האם יצליח האוצר לקצץ בחצר האחורית שלו - במגזר הציבורי?

צוותים בכירים במשרד האוצר שוקדים באחרונה על גיבוש תוכנית מקיפה לקיצוצים בתקציב המדינה ל-2003; התוכנית תוצג לממשלה שתקום לאחר הבחירות לכנסת ב-28 בינואר 2003.



באוצר מעריכים כי יידרש קיצוץ גדול בתקציב. היקפו המדויק של הקיצוץ יתבהר בשבועות הקרובים, והוא תלוי, בין השאר, בסיכומי 2002. בדיונים שהתקיימו באוצר בימים האחרונים העריכו רבים מבכירי המשרד כי יידרש קיצוץ של כמעט 10 מיליארד שקל.



מאין יבוא הכסף? בדיונים הפנימיים עלתה - תחילה בלחישה, ולאחרונה בצורה גלויה יותר - האפשרות להקטין את מספר העובדים בסקטור הציבורי הרחב (ממשלה, רשויות מקומיות, ביטוח לאומי, מוסדות לאומיים ומלכרי"ם שעיקר הכנסתם מהממשלה, כמו קופות חולים, אוניברסיטאות, וישיבות), ולקצץ בשכרם של העובדים שיישארו.



חלק מהדוברים אמרו כי אין כל סיבה שהממשלה בישראל תמשיך להיות הגדולה בעולם המערבי ביחס למספר תושביה. כמו כן נאמר בדיונים כי מאחר שהסקטור הפרטי בישראל עובר בחודשים האחרונים תהליך דו ממדי של התכווצות - קיצוץ במספר העובדים וקיצוץ בעלויות השכר, אין כל סיבה שתהליך דומה לא יתבצע לנוכח המצב במשק גם בסקטור הציבורי.



עצבים רגישים



משקל ההוצאה של הממשלה הרחבה בישראל (ההוצאה הציבורית) ביחס לתוצר הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי המפותח. יתרה מכך, בעוד שבעולם המגמה בשנים האחרונות היא של הפחתה במשקל ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר, בישראל המגמה הפוכה: משקל ההוצאה הציבורית ינסוק לרמת שיא של 55.6% מהתוצר ב-2002. שיעור ההוצאה של הממשלה הרחבה בישראל היה גבוה במיוחד גם ב-54.9% - 2001.



לשם השוואה, משקל ההוצאה בישראל היה רק 35% מהתוצר עד 67'. במדינות 29 ,OECD המדינות המפותחות בעולם, משקל ההוצאה הממוצע היה רק 42% מהתוצר ב-2001. שלוש מדינות סקנדינוויות, שעד לא מזמן רשמו אחוז הוצאה ציבורית גבוה משל ישראל, ירדו ב-2001: שוודיה ודנמרק ירדו לאזור ה-50% מהתוצר, ופינלנד ירדה לאזור ה-45% מהתוצר. שיעור ההוצאה הציבורית הגיע ב-2001 ל-30% מהתוצר באירלנד, ל-30.4% מהתוצר בארה"ב ול-36.9% מהתוצר ביפאן.







מרכיב השכר הוא חלק חשוב במשקל ההוצאה הציבורית בישראל, אם כי לא החלק הגדול ביותר. בשירות הציבורי עובדים כ-740 אלף איש, כשליש מכוח העבודה בישראל. העלות השנתית של שכרם היא כ-70 מיליארד שקל. עד כה היה מקובל להניח כי הן מצבת העובדים בשירות הציבורי והן שכרם, הם בבחינת מספרים קשיחים שאין לגעת בהם, גם כאשר הממשלה פועלת לקיצוץ בתקציבה.



הסכמי השכר בשירות הציבורי מעוגנים בחוזים שעליהם חתומה הממשלה; הפרתם אינה עניין של מה בכך, הן מבחינה משפטית, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה ציבורית. מאחורי העובדים והחוזים עומד ציבור מאורגן בוועדי עובדים ובהסתדרות.



