יבוא רכב מגדיל את התוצר? ככה הממשלה רוצה שתחשבו

כלכלנים המציאו פעם את המונח "צמיחה מרוששת" כדי לתאר מצב שבו המשק צומח, אבל הצמיחה רעה לאזרחים. למיטב ידיעתי, בישראל השימוש הראשון במושג הזה נעשה בהקשר של צמיחת שירותי הבנקאות בתקופת האינפלציה הגדולה של שנות ה-1980. באותה תקופה, כשהאינפלציה עברה מזמן את ה-100%, אנשים לא היו מעוניינים לעבוד ולהשקיע, כי האינפלציה אכלה להם את כל החסכונות.

אז במקום לעבוד, אנשים העדיפו להפקיד את הכסף בבנק ולהמר בבורסה, בתקווה שמשם יבואו להם הרווחים. הכספים שזרמו למערכת הפיננסית הובילו לצמיחה מהירה של מערכת הבנקאות, אבל הצמיחה הזאת לא שיפרה את המצב של אף אחד. הפעם השנייה שהשתמשו במושג הייתה בתקופת האינתיפאדה השנייה, כשהענף שגדל הכי מהר היה ענף האבטחה, ובכל זאת אף אחד לא הרגיש בטוח.

אני חושב שכיום אנחנו עדים לסוג אחר של צמיחה מרוששת: ההשפעה של מכירת מכוניות חדשות על התוצר. מכיוון שמכונית הן מוצר ייבוא, הן אמורות להקטין את הצמיחה כי ייבוא משמעו להביא מחו"ל במקום לייצר בארץ. אבל ממשלת ישראל מצאה פטנט: היא מטילה על המכוניות מסים שמכפילים את מחירן, ולכן רק כמחצית מהמחיר של כל מכונית נרשם כייבוא, והיתר נרשם כגידול בתוצר.

זה מצוין לממשלה, כי כל מכונית שנמכרת משיגה שתי מטרות: אחת, היא מגדילה את התוצר, מה שגורם לממשלה להיראות טוב, כי אין שום דבר שראש ממשלה גאה בו יותר מאשר משק משגשג. השני, זה שכ- 15% מהכנסות הממשלה מגיעות ממיסוי על מכוניות ועל דלק. לכן, בלי שהציבור יקנה מכוניות, הממשלה לא תוכל לתפקד.

אבל הצמיחה הזאת פוגעת במשק בשלושה מקומות. הראשון, הרישום של ייבוא כגידול בתוצר בגלל שהמסים מעלים את המחיר הוא נכון טכנית, אבל הוא לא משנה את העובדה שזה עדיין גידול בייבוא. למעשה, כאשר מודדים גידול בתוצר, מנסים למדוד את הגידול בכמות המוצרים והשירותים שמייצרים במשק. נוצר כאן עיוות, כי כשהממשלה מטילה מסים, העלייה במחיר של המכוניות נרשמת כאילו היא נובעת מגידול בכמות השירותים שנלווים לרכישת המכוניות. אבל אני בספק אם רוכשי המכוניות מרגישים שהם קיבלו שירות טוב יותר רק בגלל שהם שילמו יותר מסים.

השני, המסים על המכוניות אולי מעשירים את אוצר המדינה, אבל הן מרוששות את האזרחים. כשאנשים לוקחים הלוואה לרכוש מכוניות, נשאר להם פחות לצרוך על דברים אחרים. לכן המחירים הגבוהים של הרכב אולי נראים כמו משהו שמגדיל את התוצר, אבל הם באים על חשבון כל המוצרים והשירותים תוצרת הארץ שהצרכנים היו יכולים לקנות לו היו משלמים פחות על המכוניות שלהם.

השלישי, זה העובדה שהתלות של הממשלה בהכנסות ממיסי רכב ודלק מעודדות את הממשלה להשקיע פחות בתחבורה ציבורית. לממשלה עדיף שהציבור יקנה עוד מכוניות, מאשר שהציבור יוכל להגיע מהבית לעבודה ולמקומות הבילוי ברכבת ואוטובוס. לתוצאה קוראים לעמוד בפקק.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי