ברחוב רוטשילד 96 בתל אביב, באחד הבניינים היפים בעיר, יושבת קבוצה של מנהלים אופטימיים בתעשיית ההון סיכון הישראלית. בעיניהם, האמרה החוזרת ונשנית בכנסי ההון סיכון, כי אי אפשר לגייס כסף לקרנות ממשקיעים זרים, מהווה רק אתגר, שניתן להתמודד עמו. עם זאת, האופטימיות הזו יודעת גבולות. גם מנהלי קרנות אוורגרין - יעקב בורק, עופר נאמן, בועז דינטה ורונה שגב - מתקשים לגייס כיום הון בחו"ל, ועוד יותר מכך בישראל, אך הם עושים זאת בסבלנות, ובניגוד לקרנות אחרות, המנסות אף הן לגייס כסף, הם גם מצליחים.
עד כה גייסה קבוצת קרנות אוורגרין 95 מיליון דולר לקרן הרביעית שלה ממשקיעים זרים בלבד, רובם משקיעים מוסדיים. ארבעת מנהלי הקרן מאמינים כי עד לרבעון השני של 2003 יצליחו להשלים את גיוס הקרן הרביעית - כ-140 מיליון דולר.
הכסף שגייסה אוורגרין הוא מנקודות האור הבודדות באחת השנים המעניינות שעברו על תעשיית ההון סיכון הישראלית, שבינואר 2003 תחגוג עשור לקיומה ולתחילת פרויקט יוזמה, קרן הון הסיכון הממשלתית שכיום נחשבת למודל חיקוי במדינות אחרות. ייתכן שהניסיון הקשה שעברה התעשייה ב-2002, שבלטה כשנה ללא מימושים, יעצב את עתידה של קהילת ההון סיכון; על פי הערכות, בשנים הקרובות תתכווץ התעשייה לכדי 15 קרנות הון סיכון בלבד, לעומת 70-50 כיום.
גיוסי הון בסימן שלילי
שנת 2002 היתה השנה הראשונה מאז 93' שבה נוצר בהון סיכון הישראלי גיוס הון שלילי (ללא קבלת ניהול פורטפוליו של גופים זרים). מול גיוס ההון של אוורגרין 4, שרק 35 מיליון דולר ממנו גויסו השנה, ו-25 מיליון הדולר שהוסיפה קרן בנצ'מרק לקרן המקומית שלה, החזירו הקרנות הישראליות הון בהיקף שעלה על ההון שגייסו - כאשר שיחררו את משקיעיהן מהתחייבויות השקעה.
הראשונה שנקטה צעד כזה היתה קרן BRM, כשהודיעה על הקטנת הקרן שלה ב-100 מיליון דולר, ל-153 מיליון בלבד. אוריון-AIG, כמו BRM, קרן חדשה שהוקמה ב-2000, נמצאת בשלבי החלטה אחרונים לקראת החזרתם של 35 מיליון דולר למשקיעיה. החזרת הכספים נבעה בדרך כלל מלחץ שהפעילו המשקיעים ומרצונן של קרנות אלה לשוב ולגייס מהם בעתיד.
גיוסי הון שערכו קרנות הון סיכון אחרות לא הצליחו לאזן את המצב. רק כמה מיליוני דולרים זרמו השנה לקרנות חדשות כמו StageOne ופלטינום ולקרנות ותיקות יותר כמו וולדן ו-JVP, אך גם הון זה אינו פוטר את קהילת ההון סיכון מלסיים את השנה בחובה.
אף שכבר ב-2001 החלו הקרנות להיפגע מהמשבר, רק ב-2002 נקלט עומקו. למעט אוורגרין וכמה קרנות קטנות, אף מנהל קרן לא העז להכריז על גיוס הון פעיל. מנהלי השקעות של כמה מהגופים המוסדיים הגדולים בעולם התלוננו כי אין להם לאן להפנות את ההון שהקצו בעבר להשקעה בישראל, כי איש אינו מבקש מהם את הכסף.
קרן קונקורד, לדוגמה, הפסיקה את גיוס ההון שלה בסוף 2001 מתוך תקווה לשוב ולגייס ב-2002. ואולם מכיוון שלא חל כל שינוי בשוק, היא לא שבה לגייס ולמעשה היתה הקרן הגדולה הראשונה שיצאה מ"משחק ההשקעות החדשות" והמשיכה לטפל רק בחברות הפורטפוליו שלה. ג'רוזלם גלובל ו-AIG-אוריון גם הן כמעט שלא השקיעו בחברות חדשות. שתיהן אינן מצויות בגיוס הון פעיל וכמעט שיצאו ממעגל המשקיעים.
