אלי אמיר: המנהלים מעדיפים בונוסים על פני דיווחי אמת

תקן 15 של המוסד לתקינה בחשבונאות מסדיר את אופן הרישום החשבונאי של ההשקעות בחברות ציבוריות ופרטיות. התקן קובע כי שווי השוק של ההשקעה הוא העוגן החשוב ברישום השווי במאזן. רישום השקעה לפי שווי גבוה משווי השוק יחייב, על פי התקן, להסתמך על הערכת שווי לתזרים המזומנים העתידי, בהתבסס על הנחות כלכליות.



הערכת השווי לתזרים המזומנים העתידי תפורט בביאורים לדו"ח. החברות יצטרכו להסביר ולפרט את ההנחות שהביאו אותן לרשום את ההשקעה בשווי גבוה יותר משווי השוק. התקן היה אמור להיכנס לתוקף ולחייב את החברות הציבוריות כבר בדו"חות הכספיים השנתיים ל-2002 - אך התנגדותם של הבנקים ושל איגוד החברות הציבוריות הביאה לדחייתו בשלב זה.



התקן אמנם לא ייאלץ חברות למחוק את ערך ההשקעות באופן מיידי, אך הוא יקשה עליהן להמשיך ולהתעלם משווי השוק בלא הסבר כלכלי מניח את הדעת. המונח שתבע התקן הוא "סכום בר השבה" - מספר המבטא את שווי הנכס. שווי זה ייקבע לפי הגבוה מבין שני פרמטרים. הפרמטר הראשון הוא מחיר המכירה של הנכס (שווי השוק, או מחיר שנקבע בעסקה מחייבת, או מחיר שנקבע בעסקות בנכסים דומים).



הפרמטר השני הוא שווי השימוש של הנכס. כאן נכנסת הערכת השווי לתמונה. זו צריכה להיעשות באמצעות אומדן לתזרים המזומנים והנחת שיעור ניכיון מתאים להיוון. ההוראה היא שבכל עת שערכו של הנכס בספרים גבוה מ"הסכום בר ההשבה", יוגדר כי חלה ירידה בערך הנכס והתאגיד יידרש להכיר בירידת ערך.