תם הסכסוך המתמשך בין הנהלת התאטרון הלאומי הבימה לבין עיריית תל אביב, כשידה של הנהלת הבימה על העליונה: בית המשפט העליון קבע לאחרונה, כי שינוי הסיווג של שטחי תאטרון הבימה על ידי עיריית תל אביב, באופן המייקר משמעותית את הארנונה המוטלת על התאטרון הלאומי יבוטל. כתוצאה מכך נדרש תאטרון הבימה לשלם רק מחצית מהסכום שדרשה ממנו עיריית תל אביב - כ-400 אלף שקל, במקום כ-800 אלף שקל.
עבור הבימה מדובר כמובן בניצחון משמעותי במאבק שנמשך מעל לשלוש שנים, אך לפסק הדין התקדימי של העליון עשויות להיות השפעות רוחב רבות על חיובי ארנונה של מוסדות ללא כוונת רווח. אלו יוכלו לטעון מעכשיו כי יש לחייב גם אותם בתעריף ארנונה נמוך משהיה נהוג עד כה.
במרכזו של פסק הדין עומדת השאלה, מהו סיווגו הנכון לעניין ארנונה של תאטרון ציבורי - האם הוא בגדר "משרד שירותים ומסחר" - הסיווג היקר יותר (כפי שטענה עיריית תל אביב); או שמא הוא בגדר "נכסים אחרים", כטענת הבימה - החיוב הזול יותר.
שינוי אחרי יותר מ-30 שנה
שטחו של תאטרון הבימה עומד על כ-12 אלף מטר. החל מ-1985 חייבה העירייה את התאטרון לפי תת-סיווג של "אולמות המשמשים להצגות תאטרון, מחול וקונצרטים", שקבע תעריפים הדרגתיים לפי גודל הנכס. הסכסוך בין הבימה לעירייה החל לאחר שהעירייה החליטה לשנות את סיווג הארנונה של התאטרון ב-2016.
העירייה טענה כי הסתבר לה שחלק מהתעריפים הקבועים בתת-הסיווג נמוכים מהתעריף המזערי הקבוע לסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" לפי תקנות הארנונה, ולפיכך היא ביקשה לתקן את תת-הסיווג כך שיתאם את התקנות.
במסגרת החלטתה על הטלת ארנונה כללית ל-2016, החליטה העירייה לתקן את התעריף החל על "אולמות המשמשים להצגות תאטרון, מחול וקונצרטים" באופן שיחול תעריף אחיד לכל השטח, בסך של 65 שקל למ"ר, שהוא תעריף המינימום לגבי הסיווג "משרד, שירותים ומסחר". בעקבות שינוי הסיווג, נדרש התאטרון לשלם סכום של כ-800 אלף שקל לשנה - עלייה של כ-430% לעומת מה ששילם עד לקבלת ההחלטה.
תאטרון הבימה לא השלים עם ההחלטה של עיריית תל אביב, והגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך זו נדחתה לאחר שנקבע כי בהתאם להלכה, כל עוד הדבר אפשרי, יש לסווג שימוש בנכס כך שיתאים לאחד מהשימושים הספציפיים המנויים בתקנות ההסדרים ולא לקטגוריה השיורית ("נכסים אחרים").
הנהלת התאטרון לא אמרה נואש והגישה ערעור לבית המשפט העליון. בערעור נטען, כי היות ונכסים שמשתייכים לסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" הם נכסים בעלי מאפיינים עסקיים, זהו אינו הסיווג המתאים לתאטרון, שהנו מוסד ללא כוונת רווח.
מנגד, טענה העירייה כי נכסים שהם "אולמות המשמשים להצגות תאטרון, מחול וקונצרטים" נכללים באופן מובהק תחת הסיווג "משרד, שירותים ומסחר", שכן ניתנים בהם שירותים לציבור, ואין הגדרה אחרת בתקנות ההסדרים שמתאימה להם יותר.
אל עמדת העירייה הצטרף באופן מפתיע גם היועץ המשפטי לממשלה, שהתבסס, בין היתר, על העובדה שהסיווג "משרד, שירותים ומסחר" הקבוע בתקנות הארנונה כולל גם בתי קולנוע. "בהינתן הדמיון שבין בתי קולנוע לבין תאטראות, במובן זה שבשניהם הציבור צורך תרבות ופנאי, נראה כי לשון הגדרת 'משרד, שירותים ומסחר' בתקנות אוצרת בקרבה חלל נורמטיבי מספק גם עבור תאטראות", נכתב בעמדת היועץ.
עמדה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון. בפסק דינו של השופט מני מזוז - בהסכמת השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא - נקבע, כי גם אם מבחינה לשונית ניתן לטעון בדוחק כי המונח "שירותים", במשמעותו הרחבה, עשוי לכלול גם שירותים שאינם ניתנים במסגרת עסקית, לפי תכלית החוק המונח "שירותים" בהקשר החיוב בארנונה מתקשר לשירותים עסקיים-מסחריים, ולא לשירותים של מוסדות תרבות ציבוריים.
ראשית, ציין העליון, המונח "שירותים" מופיע בתקנות בכפיפה אחת עם מסחר, וכן משרד ו"חיבור זה של 'משרד, שירותים ומסחר' כסיווג אחד, עליו הוחל תעריף מזערי ומרבי אחד, מצביע על כך שכל מרכיבי קטגוריה זו עניינם אחד - פעילות כלכלית-מסחרית".
שנית, נקבע, כי התעריפים הגבוהים שנקבעו לסיווג "משרד, שירותים ומסחר" מלמדים בבירור על כך כי הכוונה הייתה לכלול בו גופים עסקיים שרווחיותם (למ"ר) גבוהה אף מזו של מפעלי תעשייה, בתי מלון ובתי מלאכה ואין להעלות על הדעת כי המחוקק ביקש להטיל על גופים כגון תאטרון ציבורי חיוב בארנונה בשיעור גבוה משמעותית מבתי מלון מבתי מלאכה ומפעלי תעשייה".
שלישית, נקבע, כי "שיקולי שוויון וצדק בחלוקת נטל המס ושיקולים הנוגעים להשפעתו הכלכלית והסוציאלית של המס, אינם מתיישבים לחלוטין עם כריכת תאטרון ציבורי יחד עם תחנת דלק, בית מרקחת, רשת שיווק ומסעדה לעניין תעריף הארנונה".
השופט מזוז הוסיף וקבע, כי לא מקובלת עליו האנלוגיה מ"בית קולנוע" שערך בית משפט המחוזי, ואשר אומצה גם על ידי העירייה והיועץ המשפטי לממשלה. "אינו דומה בית קולנוע, שהוא עסק מסחרי-כלכלי לחלוטין, המוקם ומנוהל כעסק מסחרי למטרות רווח, והממוקם לרוב במרכזים מסחריים (קניונים למיניהם), לתאטרון ציבורי, שהוא מוסד תרבות ציבורי, הפועל שלא למטרות רווח, והנתמך מתקציבים ציבוריים, של הממשלה והרשות המקומית", כתב מזוז.
השפעות רוחב: לא רק תאטראות
הניצחון של הבימה צפוי להשפיע כעת על מוסדות תרבות נוספים בארץ המחויבים בתעריף ארנונה גבוה; אך לדברי עו"ד ורו"ח ארז בוקאי, מומחה למיסוי ישראלי מוניציפלי ובינלאומי, להחלטה של בית המשפט העליון עשויות להיות השפעות רוחב רבות על חיובי ארנונה של מוסדות ללא כוונת רווח, ולא רק על תאטרות.
לדבריו, "כיום עיריות נוטות לסווג מחדש את הנכס לסיווג עדכני, וסיווגם של מלכ"רים רבים עשוי להיות תחת סעיף השירותים. בהקשר זה, לשיטת עיריות רבות אין זה משנה אם השירותים ניתנים בתמורה או שלא בתמורה. מלכ"רים שאינם זכאים לפטור או שאינם עומדים בדרישות הפרוצדורליות לקבלת הפטור מארנונה, ישלמו ארנונה עסקית כמו כל עסק מסחרי למטרות רווח".
כעת, אומר בוקאי, "פסיקת בית המשפט העליון עשויה להקל על אותם מלכ"רים שיבקשו כי סיווג השטח המשמש אותם יהיה תחת קטגוריית 'נכסים אחרים'. קשה מאוד להצדיק, כיצד מלכ"ר בכל תחום שהו עשוי לשלם ארנונה עסקית כמו כל עסק מסחרי אחר".