל להתעוררות עסקית כללית במשק.



בנק ישראל אכן בוחן את השלכת החלטתו על אי.די.בי. עם זאת, במסגרת השיקול הרחב של בנק ישראל יש לשער, כי צמרת הבנק בוחנת גם אם אישור העסקה בחריגה מהכללים הרגילים אכן יהיה בטווח הארוך יותר לטובת כלל המשק. כלומר, האם אפשרות תיאורטית להסתבכות עתידית של דנקנר עלולה לגרור, לדוגמא, הסתבכות של אחד הבנקים הגדולים איתם יהיה דנקנר קשור כבעלים או כלווה. בנק ישראל, כגוף ממלכתי, צריך גם לבדוק מבחינה משפטית את ההשלכות התקדימיות של אישור הנאמנות העיוורת לדנקנר על פניות עתידיות שעשויות להגיע מבעלי שליטה בבנקים אחרים לחריגות בעסקות אחרות שיבצעו.



בנק ישראל אמנם מעדיף שאנשי עסקים יבצעו עסקות המותאמות לכללי הבנק, מבלי שיידרש לפיתרונות יצירתיים עבורם. עם זאת ניתן לשער, כי לבנק ישראל אין עניין להיראות כמי שכובל את בעלי השליטה בבנקים ומונע מהם לבצע צעד בכיוון של השתחררות מאחזקותיהם, במיוחד כשמדובר בשיעור אחזקות נמוך כדוגמת זה שמחזיק דנקנר בבנק הפועלים (2%).