לא בכל יום מודיעה חברה לבורסה על פיטוריו של המנכ"ל בעקבות חילוקי דעות עם בעלי השליטה בחברה; לא כל שכן כאשר מדובר במנכ"ל שהוביל את החברה במשך שנים, ואחראי אישית להצלחתה.
ביום חמישי האחרון פיטרו רועי גיל ואיתן אלדר, בעלי השליטה בשרשרת של חברות בורסאיות, את משה אלון, מנכ"ל גיבור גרבי ספורט - החברה שייצרה להם לאורך השנים את רוב הכסף והדיווידנדים שאיתם הם הקימו את האימפריה הקטנה שלהם.
בניגוד לנוהל המקובל שלפיו סיבות הפיטורים או ההתפטרות נשארות לוטות בערפל - הפעם שני הצדדים לא הכחישו: אלון פוטר משום שהתנגד להחלטת הבעלים לבצע מהלך חריג של הפחתת הון של החברה כדי לממן חלוקת דיווידנדים אגרסיווית.
גיבור ספורט הרבתה לחלק דיווידנדים בשנים האחרונות, וחיסלה את כל יתרות הנזילות שלה. אלא שלאחרונה התברר שלבעלי השליטה זה לא מספיק - הם רצו עוד ועוד. מנכ"ל החברה חשב שהשניים הגזימו ושחלוקת דיווידנד נוספת מסכנת את החברה.
אין איש שאין לו תחליף, ובוודאי אפשר למצוא גם מחליף ראוי לאלון - הבעיה היא שבמקרה המיוחד הזה קובע הסכם ההעסקה שלו שהוא ימשיך לכהן כיועץ בשכר מנכ"ל מלא, כלומר בשנה הקרובה גיבור ספורט תממן שני מנכ"לים.
פיטורי אלון הם הביטוי הניהולי הבולט למצוקה אליה נקלעו רועי גיל ואיתן אלדר. ביטוי אחר התקבל אתמול כאשר חברת ירדן שבשליטתם פירסמה את הדו"חות הכספיים שלה למחצית הראשונה של השנה.
בסקירת המנהלים של ירדן השקעות אפשר למצוא מזה כמה רבעונים חידושים מרתקים בתורת המימון, שנועדו להסביר את העובדה שהחברה רושמת במאזניה את ההשקעה שלה ב-23% ממניות הכשרת הישוב במחיר הגבוה פי 3 משווי השוק שלהן בבורסה. אם ירדן היתה מתאימה את הערך בספרים לערך בשוק, היא היתה רושמת הפסד של כ-150 מיליון שקל, שהיה מוחק את כל הונה העצמי.
יותר מטרידה מדרך הרישום החשבונאי של ההשקעה במניות הכשרת הישוב, שזכתה לאישור ממשרד סומך חייקין ומרשות ניירות ערך, היא הדרך בה הגיעו מניות הכשרת הישוב לחברת ירדן השקעות.
במקור נרכשו מניות הכשרת הישוב על ידי חברת גיבור ספורט אחזקות בשנים 99' ו-2000 - ימי האופוריה בבורסה בכלל, ובעולם התקשורת והמדיה בפרט, כאשר גיל ואלדר היו בידידות עם עופר נמרודי.
לאחר שפקעה הבועה והמשק נקלע למשבר, החלו המניות לקרוס, היחסים עם נמרודי התקררו, והתוכנית של גיל ואלדר להשתלט על הכשרת הישוב עלתה על שרטון. בשלב זה השתלטה גיבור ספורט על חברת ירדן השקעות שהיתה עתירת מזומנים, וחצי שנה לאחר מכן היא "דחפה" לבת החדשה - ירדן השקעות - את המניות במחיר מנופח.
התרגיל הזה איפשר לגיבור ספורט להקטין את החשיפה שלה לצרה של מניות הכשרת הישוב: היא העבירה חלק מהבעיה לבנקים המלווים ולבעלי מניות המיעוט בחברה הבת.