באוצר אומרים כי לאחר הקיצוצים הקשים של השנים האחרונות, כל קיצוץ נוסף יפגע בבשר החי. בקיצוץ של 8.7 מיליארד שקל בתקציב 2003, פגעה הממשלה בשכבות החלשות ביותר - מובטלים, מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי קצבאות ביטוח לאומי. עובדי המגזר הציבורי יצטרכו להסכים, לנוכח חומרת המצב, לקיצוצים לא כואבים, הן בהיקף מספר העובדים והן בשכרם.



כל הגופים הבינלאומים החשובים, כולל קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וחברות דירוג האשראי הבינלאומי, מאיצים בממשלת ישראל להפחית את היקף ההוצאות של הממשלה הרחבה באופן ניכר, אם כי בהליך מדורג. היו שנים שבהן ישראל הלכה בכיוון הנכון, והורידה את הוצאות הממשלה הרחבה - מ-57.2% ב-93' ל-52.7% ב-2000. אינתיפאדת אל אקצא, ועמה הגידול בהוצאות הביטחון, קטעה את המהלך.



בספר התקציב ל-2003 קובע האוצר כי הממשלה חייבת לייעל את המגזר הציבורי ולחזור למגמה הרב שנתית של הורדת המשקל של ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר, בנימוק ש"מיגזר ציבורי רחב מדי מקשה על המגזר העסקי, שכן המגזר הציבורי מתחרה עם המגזר העסקי על גורמי הייצור ועל מקורות המימון". נוסף על כך, מימון המגזר הציבורי כרוך בהטלת מסים.



לפי האוצר, מדינת ישראל מאופיינת במגזר ציבורי גדול באופן משמעותי מזה של המדינות המערביות המפותחות. יתר על כן, בזמן שרוב המדינות המערביות הולכות ומצמצמות את שיעור ההוצאה הציבורית מהתוצר, בישראל חלה עלייה בשיעור זה בשנתיים האחרונות. צמצום וייעול של המגזר הציבורי בישראל מהווה תנאי חיוני להקטנת ההוצאה הציבורית והממשלתית.



כמו כן נכתב בספר התקציב כי לנוכח המיתון הכלכלי שאליו נקלע המשק, הקיטון שחל בהשקעות ובמקורות הכספיים העומדים לרשות המגזר העסקי והצורך להקטין את ההוצאה הציבורית לשם ייצוב המשק - אף גדלה החשיבות של ייעול המגזר הציבורי וצמצום ממדיו "תוך הימנעות, ככל הניתן, מפגיעה בהיקף השירותים שהוא מספק".



מומחי שכר ומומחים פוליטיים סבורים כי האוצר נוגע בעצבים רגישים מאוד. לדבריהם, מדובר בסעיף כספי גדול מאוד, שכן השכר של הסקטור הציבורי בשנה מסתכם ב-70 מיליארד שקל לפחות בשנה מחד גיסא, ואולם קשה להניח כי עובדי השירות הציבורי יסכימו למהלך פיטורים והפחתת שכר מאידך גיסא.



בניגוד לנפגעי הקיצוץ האחרון בתקציב, מקבלי הקצבאות לביטוח הלאומי, עובדי הסקטור הציבורי הם אנשים מאורגנים, חזקים מאוד, עם גב פוליטי חזק. המומחים מסכימים כי קיצוץ מוגבל של 3% בהוצאה הציבורית, באמצעות פיטורים והורדת שכר, היה מעשיר את הקופה הציבורית בסכום נכבד של יותר מ-2 מיליארד שקל. עם זאת קשה להניח כי העובדים וההסתדרות יתנו לכך יד.



בבנק ישראל נזכרו השבוע כי במהלך הדיונים על עסקת החבילה המפורסמת של דצמבר 2001, הציע הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, הקפאת שכר במגזר הציבורי. נציג ההסתדרות, ראש האגף לאיגוד מקצועי להסתדרות שלמה שני, זרק אותו מכל המדרגות. השתלשלות עניינים דומה היתה גם בזמן אישור תקציב המדינה ל-2002 בפברואר.



בבנק ישראל אומרים כי גם בזמן התוכנית לייצוב המשק ב-85' לא פוטרו עובדים, וההסתדרות הסכימה רק להקפאה של מצבת העובדים והקפאה של תוספות היוקר לתקופה של שלושה חודשים.



לממשלה גדולה מחיר גב