מנגד, קרנות אחרות, שהקפיאו עד לאחרונה את השקעותיהן, שבו לפעילות בחודשים האחרונים: ג'נסיס ביצעה ארבע השקעות חדשות, ואייפקס חזרה להשקיע לאחר תקופה ארוכה שלא השקיעה. הקרן הגדולה בישראל, פיטנגו, ו-JVP, השנייה בגודלה, לא שינו את האסטרטגיה שלהן, והמשיכו להשקיע בישראל ובחו"ל.
ניהול השקעות של אחרים
המשבר העולמי בהון סיכון הביא כמה מהגופים הגדולים בעולם, ובהם קבוצות הבנקאות UBS וצ'ייס מנהטן, לחפש דרכי מילוט מהתחום. אפשרות אחת היתה למכור את תיק ההשקעות לקרנות משניות, ואולם מכירה זו היתה גורמת להם להפסד של 50% מערכו. מנגד, יכלו למנות חברת ניהול חיצונית לתיק. כך קיבלה חברת הניהול המשותפת שהקימו ורטקס ופורמולה את ניהול תיק ההשקעות של UBS בהיקף של 100 מיליון דולר; אינפיניטי קיבלה לניהולה חלק מתיק ההשקעות של כלל, המוערך ב-50 מיליון דולר.
הרווח של הקרנות המקבלות על עצמן לנהל תיקי השקעות של אחרים מתבטא בדמי ניהול. בעוד אלה נמוכים משמעותית מדמי הניהול הנהוגים בענף, נהנות הקרנות מהגדלת כוחן וההון הפנוי העומד לרשותן. מנגד, הן מסתכנות בנטילת אחריות לכישלון הטיפול בחברות שהועברו לרשותן.
גם גופים בינלאומיים שבמסגרתם פועלות קרנות ישראליות החליטו לחלק מחדש את ההון שהם מנהלים. כך, לקראת סוף השנה הכפילה ורטקס ישראל את היקף ההון שבניהולה מ-320 מיליון דולר ל-650, לאחר שהקרן האם העולמית שלה העבירה לטיפולה את פעילותה האירופית. ורטקס היתה הקרן היחידה שרשמה מימוש במזומן של חברת פורטפוליו - כאשר נמכרה חברת מידבר-טק, תמורת 25 מיליון דולר.
גם הפעילות הישראלית של אינטל קפיטל נהנתה מהחלטה של אינטל קפיטל העולמית, להעביר לידיה את הטיפול באינטל קפיטל אירופה המשקיעה הון בהיקף גדול מזה שהיא משקיעה בישראל.
מיזוגים
ב-2001 החלו להישמע דיבורים ראשונים על מיזוגי קרנות, אם כי לא רבים האמינו שייצאו אל הפועל. ב-2002 נפרץ הסכר: פלטינום וניורון היו הקרנות הראשונות שהתמזגו בפועל, והביאו עמן לקרן הממוזגת את ההון הפנוי שברשותן. קרנות הגישור פלנוס וגולדן גייט התמזגו אחריהן, והאחרונות המנהלות משא ומתן מתקדם הן הקרנות אלון ואינוונטק הציבורית. קרנות אחרות המשיכו לנהל משאות ומתנים.
מאבקים פוליטיים
בניסיון לרתום את הממשלה להצלת התעשייה על ידי מתן ערבויות למשקיעים המוסדיים תמורת השקעה בהון סיכון, פנו השנה מנהלי הקרנות אל כל מי שהיה מוכן להאזין בקריית הממשלה: הם השתתפו בוועדות הכנסת, נפגשו עם ראש הממשלה, עם שר האוצר ופקידי משרדו, עם נציבת מס הכנסה ועם הממונה על הביטוח - וניסו לשכנע אותם כי בהיעדר משקיעים מוסדיים ישראליים, וכל עוד נמשך המצב הביטחוני הקשה בישראל, עתיד ההיי-טק מוטל בספק. בשלב זה אפשר לא רואים
בשנים הקרובות עשויה תעשיית ההון סיכון להתכווץ לכדי 15 קרנות בלבד, לעומת 50-70 כיום
עודד חרמוני
29.12.2002 / 10:17