העסקה השלישית בגודלה בענף הביטוח מעולם

מאת סמי פרץ ועמי גינזבורג



לפני כמה שבועות פגש דירקטור לשעבר בחברת הפניקס את יעקב שחר בתערוכה בתל אביב. "פרשתי בזמנו מדירקטוריון הפניקס מפני שהתנגדתי להחלטה של יוסי חכמי לרכוש תמונות מכספי החברה", אמר הדירקטור לשחר. "טעית", השיב לו שחר: "בזכות התמונות האלה אני יכול להתחיל לשלם את ההלוואה שקיבלתי לרכישת החברה".



יעקב שחר וגיסו ישראל קז, בעלי סוכנות יבוא המכוניות והמשאיות מאיר, עשו את עסקת השנה בענף הביטוח ברכישה של 58% ממניות הפניקס מיוסי חכמי ומאחותו ניצה קנפר, תמורת 312 מיליון דולר. מדובר בעסקת הביטוח השלישית בגודלה בישראל אי פעם. המימון הבנקאי מגיע הוא כמעט במלוא גובה העסקה, דבר שהופך אותה גם לעסקת הביטוח הממונפת בישראל.



מבחינת שחר וקז, מדובר בכניסה לענף חדש, שיש בו סינרגיה מסוימת לעסקי הרכב שלהם. מחצית מהכנסותיהן של חברות הביטוח מקורן בעסקי ביטוח רכב, וניתן לצפות כי הפניקס, בהנהגת יבואני רכב, תפעל לשלב בין הענפים ולספק שירותים מתקדמים.



החלטתם של שחר וקז למנות את דורון שורר ליו"ר הפניקס אמורה לסייע בשיקום החברה. אם שורר, שנחשב בעת כהונתו כמפקח על הביטוח לחדשן וקפדן, יצליח לשנות את התרבות הארגונית בחברת הפניקס, תהיה זו בשורה טובה לחברה.



עד סוף שנות ה-80 נחשבה הפניקס לאחת החברות המצליחות בענף הביטוח. יוסי חכמי ואביו הובילו אותה להישגים והפכו אותה לאחת משלוש הגדולות בענף. ואולם כמה אירועים בעשור האחרון החלישו מאוד את מעמדה: שתי המתחרות הגדולות, מגדל וכלל ביטוח, רכשו את תיק הביטוח של הסנה; המתחרה הנוספת, הראל השקעות, רכשה את ציון. הפניקס, לעומתן, הסתבכה בפרשת לה נסיונל שפגעה בהתפתחותה.



בשנים האחרונות הפניקס תמיד היתה אחרונה לבצע את השינויים ההכרחיים ובכלל זה מיזוגים בין החברות הבנות בקבוצה ופיתוח מוצרים חדשים בתחום ביטוח החיים. כיום הפניקס היא כבר לא אותה חברה מובילה שמקדימה את הענף ביוזמות שיווקיות וחדשניות, אך יש לה פוטנציאל רב.



ההסתבכות של השוטר מספר אחת



רפי פלד, מפכ"ל המשטרה לשעבר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, הוא איש השנה בבורסה מהסיבות הלא נכונות. הוא לא הרוויח סכומים גדולים, לא הנפיק מניות, לא גייס הון, ולא ביצע שום Exit מרהיב. ולמרות זאת, הוא היה האיש שהשפיע יותר מכל על הבורסה הישראלית ב-2002. פלד תרם רבות למשבר האמון שבין שוק ההון לבעלי השליטה ויחלפו עוד שנים עד שישוקם אמון זה.



על אף שהוא עצמו מעולם לא התבטא בעניין בפומבי, רוחו ונוכחותו של פלד ריחפו מעל מעשה לוליינות פיננסי שרקחו יועציו ושותפיו, שבמסגרתו נרכשה קבוצת החברות הבורסאיות הידועה כיום בשם "קבוצת פלד-גבעוני". בקיץ 2001, כמעט משום מקום ובלי היסטוריה עסקית מוקדמת, פצחה לפתע הקבוצה בראשות פלד ואריה גבעוני בסדרת רכישות של חברות בורסאיות ונהפכה במפתיע לאחד הגורמים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בשוק ההון.



