שובר מונופול הדלק, המתחרה הכי אגרסיווית של אל על והמתפיל הלאומי

מאת עמירם כהן וזיו מאור



תור של מכוניות משתרע מדי יום חמישי בערב בכניסה לתחנת הדלק דור אנרגיה על כביש מס' 2 בכניסה לקיבוץ יקום. מצטופפים, מפני שזו אחת מתחנות הדלק המעטות במרכז ישראל שנותנות לצרכן הנחה על מחיר הבנזין. אמנם רק 15 אגורות (3.5%) מהמחיר המרבי וצריך לצאת מהרכב ולמלא את המכל בעצמך, אבל בכל זאת רבים אינם מתעצלים.



בתחנת דור אנרגיה מי שמתדלק לאחר 20:00 גם לא נאלץ לשלם 2 שקלים בגין "דמי שירות" כפי שהוא נדרש לשלם במרבית תחנות הדלק של החברות האחרות. האיש שניפץ את האקסיומה שמחיר הבנזין צריך להיות תמיד המחיר המרבי ואין כל סיכוי לתחרות בתחום הזה הוא דודי ויסמן, נשיא קבוצת הדלק אלון-דור.



ויסמן נהנה לצפות בחברות הדלק הוותיקות, ה"מונופולים" בלשונו, מתפתלות מהתרגילים המביכים שהוא עושה להן חדשות לבקרים. ויסמן היה היחיד בענף שהעז לערער על טענת חברות הדלק הוותיקות, לפיה כל עוד לא הוסר הפיקוח ממחיר הבנזין לא ניתן להוזיל את מחירו מתחת למחיר המרבי. למגינת ליבן של המתחרות, הראה ויסמן כי ניתן למכור בנזין ב-15 אגורות פחות מהמחיר המירבי, ולהרוויח.



ב-2002 הודיע ויסמן גם כי בתחנות הדלק אלון-דור לא יגבו תוספת של 7 אגורות לליטר בנזין לעמלת השיווק (מרווח השיווק), שאושרה לחברות הדלק על ידי האוצר ומינהל הדלק. ויסמן טען כי הייקור אינו מוצדק וכי מרווח השיווק משאיר לחברות הדלק שולי רווח נאותים.



צעדיו של ויסמן החלו להניע את גלגלי התחרות בשיווק הבנזין והיום ניתן למצוא תחנות דלק לא מעטות, גם של החברות הוותיקות, שהחלו להציע הנחות משמעותיות במחירי הבנזין.



במשק הדלק לא בטוחים כי רק טובת הציבור היא שניצבת לנגד עיני ויסמן, אלא הערכתו שצעדיו יעבירו לאלון-דור לקוחות רבים מחברות אחרות. כך או כך, התוצאה היתה שיותר ויותר תחנות דלק נאלצו להוריד את מחירי הבנזין מתחת למחיר המרבי.



תשע שנים בלבד לאחר שנחנכה תחנת הדלק הראשונה של קבוצת אלון-דור שולטים ויסמן ובן דודו איש הנדל"ן עו"ד שרגא ויסמן, יחד עם אפריקה ישראל וארגוני הקניות של הקיבוצים, ב-125 תחנות דלק ציבוריות (כ-15% מתחנות הדלק במדינה), ועל 240 "תחנות חצר" המספקות דלק לקיבוצים, מושבים ותאגידים חקלאיים. בשותפות עם השופרסל מפעילה הקבוצה 50 חנויות נוחות מרשת אלונית, שולטת ברשת פיצה האט ובעשרות מיזמים ופרויקטים מסחריים שהוקמו במתחמי תחנות הדלק של הקבוצה. באמצעות החברה הבת אלון U.S.A מפעילה אלון-דור 1,700 תחנות דלק ונכסי נפט נוספים בדרום ארה"ב.



המתחרה הכי אגרסיווית של אל על



מנכ"לית ישראייר, סבינה בירן (35), הצליחה השנה לחולל את אחד השינויים המשמעותיים ביותר בענף התעופה בישראל: פתיחת קו התעופה בין ישראל לארה"ב לטיסות שכר, לכלל חברות התעופה הישראליות. לא עוד מונופול של חברת אל על בקו התעופה הסדיר לניו יורק. גם לא רק טיסות של סאן דור, חברה בת של אל על לטיסות שכר באותו נתיב. מקיץ 2003, כל חברת תעופה ישראלית תוכל להפעיל טיסות במחירים מוזלים בקו האטרקטיווי לארה"ב.



