שינויים בתחום מיסוי רווחי הון

בעל מניות בחברה שנצברו בה רווחים, יכול לקבל את הרווחים בשתי דרכים: משיכת דיווידנד או מכירת המניה, כשהמחיר שיקבל יהיה כמובן גבוה מערכו הרגיל (בשל הרווחים הראויים לחלוקה שהקונה יודע כי יוכל למשוך).



מבחינה כלכלית ראוי היה כי שתי הדרכים ימוסו בשיעור זהה, אלא שלפני שתיכנס הרפורמה לתוקף לא אלה הם פני הדברים: רווחים ראויים לחלוקה מוסו בשיעור של 10%. הוראות הרפורמה תיקנו את העיוות, והשוו את שיעור המס המוטל על רווחים ראויים לחלוקה לשיעור החל על דיווידנד.



בתיקון נקבע כי החל מ-1 בינואר 2003, יהיה שיעור המס על רווחים ראויים לחלוקה זהה לשיעור על דיווידנד בידי חברה או יחיד, לפי העניין: יחיד יחויב במס בשיעור 25% וחברה תהיה פטורה ממס. כמו כן נקבע כי לא יילקחו בחשבון רווחים שהופקו לפני 1 בינואר 96'. בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה לאחר מועד זה, לא תוגבל תקופת השנים ל-7 בלבד, כפי שהיה ערב הרפורמה.



עד לתיקון הסעיף, לא נלקחו בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה, בחלופת החישוב לצרכי מס, הפסדים שנוצרו ולא קוזזו; בתיקון הושוו חלופות חישוב הרווחים, המיסויית והחשבונאית, כך שהפסדים שלא נלקחו בחשבון בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה יקוזזו מסכום הרווחים.