יינן שייעץ ליקבי רמת הגולן מערער לעליון על פס"ד האוסר עליו לייעץ לכרמל מזרחי עד 2004

פיטר שטרן, יינן מומחה שנתן ייעוץ במשך שנים ליקבי רמת הגולן, פנה לבית המשפט העליון בערעור על פסק דין של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, האוסר עליו לייעץ לכרמל מזרחי עד שנת 2004. שופט בית המשפט העליון, אליהו מצא, ביקש מיקבי רמת הגולן להגיב לערעור תוך 15 יום.



מפסק הדין של השופט זפט עולה כי שטרן, תושב ואזרח ארה"ב, הוא יינן מומחה מדרגה ראשונה העוסק מאז שנת 1969 במתן ייעוץ ליקבים שונים ברחבי העולם בתחום ייצור יינות. מאז 1983, עת הקמת יקבי רמת הגולן, ועד 30 בינואר 2002, סיפק שטרן לחברה שירותי ייעוץ הן מההיבט הטכנולוגי והן בכל הנוגע לדרכים לייצור יין, בחירת זני ענבים, דרכי עיבוד ענבים, וכל שנדרש כדי להפיק מהענבים יין איכותי.



ב-1997 נכרת החוזה האחרון בין יקבי רמת הגולן לבין שטרן, לתקופה של 5 שנים, שאמורה היתה להסתיים ב-1 ביוני 2002. השירותים אותם העניק שטרן ליקב ניתנו ב-3 ביקורים בשנה ביקב, שכל אחד מהם נמשך בין 5 ל-7 ימים. בתמורה לשירותיו, שילם היקב סך של 3,700 דולר לחודש, בצירוף כיסוי כל הוצאות הנסיעות לישראל ושהות בה.



בסעיף 12 לחוזה נקבע כי שטרן לא ייתן שירותים לכל יקב אחר בישראל במשך החוזה בין הצדדים, ושנתיים לאחר תום החוזה.



במסגרת המו"מ לקראת תום תקופת החוזה העבירה יקבי רמת הגולן לשטרן מסמך בו ניסחה את עקרונות ההתקשרות המוצעת לתקופה שאחרי תום החוזה. התמורה שהוצעה לשטרן נפלה במידה ניכרת מזו שהובטחה לו בחוזה משנת 1997. בעקבות כך, התקשר שטרן בחוזה למתן שירותי ייעוץ עם כרמל מזרחי, ובינואר 2002 הודיע על כך ליקבי רמת הגולן. החברה הגיבה על הודעה זו בהודעת ביטול מיידי של החוזה, ודרישה כי שטרן יעמוד בהתחייבות לפי החוזה, שלא לתת ייעוץ לחברה ישראלית אחרת שנתיים לאחר תום החוזה עם יקבי רמת הגולן.



בתגובה השיב שטרן כי יימנע ממתן שירותי ייעוץ לכרמל מזרחי עד המועד שנקבע בחוזה לפקיעתו - סוף יוני 2002.



באוגוסט 2002 הגישה יקבי רמת הגולן תביעה נגד שטרן וכרמל מזרחי, ודרשה סעדים הצהרתיים ואכיפת התחייבותו של שטרן שלא לייעץ לחברות ישראליות אחרות. השופט זפט קיבל את תביעת החברה וקבע כי על שטרן להימנע מלתת שירותים לכרמל מזרחי עד ינואר 2004.



שטרן טוען בערעור שהגיש לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד ניר אמודאי, כי פסק הדין עומד בסתירה גמורה להוראות חוק ההגבלים העסקיים, ולהלכות בנוגע להגבלת חופש העיסוק. לטענת שטרן, בית המשפט התעלם מן ההשפעה האפשרית להתניית הבלעדיות על התחרות שבין יקבי רמת הגולן לצדדים שלישיים. בנוסף, טוען שטרן כי השופט שגה בקובעו כי התניית הבלעדיות אינה מהווה הסדר כובל.



לטענת שטרן, אם יישאר פסק דינו של בית המשפט על כנו, תהא לכך תוצאה הרת אסון לדיני ההגבלים העסקיים, שכן שורה ארוכה של הסדרי בלעדיות אנכיים, שעד כה נחשבו הסכמים כובלים, לא ייחשבו עוד ככאלה. (ע"א 0638/021)