הכשלונות הגדולים של השנה, והיחיד ששתי ועדות מס נקראות על שמו

מאת מוטי בסוק, בן-ציון ציטרין וסמי פרץ



דוד קליין לא יכלול את 2002 ברשימת השנים הטובות שלו. את השגיאה הגדולה ביותר בשלוש שנותיו כנגיד ביצע קליין על סף 2002, ב-25 בדצמבר 2001. המגזר העסקי ומשקי הבית משלמים עליה ביוקר עד עכשיו. בדיוק לפני שנה הודיע הנגיד כי החליט להוריד את הריבית במשק בשני אחוזים שלמים. הורדה גבוהה ומאוד לא אופיינית לד"ר קליין. המהלך הזה היה חלק מעסקת חבילה בין הנגיד לראש הממשלה אריאל שרון. הוא איכזב גם את גדולי התומכים בנגיד, שכן קליין ידוע כבנקאי זהיר מאוד, המתרחק מפוליטיקאים, סולד מעסקות חבילה וחסיד של צעדים כלכליים מדודים.



הורדת הריבית ב-2%, וגם מחדלי הממשלה, הכניסו את המשק לסחרור. הנגיד מיהר להצהיר כי גבול ה-5 שקלים לדולר אינו מפחיד אותו. כשהגבול נעשה ריאלי, גם הוא קיבל פיק ברכיים. משבר פיננסי נעשה לאפשרות ממשית. בשלושה מהלכים רצופים, תוך פחות מחודש, הכפיל הנגיד את הריבית הנומינלית במשק מ-4.6% ל-9.1%. קיצוץ בתקציב, שנעשה במקביל, ומהלכים אחרים ייצבו את המשק. הריבית, שמאז נותרה גבוהה מאוד, פוגעת בסיכויי המשק להיחלץ מהמיתון.



פרופ' ליאו ליידרמן, מי שהיה עד לפני שנתיים וחצי חבר בהנהלה הבכירה של בנק ישראל, אמר בכנס של אגף התקציבים ב-2 בדצמבר 2002 כי בשנה האחרונה "נעשו טעויות ענק בניהול המדיניות המוניטרית, בתחילה בהורדה גדולה מדי של הריבית במהלך אחד ואחרי כן בהשתהות בתיקון הטעות". תוצאת השגיאות, לפי ליידרמן: "הריבית הריאלית הגבוהה מאוד בישראל פוגעת בסיכויי המשק לחזור למסלול של צמיחה בת קיימא. בעוד שבכל העולם נהוגה ריבית ריאלית של 0% או ריבית שלילית, בישראל מגיעה הריבית ל-7%-10%".



קליין איבד ב-2002 את המעמד המיוחד שהיה לנגידים הקודמים, מיכאל ברונו ויעקב פרנקל, של יועץ כלכלי לממשלה, ששמו, משנתו ודעתו הכלכלית, נשמעים בתשומת לב מיוחדת בישיבות הממשלה, בתקשורת ובציבור. זאת, על אף שלפי חוק בנק ישראל הוא היועץ הכלכלי של הממשלה. גם עניין המשכורות הגבוהות במיוחד בבנק, דו"ח מבקר המדינה על ההטבות לקודמו בתפקיד, פרשת הוולבו והג'יפ שדבקו בו, אולי שלא בצדק, פגעו בשמו וכירסמו ביוקרת הבנק.



קליין יעדיף לשכוח את 2002 מסיבה נוספת. בשנה זו נסגר בנק בישראל, בנק למסחר, ובנק נוסף, בנק לתעשייה, כמעט וקרס. עם נגיד ופיקוח על הבנקים מקצועיים וערניים יותר, ייתכן שמשבר שני הבנקים היה נמנע.



נכשל יותר מאחרים



בשנה רבת כישלונות, כאשר הבנקאי המצליח הוא זה שנכשל פחות, הבחירה ביו"ר הבנק הבינלאומי שלמה פיוטרקובסקי לאיש השנה במערכת הבנקאות היא מתבקשת. לא רק משום שכישלונו הוא המהדהד מכולם, ולא רק משום שהפסדי הבנק הבינלאומי הם הגבוהים מבין חמשת הבנקים הגדולים; אלא בעיקר מפני שהכישלון של הבנק הבינלאומי ושל פיוטרקובסקי העומד בראשו מספק הרבה מאוד לקחים לגבי מבנה מערכת הבנקאות, תפקידם של הבנקים הבינוניים והדילמות של מנהליהם, וטיב מערכות היחסים בין בעלי שליטה למנהלים.



