מפעל חיים תמורת מזומנים

בינואר 99', קצת פחות משנתיים לאחר מותו של שאול אייזנברג, מכר בנו ארווין את החברה לישראל למשפחת עופר. בכך נפרד המשק הישראלי ממשפחה ובעיקר מאדם שהשפיע עליו רבות - הקים מפעלים והיה אחד המשקיעים הזרים הבודדים בתקופה שבה היה המשק מוקצה ומוחרם. ארווין אייזנברג נעלם,
ואת עקבותיו לא מוצאים כיום במשק הישראלי. הסאגה של משפחת אייזנברג והמשק הישראלי הסתיימה.

השנה נפרדות שתי משפחות נוספות, שורשיות יותר ממשפחת אייזנברג, מהמשק הישראלי, ובשלב זה כלל לא ברור אם ישובו לפעול כאן בעתיד. בשונה מאנשי עסקים רבים המאיימים חדשות לבקרים כי יחסלו את עסקיהם בישראל עקב "הביורוקרטיה", "הרגולציה" או "המיסוי", שתי משפחות שלא איימו ולא
הזהירו - רקנאטי וחכמי - עוזבות את המשק הישראלי ואת מפעלי החיים המשפחתיים שלהן, כשבידיהן חבילות מזומנים אדירות.



שתי עסקות ענק שנרקמו בשנה האחרונה במשק
הישראלי בלטו על רקע המיתון החריף ונטייתם
של אנשי עסקים להקפיא השקעות ולהתמקד
בהתייעלות ובהישרדות: מכירת השליטה בחברת
הביטוח הפניקס מידי יוסי חכמי ואחותו ניצה


חכמי-קנפר ליעקב שחר וישראל קז תמורת 314 מיליון דולר; ומכירת השליטה
באי.די.בי (שעדיין לא הושלמה) מידי משפחות רקנאטי וקרסו לקבוצת
משקיעים בראשות נוחי דנקנר תמורת 434 מיליון דולר.



החלטתן של המשפחות חכמי ורקנאטי להחליף את החברות המשפחתיות במזומנים היא כנראה דרכן לשרוד. ייתכן כי בשלב זה מעדיפים בני המשפחה
לשים את הכסף בבנק ולהשקיף
מהצד על הנעשה במשק הישראלי,
המתקשה לצאת מהמשבר שפוקד
אותו.



מה גורם לאנשי עסקים במיטב
שנותיהם להחליף מפעלי חיים,
שפירנסו אותם ואת משפחותיהם
עשרות שנים, בחבילת מזומנים?
האם זוהי תוצאה של פינוק ושובע
האופייניים לבני עשירים? אולי
עייפות מטרדות היומיום ומהמאבק
האינסופי במתחרים, ברשויות

ובעובדים? האם אלה השערוריות הפיננסיות החמורות שבהן היו מעורבות
המשפחות ואשר הכתימו את שמן, או שמא נובעת ההחלטה על המכירה מכך
שהעשור האחרון לא היטיב עם עסקי המשפחות?



העשור האבוד של המשפחות



אם לשאול מונח מהכלכלה הלאומית, אפשר לכנות את עשר השנים האחרונות
"העשור האבוד" מבחינתן של משפחות אלה. דווקא בעשור שבו ישראלים רבים
אשר התחילו מאפס התעשרו בענף ההיי-טק, ושבו יזמים מהליגה השנייה
והשלישית עשו קפיצת מדרגה באמצעות יצירתיות, רעב עסקי ואשראי בנקאי
נדיב, בלטה הדעיכה בעסקיהן של המשפחות רקנאטי וחכמי. אמנם עסקי
המשפחות לא התרסקו, והמשיכו לספק להן דיווידנדים ושכר שיכולים לקיים
היטב כמה דורות של צאצאים. ואולם אם בוחנים את מיקומן היחסי בכלכלת
ישראל לפני עשור וכיום, אפשר להגיע למסקנה כי מעמדן של שתי משפחות
אלה נחלש מאוד.



דוגמה טובה לכך היא ההשתלטות העוינת של יצחק תשובה על חברת דלק
בפברואר 98'. עסקה זו חשפה במערומיה את בעלת השליטה בחברה, דיסקונט
השקעות, ואת בני הדור הצעיר של משפחת רקנאטי כלא יוצלחים. אבל יותר
מכל חשפה העסקה את העובדה שהרקנאטים אינם עוד גבירי המשק, ושמם כבר
אינו מטיל מורא כבעבר.



