יצחק טל מחמיר מגבלות על רכישת שליטה בתאגידים; ממליץ לבנקים לא להסתמך על הערכות שווי

המפקח על הבנקים, ד"ר יצחק טל, הודיע היום על החמרת ההוראה בדבר מימון בנקאי לרכישת אמצעי שליטה בתאגידים.



על פי ההוראה המתוקנת, יתרת האשראי לרכישת אמצעי שליטה בתאגידים, במקרים בהם שיעור המימון מסך העסקה עלה על 50% (במקום 70% עד כה), לא תעלה על 70% מהונו של התאגיד הבנקאי (במקום 100% עד כה). המגבלות על רכישת אמצעי שליטה בתאגידים בנקאיים, הוחמרו לשיעור מימון של 30% (במקום 50% עד כה).



המשמעות היא שהבנקים הגדולים יצטרכו לבדוק את העסקות הגדולות שמימנו, ולמצוא את אלה ששיעור המימון בהן גבוה מ-50% מסך העסקה. לאחר מכן יסכמו הבנקים את יתרת האשראי הנוכחית של עסקות אלה, ויוודאו כי היא אינה גבוהה מ-70% מההון העצמי של הבנק. נכון להיום אין גוף בנקאי החורג מהוראה זו.



אולם, ישנם בנקים שחורגים מהמגבלה השנייה. לפי ההוראה החדשה, הבנקים יסכמו את האשראי שניתן לצורך רכישת שליטה בתאגידים בנקאיים וימצאו את העסקות בהן שיעור המימון היה גבוה מ-30% מהעסקה. סך יתרת האשראי של עסקות אלו אמור להיות נמוך מ-5% מההון העצמי של הבנק. הבנקים שחורגים, בינהם ככל הנראה בנק לאומי בשל מעורבותו במימון רכישת בנק הפועלים על ידי משפחת דנקנר, ייאלצו לפנות למפקח על הבנקים על מנת להגדיר את האופן והמועד בו הבנק יגיע לרמת המימון כפי שקבע המפקח.



כמו כן קבע המפקח על הבנקים כי לאור הקושי בקביעת שווי התאגיד הנרכש והביטחונות לאשראי, על התאגיד הבנקאי לוודא את שוויים בצורה עצמאית, תוך התחשבות בירידה פוטנציאלית בערכם, ולא להסתמך רק על הערכת שווי על ידי גורמים הקשורים לתאגיד הנרכש או ללווה.



בפיקוח על הבנקים מזכירים, כי בשנת 1998 פירסם לראשונה הפיקוח הוראה בנושא זה, נוכח המורכבות ורמת הסיכון הגבוהה הכרוכה במימון רכישת אמצעי שליטה בתאגידים היות שפירעון האשראי מתבסס בדרך כלל באופן בלבדי על יכולתו של התאגיד הנרכש לחלק דיווידנדים במזומן בשיעור גבוה ותמידי לבעלי מניותיו.



בחלק מן ההלוואות מסוג זה, הבטחונות היחידים להלוואה הן המניות הנרכשות, ואין לבנק אפשרות (משפטית או מעשית) לגבות את החוב מהלווה עצמו ("הלוואות ללא זכות חזרה" - nonrecourse). החמרת ההוראה שפורסמה היום, באה על רקע מצב המשק והסיכון הגובר בהלוואות מסוג זה.



בפיקוח על הבנקים מדגישים, כי מתפקידן ואחריותן של הנהלות ומועצות המנהלים של הבנקים לבחון היטב את מדיניותן בנושא זה ולקבוע את מרווחי הביטחון ומגבלות החשיפה ההולמות כל בנק, כאשר הוראות ומגבלות הפיקוח על הבנקים מהוות רק סף עליון לחשיפות המותרות, ואינן באות להחליף את הניהול הבנקאי.

תחילת התיקונים להוראה היא מיידית.