במישור המקצועי, מה שקרה לפיוטרקובסקי מלמד שאין קיצורי דרך בבנקאות. הגדלת תיק האשראי בקצב מואץ, תוך שחיקת מרווחים והתמקדות במספר מצומצם של לווים גדולים, היא מתכון להסתבכות, בעיקר כאשר המשק נקלע למיתון חריף. ההסתבכות הזו עלתה לבנק הבינלאומי בהפרשות עצומות לחובות מסופקים, שהסתכמו בתשעת החודשים הראשונים של 2002 ב-708 מיליון שקל. שיעור ההפרשה שלו לחובות מסופקים מתחילת השנה הוא 1.9%, לעומת ממוצע של 0.85% בארבעת הבנקים הגדולים.



שיעור שני שנלמד מהתנהלותו של פיוטרקובסקי נוגע לחשיבות העצומה של תרומת מסת הלקוחות לרווחי הבנקים ולכושרם התחרותי. בנק הפועלים ובנק לאומי הסתבכו לא פחות מהבינלאומי בפרשיות כמו גד זאבי, תבל ופלד-גבעוני, אך הם הצליחו להימנע מהפסד - ויסיימו את השנה ברווחיות נמוכה. חשיבות תרומתם המכרעת של משקי הבית לתוצאות הבנקים הובהרה השנה מעבר לכל ספק, והלקח הוא שאם אין לך צבא של לקוחות קטנים שתורמים רווחים גדולים, מוטב שלא תהמר על מימון עסקות גדולות שבהן הרווח הוא של הלווה והסיכון של הבנק.



שיעור שלישי, וזהו השיעור הכואב ביותר מבחינתם של פיוטרקובסקי ושל היו"ר לשעבר יגאל ארנון, הוא שהערכה מצד בעלי השליטה היא עניין נזיל. כל עוד הבינלאומי שיגשג ופרח, פיוטרקובסקי זכה לתגמול, הערכה וחיבה שרק מעטים זכו להם מבעלי שליטה בבנקים. אבל מרגע שנחשפו ההפסדים, ההסתבכויות, והפרשיות השונות (בעיקר פרשת זאבי), נהפך פיוטרקובסקי לאישיות לא הכי רצויה בסביבתם של ג'וזף ומואיז ספרא. גם יחסיו של ארנון עם בני המשפחה הידרדרו, וכיום הם מוגדרים קורקטיים. אף שהוא מייצגם בעניינים שונים בישראל, הוא כבר לא עורך דינם הבלעדי. חלקו בפרשת גד זאבי גרם גם לו נזקים ועירער את אמונם של בני משפחת ספרא בו.



הלקחים הללו עצובים מבחינתם של פיוטרקובסקי וארנון, אך הם עצובים יותר מבחינת הצרכנים הישראלים שתקוותם שהבנק השובב ימשיך לזנב בגדולים ולגרור אותם לתחרות גם על משקי הבית, נכזבה.



היחיד ששתי ועדות מס על שמו



במדינה שבה דו"חות והמלצות של ועדות ציבוריות מושלכים לפח, או במקרה הטוב מונחים כאבן שאין לה הופכין, זכה רו"ח יאיר רבינוביץ בכבוד שאין לו תקדים: לא ועדה אחת, אלא שתי ועדות בראשותו, צלחו, ועוד באותה שנה, את כל המכשולים ונעשו לחוק מדינה. הראשונה - הוועדה למיסוי מקרקעין, שמסקנותיה הוגשו בסוף 2001 אך הליכי החקיקה שלה הושלמו בראשית שנה זו; והשנייה - הוועדה לרפורמה במס הישיר שהליכי החקיקה שלה הושלמו בקיץ, בתוך כמה שבועות מיום הגשת ההמלצות, שייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2003 וישפיעו על חייו ועל כיסו של כל ישראלי.



מה סוד הקסם הרבינוביצ'י? ייתכן שזה מתחיל בחיוך שמרוח על פניו, בכימיה שיש לו עם אנשים, בקשרים ארוכי השנים עם שר האוצר סילבן שלום, שמינה אותו לתפקיד. רבינוביץ ושלום נפגשו לראשונה באמצע שנות ה-80, כשרבינוביץ היה נציב מס הכנסה ושלום היה עוזרו של שר האוצר דאז יצחק מודעי.



ואולם התשובה האמית