החברות הבולטות בקבוצה היו חייל (נדל"ן), פויכטונגר (תעשייה והשקעות) ויסקל (היי-טק). גולת הכותרת בפעילות הרכישות היתה אמורה להיות רכישת השליטה בחברת התוכנה הגדולה בישראל, פורמולה של האחים גולדשטיין.



המימון למעשה המרכבה הממונף שרקם "היועץ" של פלד, טל יגרמן, נלקח מקבוצה של בנקים ישראליים. מבין אלה בלט דווקא בנק קונטיננטל הקטן, שהיקף ההלוואות שהעמיד לקבוצת פלד-גבעוני נאמד ב-190 מיליון שקל, כ-75% מהונו העצמי של הבנק. מאוחר יותר, כאשר תתפוצץ הפרשה, יודו כמה בכירים במערכת הבנקאית שהסיבה העיקרית להעמדת אשראי נדיב עבור מסע הרכישות ההרפתקני היתה העובדה שפלד עמד בראש הקבוצה. זו היתה אחת הפשלות הבנקאיות הגדולות שנרשמו ב-2002, גדולה אולי אפילו יותר מפרשת הבנק למסחר.



לשיא הגיעו הדברים בקיץ 2002, כאשר בעקבות חילוקי דעות בין פלד ושותפיו לבין רואי החשבון של החברות בקבוצה לא פירסמו החברות את דו"חותיהן לרבעון הראשון. אי פרסום הדו"חות שיחרר את יריית הפתיחה לחקירה הפלילית ברשות ניירות ערך.



פלד זומן באשון לילה למחלקת החקירות של הרשות בתל אביב, ונהפך מהשוטר מספר אחת (לשעבר) לאחראי מספר אחת בפרשה שהובילה לקריסתה של קבוצת חברות שלמה. כיום הוא חשוד בעבירות פליליות חמורות, בהן הוצאת כספים מהחברות שבשליטתו לכיסו הפרטי. במעמדו זה מוחזק פלד גם כאחראי למחיקה של מאות מיליוני שקלים ממאזני הבנקים בישראל.



נגד פלד ושותפיו עדיין לא הוגש כתב אישום, ומוקדם עדיין לייחס להם מעשי עבריינות. בינתיים, ככל שנחשפים הפרטים בפרשה, נראה פלד דווקא יותר כמו הדמות הטרגית בקבוצה. על פי החשד, שותפיו, גבעוני, יגרמן ודוד הבי, היו אלה שגילגלו את מרבית הכסף, והזרימו אותו הלוך וחזור בין החברות הפרטיות שלהם.



ההשפעה הדרמטית של פלד על שוק ההון ב-2002 נובעת מנגיעת פרשת "פלד גבעוני" בכל פינותיו של שוק ההון. מעבר לעיסוק הרב של אמצעי התקשורת בפרשה, היא סיפקה ועוד עתידה לספק שעות עבודה רבות לחוקרי רשות ניירות ערך ולבתי המשפט. בנוסף לכך השפיעה הקריסה על אלפי עובדים בחברות הבנות של הקבוצה, ותרמה לערעור האמון בבנקים שנתפשו כמי שמפזרים כספים בלי הבחנה. עם נפגעי הפרשה ניתן למנות גם את מאות בעלי המניות ומחזיקי האג"ח שהפסידו כמעט את כל השקעתם בקבוצת החברות "פלד-גבעוני".



לא טכנולוג, מנהל



יש משהו בריא, משחרר ומעורר אהדה בנכונות של שמעון אלון, מנכ"ל חברת פריסייס , להודות שהוא "לא מבין שום דבר ממה שהחברה עושה". הוא לא מחזיק מעצמו מבין גדול בתוכנה, ולא מתיימר להגיד למנהלי הפיתוח שלו מה צריך לעשות.



העובדה הזו, הוא מסביר, מצמצמת את האגו שלו למינימום, ומאפשרת לו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לנהל את החברה, ולהנהיגה.



ולמרות זאת, אף שהוא לא "טכנולוג" בנשמתו, שמעון אלון הוא איש השנה של ההיי-טק הישראלי, ומסיבה פשוטה ביותר - הוא הצליח למכור את פריסייס, חברה שעד לפני שנתיים כמעט לא שמעו עליה, ב-537 מיליון דולר. המכירה, חשוב לזכור, בוצעה במזומן, ולא בהחלפת מניות מנופחות של שנת 20