המאבק לא היה קל. במשך שנים נהגו שרי התחבורה לדורותיהם להגן על האינטרסים של חברת אל על כמוביל הלאומי. שר התחבורה לשעבר, אפרים סנה, לא תמך בפתיחת הקו התעופה הספציפי לתחרות של חברות השכר הישראלי מול אל על. הוא אישר לחברת ישראייר לטוס לכל היעדים בארה"ב, למעט ניו יורק, מיאמי, שיקגו ולוס אנג'לס, הנחשבים לקווי תעופה רווחיים של אל על, במיוחד בימי שיא עונת הקיץ. בירן לא ויתרה. ישראייר פנתה לעזרת בג"ץ, ניצחה ואילצה את סנה להתפשר. בשבוע האחרון עשתה בירן בארה"ב ועסקה בחכירת המטוס אשר תפעיל החברה מיולי 2003 בקו נתב"ג-ניו יורק.



קו התעופה בין ישראל לניו יורק אינו זר לבירן. מ-96' ועד להפסקת טיסותיה של חברת התעופה האמריקאית טאואר אייר באביב 2000 כיהנה כמנהלת סניף ישראל של החברה בבעלותו של הישראלי מוריס נחתומי. בתקופת כהונתה עלו אמנם מכירות טאואר אייר בישראל ב-45% והפכו את הקו נתב"ג-ניו יורק-נתב"ג של החברה לרווחי ביותר. ואולם הדבר לא הועיל וטאואר אייר האמריקאית קרסה.



ישראייר, בראשותה של בירן, היתה אף מעורבת השנה במאבק אחר לפתיחתו של ענף התעופה לתחרות, בעניין העברת קווי תעופה מאל על לחברות תעופה ישראליות אחרות. גם כאן ניסה משרד התחבורה, בגיבויה של הממשלה, להטיל מגבלות על מסירת קווי תעופה סדירים של אל על לחברות תעופה ישראליות אחרות. סנה העביר קווי תעופה לא אטרקטיוויים של אל על, אבל ישראייר וארקיע רצו קווים רווחיים. שוב היה צורך לפנות בעתירה לבג"צ. תאריך הדיון נקבע למאי 2003, ועכשיו מנסים להקדימו.



מראשי חברות תעופה מצפים בדרך הטבע כי יתמודדו מול המתחרים. מנכ"לית ישראייר הוכיחה השנה כי יש ביכולתה להעז ולנקוט את כל הצעדים, כדי להשיג את מטרתה. לא רק צעדי ייעול, ארגון מחדש, מאמצי שיווק והורדת מחירים, אלא מאבק עקרוני במישור הארצי שתוצאותיו מהדהדים אף מחוץ לכותלי בית המשפט העליון. למזלה של בירן, היא הצליחה. ואולם לבד מישראייר, יש לצפות כי כל ציבור הנוסעים בישראל ייהנה מפירות ניצחון זה.



המתפיל הלאומי



ניר גלעד הוא האיש הקובע כמעט בכל תחום במשק הישראלי, גם בתחום המים. שנים לא מעטות התנגד גלעד, החשב הכללי באוצר, להקמת מתקני התפלה בישראל, בטענה שכל עוד החקלאים זוכים למים מסובסדים, אין הצדקה להפיק מים יקרים פי שלושה באמצעות התפלת מי ים. אלא שברגע ששוכנע כי כל דחייה נוספת בהתפלה תסכן את איכות המים של ישראל ובסופו של דבר תיפול עליו ועל חבריו באוצר האחריות להתייבשות הכנרת, הוא הורה לאנשיו באגף החשב הכללי להיערך במהירות לפרסום מכרזי התפלה ודאג אישית לקידומם המהיר.



גלעד גם דחף לבצע את ההתפלה באמצעות המגזר הפרטי בשיטות BOT ו-BOO, שאינן מעמיסות את ההשקעה על תקציב המדינה. גלעד גם לא היסס לפתוח במלחמת חורמה נגד מקורות והעומד בראשה אורי שגיא, כשחשד שהחברה מנסה ל"עבוד" על המדינה ולהקים לעצמה מתקן התפלה פרטי. אף שנאלץ להתפשר לבסוף עם שגיא