ברשות התחרות קיבלו את ההודעה על סלילת הדרך להשתלטות של בנק מזרחי טפחות על בנק אגוד בהלם מוחלט. זה תפס אותם לא מוכנים. למה? כי נדיר שדבר כזה קורה.
מלכתחילה, עצם הגשת הערעור לבית הדין לתחרות על ידי אחד הצדדים לבקשת מיזוג שנדחתה, היא מהלך בלתי צפוי, שלא היו מורגלים אליו ברשות התחרות. ערעורים כאלה על החלטות של הממונה על התחרות שלא לאשר מיזוגים הם דבר נדיר בפני עצמם. ברוב המקרים חברות המבקשות להתמזג ומסורבות על ידי הממונה לא טורחות להגיש ערעור על ההחלטה, משום שעד סיום הליך הערעור אובד או נפגע הטעם הכלכלי למיזוג. אז על מה יש להילחם? בחודשים שחולפים הערך נשחק ונשחק, עד שבמקרים רבים לא נותר על מה להילחם.
אבל זה קרה. הצדדים למיזוג הגישו עררים לבית הדין לתחרות, ואז הוטלה פצצת ארבעה טון על רשות התחרות: עמדתה נדחתה, המיזוג אושר.
ההחלטה של בית הדין לתחרות לא משאירה מקום לספק. הוא דחה באופן ברור את עמדת הרשות לתחרות לפיה בנק אגוד הוא "מחולל תחרות" ייחודי באמצעות ה"חשבון ההפוך" - אותו חשבון שהשיק אגוד המעניק ריבית על הפלוס (בניגוד לריבית על המינוס).
כשבנק אגוד השיק את המבצע ללקוחות חדשים תחת השם "חשבון הפוך", רבים בשוק הבנקאות, ובעיקר ברשות התחרות, קיוו שהחשבון הזה יהווה מפנה בתחרות בשוק הבנקאות. התקווה הייתה שהוא יהווה מחולל תחרות.
זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לכך שהממונה דחתה את המיזוג, בטענה כי אם מוציאים את בנק אגוד מהשוק מבטלים "מחולל תחרות" משמעותי ומחזקים את הריכוזיות של הבנקים הגדולים. הרשות מצידה סברה, שאגוד מציע ערך ייחודי ביחס לאחרים, בזכות אותו "חשבון הפוך", ולכן הוא מחולל תחרות עבור משקי הבית.
מעבר לכך, בית הדין אמר אמירות אפילו משמעותיות יותר על התפיסה של רשות התחרות את התחרות בשוק הקמעונאות הבנקאית, ולמעשה קבע שהרשות לא קוראת את השוק נכון, כאשר קבע בין היתר, כי "הגדרת השוק שעליה התבסס הניתוח של מ"מ הממונה מעוררת קשיים מהותיים ואינה יכולה לעמוד. בחינת המעברים בין הבנקים, אשר היוותה נדבך מרכזי בהתנגדות למיזוג, מעוררת גם היא קשיים". בית הדין הוסיף כי בהתחשב במאפייניו של בנק אגוד, דרכי פעילותו והקשיים העומדים בפניו, ובהיעדר אינדיקציה משמעותית בדבר ההשפעה של הבנק על השחקנים האחרים בשוק, אין בסיס לקביעה של רשות התחרות כי גריעתו של הבנק צפויה לפגוע באופן משמעותי בתחרות.
נדמה כי האמירות הנחרצות הללו של בית הדין מכוונות למקום אחד: לערעור העתידי. באמצעות אמירות אלו מנסה בית הדין לסגור בצורה הרמטית את כל הפירצות שעלולות לתת לרשות התחרות פתח להפיכת ההחלטה בערעור.
את ההחלטה המהפכנית כמעט של בית הדין לתחרות אפשר לקרוא בשתי דרכים: הראשונה - בית הדין מגלה שפיות תחרותית, ומבין שהדרך להיאבק מול המונופול של הבנקים הגדולים היא לאפשר קיומו של שחקן שלישי חזק; והשנייה - כעמדת הרשות - בית הדין עומד לפגוע נואשות בתחרות החלשה ממילא בשוק הבנקאות.
השאלה הזאת תגיע בקרוב לפתחו של בית המשפט העליון בערעור שיוגש, אם יוגש.