בעסקה המתוכננת למכירת אי.די.בי תמכור גם משפחת קרסו את חלקה בחברה,
אך בעבורה אין מדובר בעסק המשפחתי המרכזי. תחום העיסוק העיקרי של
משפחת קרסו היה תמיד בענף כלי הרכב, כיבואני רנו וניסאן, ובו נחשבת
החברה למצליחה ביותר. נטייתם של בני קרסו להתרכז בעסקי המכוניות
המשפחתיים ולתת מרחב מחיה גדול לשותפיהם, רקנאטי וחכמי, סייעה להם
להימנע משערוריות. הקריירה העסקית של המשפחות רקנאטי וחכמי, לעומת
זאת, רצופה עליות ומורדות, שערוריות, מעורבות עמוקה במשק וסיקור
תקשורתי אינסופי של פעילותם העסקית וחייהם האישיים.



חיים קרסו, 88, מכיר היטב את ההיסטוריה המשותפת של המשפחות ואת
התפתחותן העסקית במשך השנים. אחותו המנוחה, בלה, היא אמם של יוסי
וניצה חכמי. בת דודו, מטילדה, היא אמו של ליאון רקנאטי. קרסו מתקשה
להבין מדוע מחסלים בני הדור הצעיר את עסקיהם המשפחתיים: "למה יוסי
חכמי מכר את הפניקס? מה היה לו רע? הוא מתעניין בתמונות ובולים. אם
אבא שלו היה חי, הוא לא היה נותן לו למכור את החברה. גם ההורים של
ליאון ואודי לא היו נותנים להם למכור את אי.די.בי. אם רפאל ודני היו
בחיים, הילדים שלהם לא היו מעיזים למכור את החברה המשפחתית. הם הרי
עבדו קשה מבוקר ועד ליל כדי לבנות אותה. הדור הצעיר לא רוצה
להתעייף".



גם בנו גיטר, 83, שהיה מנכ"ל דיסקונט השקעות במשך שנים רבות והכיר
מקרוב את דני רקנאטי (אביו של ליאון) ורפאל (אביו של אודי), מתקשה
להבין את ההחלטה על חיסול העסקים בישראל. לדבריו, כאשר שמע על הכוונה
למכור את אי.די.בי, הופתע: "דני רקנאטי, שהוא החבר הכי טוב שהיה לי
בחיים, היה מתהפך בקברו לו היה יודע כי בנו מוכר את מפעל חייו".



בין המשפחות רקנאטי וחכמי קיימים קווי דמיון רבים: בשני המקרים מדובר
בחברות משפחתיות שהוקמו בידי ס"ט לפני קום המדינה, ובני הדור הצעיר
אשר נולדו אל העושר הם אלה שמחליטים לחסל את העסקים שירשו מהוריהם;
שתי המשפחות היו מעורבות בשערוריות הפיננסיות הגדולות בתולדות המשק
שגרמו לציבור הישראלי הפסדים עצומים: על משפחת רקנאטי מעיב כתם
הוויסות שלא נמחק עד היום, ואילו משפחת חכמי היתה הבעלים של חברת
הברוקרים פיט שקרסה בשנות ה80- ושל חברת הביטוח לה נסיונל שהתמוטטה
בשנות ה-90.



בנוסף, שתי המשפחות קשורות בקשרי משפחה: סבו של יוסי חכמי, משה קרסו,
הוא אחיו של אנג'ל קרסו - סבו של ליאון רקנאטי. בעברן של המשפחות
קשרים עסקיים משותפים ואפילו סכסוך היסטורי שתוצאותיו ניכרות עד
היום. התחקות אחר ההיסטוריה המשותפת של המשפחות רקנאטי וחכמי עשויה
לספק כמה הסברים להחלטה המפתיעה של בני הדור הצעיר לחסל השנה את עסקי
המשפחות בישראל.



80 שנה אחורנית



הקשרים העסקיים בין משפחת רקנאטי ומשפחת חכמי החלו כמעט לפני 80 שנה,
ב1924-, אז הגיע משה קרסו מסלוניקי והשתקע בארץ ישראל. הוא התוודע
ליוסף חכמי