קווי דמיון למהלכים של קבוצת פלד-גבעוני
אי אפשר שלא לראות את קווי הדמיון בין התרגיל של גיבור-ירדן-הכשרת הישוב לבין המהלכים של קבוצת פלד-גבעוני: גם במקרה של פלד-גבעוני חוט השני בכל העסקות היה מינוף של עסקות תוך שימוש בכספי הבנקים ובעלי מניות המיעוט בחברות.
כאן נגמר הדמיון: בניגוד לפלד וגבעוני, איתן אלדר ורועי גיל לעולם לא נחשדו בעסקות לא חוקיות או בהברחת כספים מהחברה; בניגוד לרפי פלד, הם מבינים היטב מה הם עושים, הם פועלים בתחכום וזוכים להערכה מכרישים פיננסיים כמו יצחק שרם; בניגוד לפלד הם לא מוקפים יועצים וגוזרי קופונים מפוקפקים שמנווטים אותם - הם שולטים בהתרחשויות ומקבלים את כל ההחלטות בעצמם.
בניגוד לפלד וגבעוני, גיל ואלדר הצליחו לעשות כמה וכמה עסקות מוצלחות בחמש השנים האחרונות בטרם הם נפלו עם ההימור הגדול מכולם: הידידות עם עופר נמרודי שהולידה את ההשקעה במניות הכשרת הישוב. בניגוד לפלד וגבעוני שיוסי מימן ודובי וייסגלס וכל הדירקטורים שלהם מיהרו לנטוש אותם - הרי במקרה שלהם, עשירי המשק שהשקיעו אצלם, ובראשם משפחת שטראוס, ממשיכים להביע בהם אמון גם בתקופה הקשה.
בניגוד לפלד וגבעוני - אלדר וגיל נהנים מהידע והניסיון של אחד שכבר עשה את כל התרגילים האלה לפני עשרים שנה: אביו של גיל, יורם, הוביל בתחילת שנות ה-80 פרשיה דומה לזאת של פלד וגבעוני: הוא נפל, ברח מהארץ, חזר, והיום הוא יושב במשרדי קבוצת גיבור ספורט ומייעץ לדור הצעיר.
בניגוד לפלד וגבעוני שלא ידעו ולא רצו להתמודד עם התקשורת, גיל ואלדר שולטים היטב בתחום: הם מתדרכים את העיתונאים, משתפים אותם, וברוב המקרים גם משכנעים אותם.
אבל, לא את כולם מצליחים גיל ואלדר לשכנע: מבט בגיליון השערים מלמד כי בעלי איגרות החוב של גיבור ספורט מודאגים מהתנהלות החברה בשנה האחרונה: איגרות החוב מסדרה א' וב' של החברה נסחרות בבורסה בתשואת "זבל" של כ-30% עד 35% - מה שמשקף חשש גדול של השוק כי החברה לא תעמוד בהתחייבויות שלה.
הניסיון של השנים האחרונות לימד כי ברוב המקרים חששם של משקיעי אג"ח התגלה כמוצדק: אג"ח שנפלו לתשואה לפדיון של 20%, 30% או 40% לא נפרעו.
יוצא דופן בשנים האחרונות היה המקרה של חברת גרין של יצחק תשובה, שם החליט בעל השליטה להכניס יד לכיסו ולהזרים לחברה את הכסף הנדרש כדי שהיא תעמוד בהתחייבויות שלה.
גיל ואלדר צברו לעצמם הון לא קטן בבורסה - אבל ספק רב אם יש להם את היכולת והרצון להכניס יד לכיס במקרה הצורך. ההידרדרות בשוק ההון מגדילה את הסיכוי שהפרשיה הזאת תסיים במקרה "הטוב" בהפסד כבד לבעלי המניות והאג"ח מהציבור, ובמקרה "הרע" בהפסדים כבדים גם לבנקים.
השאלה הגדולה היא אם הגורל גזר על הבן לסיים את הקריירה שלו כמו אביו, או שמא דווקא הניסיון הכואב של המשפחה ימנע ממנו ושותפיו לחזור על הנפילה של שנות ה-80.
האם רועי גיל יסיים את הקריירה כמו אביו
גיא רולניק
20.8.2002 / 8:36