פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האוצר, התעשייה הישראלית וחוסר שקיפות - מי משלם את המחיר?

      בין משרד האוצר והרשפ"ת קיים ויכוח לגבי היקף רכש הגומלין בתעשייה הישראלי. הנתונים עליהם מתבססים הצדדים אינם חשופים - והציבור לא יכול לדעת מי הצד הצודק

      מכולות ומלגזה בנמל (ShutterStock)
      מכולות (צילום: shutterstock)

      מתברר שבמדינת ישראל קיימת שיטה לשכנע את הממשלה לעשות משהו. קוראים לשיטה "הזמנת דו"חות סודיים". אין ספק שזוהי שיטה נפלאה - בגלל שיש לך דו"ח, אתה נראה מאד מקצועי כשאתה מפרסם נתונים נפלאים, ובגלל שהדו"ח סודי, אף אחד לא יכול להתווכח אתך.

      בין היתר, השתמש בשיטה הזאת פואד בן אליעזר כשהיה שר התשתיות. הוא הסתמך על דו"ח היתכנות סודי שבחן את ההשפעה הצפויה של מכוניות חשמליות על רשת החשמל הארצית. התוצאות של הדו"ח היו נפלאות, ושכנעו את השר לקדם חקיקה לטובת חברת בטר-פלייס. לרוע המזל, הדו"ח הסודי נחשף באיזה שלב, ואז התברר שהמקור לנתונים הייתה חברת בטר-פלייס בעצמה.

      מי שמשתמשת בשיטה הזאת כיום היא הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת), הגוף הממשלתי האחראי על רכש גומלין. בין הרשפ"ת לחשב הכללי באוצר יש מאבק סביב היקף רכש הגומלין במכרזים שהחשב הכללי מקדם במסגרת תוכנית לאומית להשקעה בתשתיות. החשב הכללי מעוניין להימנע מרכש גומלין בטענה שרכש הגומלין מייצר בירוקרטיה מסורבלת, מצמצם את מספר החברות שיכולות לגשת למכרזים, ובשורה התחתונה, מייקר את העלויות בצורה משמעותית בלי לתת תמורה ראויה.

      הציבור משלם הרבה ומקבל תוצאות ככה ככה

      ברשפ"ת טוענים כמובן שהתמונה הפוכה, ושרכש הגומלין דווקא מסייע לתעשייה ולמדינה בצורה משמעותית, בזמן שהעלויות הן נמוכות עד זניחות. וכדי להוכיח שהם צודקים, הם מנפנפים במחקר שערכו עבורם EY וחברת רותם אסטרטגיות. מכיוון שמדובר בחברות ידועות, התוצאות של המחקר נשמעות רציניות. לרוע המזל, מתברר שלמרות שברשפ"ת פרסמו את המסקנות כבר בפברואר, עדיין אי אפשר למצוא אותו באתר שלהם. אם מבקשים אותו מהם, הם עונים שהוא עדיין לא זמין.

      זה שהמחקר לא זמין מצער, לא רק בגלל שאי אפשר לקיים דיון עקרוני במסקנות. זה מצער גם בגלל שלפי הרשפ"ת, על פי המחקר, רכש הגומלין מגדיל את הייצוא ב-17.64 מיליארד שקל ואת התוצר ב-12.08 מיליארד שקל. מה שמוצא חן בעיני בנתונים הללו זה הדיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה. כשהייתי דוקטורנט, עבדתי פעם בבנק המרכזי הגרמני. באחד הימים, הבוס שלי ביקש ממני לשרטט גרף. השגתי את הנתונים, שרטטתי את הגרף ושלחתי את התוצאה למנהל. בתוך חמש דקות הוא קרא לי וביקש ממני לשרטט אותו מחדש. כששאלתי למה, המנהל ענה שכשציירתי את הגרף, הערכים הופיעו עם 00 אחרי הנקודה העשרונית. שאלתי למה זאת בעיה, מכיוון שלא ראיתי את ההבדל בין 5 ל-5.00. הוא ענה שברגע ששמים 00 אחרי הנקודה, יוצרים את הרושם שניתן למדוד ברמת דיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה העשרונית, בזמן שכולם יודעים שאין שום דבר כל-כך מדויק במקרו-כלכלה. אני מבין שבישראל יכולים לעשות את מה שהגרמנים לא יודעים, אבל הייתי מאד שמח ללמוד איך.

      בלי ציניות, אני בטוח שברשפ"ת פועלים כדי לקדם את התעשייה הישראלית, והכל נעשה מתוך רצון לקדם את התעשייה בישראל. אבל את בחינת התועלת מול העלויות צריך לבצע בצורה שקופה. כי כשהחלטות מתקבלות על סמך נתונים שמבוססים על מחקרים סודיים, בדרך כלל התוצאה היא שהציבור משלם הרבה, אבל מקבל תוצאה ככה-ככה.

      ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי