למה התלמידים נכשלים? בגלל דרך חלוקת התקציב

יש לי חדשות טובות וחדשות רעות לשר החינוך. החדשות הטובות הן שלפני פחות מחודש פורסם מאמר של קבוצת חוקרים מובילים, שהראה שמבחני פיז"ה לא בוחנים רק יכולת, אלא גם הבדלים תרבותיים בין מדינות. בסין, כשנותנים לתלמיד מבחן, הוא יודע שהוא חייב לעשות הכי טוב שהוא יכול. במדינות כמו ארה"ב, וסביר להניח שגם בישראל, כשנותנים לתלמידים מבחן ואומרים להם שהתוצאות לא ישפיעו על הציון בתעודה, התלמידים פשוט לא מתאמצים. לכן זה שתלמידי ישראל לא מקבלים תוצאות כל כך טובות בהשוואה לתלמידים ממדינות כמו סין וסינגפור, זה ממש לא כל-כך נורא.

החדשות הרעות הן שגם כשמשווים את התוצאות של התלמידים הישראלים לתוצאות של תלמידים ישראלים מלפני כמה שנים, לא רואים שיפור, ולפעמים אפילו ירידה. זה כבר ממש לא טוב, כי בדרך כלל כשיש מבחן חדש, המורים לא יודעים איך ללמד אליו, ולכן התלמידים לא מצליחים. לאורך זמן, המורים לומדים איך ללמד למבחן, ואז התלמידים מצליחים יותר. אבל זה שהציונים של התלמידים בארץ לא משתפרים אומר שהמורים בארץ לא לומדים, וזה מעורר את השאלה אם זה בגלל שהם לא יכולים ללמוד או לא רוצים.

לדעתי, חלק די גדול מהתשובה זאת רפורמה שמשרד החינוך עשה לפני כמה שנים ושנותנת למנהלים יותר חופש. בין היתר, מאז הרפורמה למנהלים יש יותר חופש לקבוע כמה שעות התלמידים ילמדו כל מקצוע, יותר חופש לבחור את המורים שילמדו בביה"ס, ויותר חופש לנהל את התקציב. בבסיס הרפורמה הייתה ההנחה שלכל מנהל יהיה כדאי לדאוג שלתלמידים יהיו הישגים טובים, כי אחרת ההורים לא ירצו לשלוח את הילדים לביה"ס שלו.

בפועל, להורים אין דרך לדעת באיזה ביה"ס התלמידים לומדים יותר. משרד החינוך והסתדרות המורים מסייעים למנהלים לרמות כשזה מגיע למבחנים ארציים, ואם זה לא עוזר, הם גם מסתירים את התוצאות של מבחני המיצ"ב. בלי זה, להורים אין מדד אובייקטיבי שמאפשר להם להשוות בין בתי ספר, ולרובם פשוט אין דרך לדעת כמה הילדים שלהם באמת לומדים בביה"ס. לכן למנהלים אין אינטרס לדאוג להישגים של התלמידים. במקום, האינטרס שלהם הוא לדאוג שההורים יהיו מרוצים. והדרך הכי קלה לוודא שההורים מרוצים, היא לדאוג שהתלמידים ילמדו כמה שפחות, כי ככל שתלמידים לומדים פחות, יש להם יותר זמן להנות.

לדאוג שהתלמידים לא ילמדו יותר מדי משרת אינטרס נוסף של המנהלים. אם לא צריך ללמד, אפשר להעסיק בעיקר מורים צעירים ולא מנוסים, שהשכר שלהם יותר נמוך. זה משחרר עבור המנהל כסף לפעילויות שהן לא דווקא לימוד של מקצועות ליבה, כמו אימוני איגרוף תאילנדי באמצע יום הלימודים. המנהלים גם יכולים להעסיק מורים שאינם יודעים את החומר: בבית ספר אחד שבדקתי באופן די מקרי, יש רק מורה אחת שמוסמכת ללמד ספרות, ואחת המורים לתנ"ך היא ערבייה שלמדה חינוך מיוחד.

כשזה המצב, למה שהמורים ינסו ללמד? העניין היחיד שלהם הוא שהמנהלים יהיו מרוצים, כי אם המנהל לא מרוצה, מורה צעיר לא יקבל קביעות, ומורה ותיק עלול להיות מועבר לביה"ס אחר שעלול להיות די רחוק מהבית. וכשלמורים עדיף לא ללמד, לנו עדיף שיפסיקו עם מבחני הפיז"ה. לפעמים, כדאי לא לדעת.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי