פיורינה נשארה ממוקדת במטרה גם כשרבים אמרו לה שלא ניתן לבצע את המיזוג עם קומפאק, שמעולם לא התבצע מיזוג טכנולוגי גדול שלא נכשל, שמדובר בהר שלא ניתן לכבוש. על השאלה כיצד השפיעו הקרב המתוקשר נגדה, המאבקים והכתבות הלא מחמיאות על ביטחונה העצמי היא משיבה: "לפעמים אנשים חושבים שאדם כמוני אינו פוחד - וזה לא נכון. ידעתי פחד כל חיי; מכישלון, מעשיית שגיאות, מהפסד בקרב. אני חושבת שכולנו, וגם אני, מתמודדים עם הפחדים הפנימיים שלנו מדי יום, אבל למדתי במשך הזמן שאני יכולה לכבוש את רובם.
"בעיני, שורש העניין הוא למצוא איזון בין ביטחון לענווה. מצד אחד צריך שתהיה לך רמה מסוימת של ביטחון לעשות את התפקיד מדי יום. דרוש לך ביטחון לקחת סיכונים, וביטחון כדי שתרשה לעצמך לפתח שאיפות. מצד שני, צריך שתהיה לך מספיק ענווה כדי לדעת ששום דבר חשוב לא קורה מעצמו. הצלחה היא תמיד, אבל תמיד, עבודה קבוצתית. צריך להיות עניו מספיק כדי לבקש עזרה".
מקורביה של פיורינה ואלה העובדים עמה ישירות, מספרים שהיא אינה נוטה לדבר על רגשותיה ואינה נחשפת בקלות. לעיתונאים שכיסו את המאבק המתוקשר על המיזוג נהגה להשיב כששאלו שאלות אישיות: "זה לא רלוונטי, אני לא הסיפור, לא חשוב איך אני מרגישה; החשוב הוא שיש לנו עבודה לעשות". בראיון עמה היא אומרת: "קשה להיות תחת עין בוחנת כל הזמן. יש בכך תחושה של בדידות רבה. אני לא פיגורה, אני אדם שרוצה לתקשר עם אנשים. אין ספק שהחיטוט הזה הוא לא החלק הנעים של התפקיד, אבל יש לי עבודה לעשות".
העבודה העומדת בפניה עצומה. פרט למכשולים התרבותיים הכרוכים בכל מיזוג, יש ל-HP גם בעיות עסקיות קשות. המיזוג היה אמור לחזק את עסקי ה-PC, אבל בינתיים החטיבה זוללת כסף ומפסידה נתח שוק לחברת דל. דל גם משתדלת בכל הכוח להיכנס לתחום הרווחי ביותר של HP - המדפסות. עסקי האחסון והשרתים של HP אינם ממריאים. עסקי השירותים הרוויחו מהמיזוג, אבל לא מספיק כדי להחזיק את החברה כולה. פיורינה שבה ואומרת: "אנחנו נבצע את המיזוג הזה בהצלחה".
ואולם, מצבה של פיורינה קשה משל קודמיה גם בשל הרגשות החזקים שהיא מעוררת. כשתלתה את תמונתה בלובי הראשי לצד תמונות המייסדים, כפי שעשו כל המנכ"לים הקודמים, קמה צעקה עד שהורידה אותה מהקיר. כשהחליפה את דלת הזכוכית בחדרה בזכוכית שאינה שקופה לחלוטין, ספגה קיתונות של ביקורת על כך שהיא משנה סדרי עולם. HP היא חברה הסוגדת למייסדיה. שוב ושוב שואלים העובדים את עצמם, מה ביל היולט היה עושה וכיצד דייב פקארד היה נוהג.
כשהיא נשאלת אם היא מקווה לפעמים שבעוד כמה שנים ישאלו את עצמם העובדים מה פיורינה היתה אומרת, היא משתהה קלות ומשיבה: "אחת האמרות האהובות עלי ביותר לגבי מנהיגות היא: 'המנהיג הטוב הוא זה שאנשים מעריצים, המנהיג הרע הוא זה שאנשים מתעבים, והמנהיג הנפלא הוא זה שעליו אנשים אומרים - עשינו את זה בעצמנו'.
"החלק החשוב הוא לבנות יכולת, לבנות ביטחון עצמי בארגון. ולכן אני לא מקווה שבעוד כמה שנים אנשים ישאלו את עצמם מה קארלי היתה אומרת. אני מקווה שהאנשים של HP יאמרו: 'קארלי היתה אומרת לנו שאנחנו יכולים לפתור את זה בעצמנו'. לא חשוב מה אני אומרת, חשוב מה הם יכולים לעשות".
"בישראל יש עוד אפשרויות רבות וכישרון עצום"
מרי שגיא-מידן/ עמק הסיליקון
3.1.2003 / 9:41