שר האנרגיה יובל שטייניץ אוהב לספר בשבחי הגז הטבעי. בראיון לרדיו 103FM הוא הרחיב את הדיבור על תרומתו לסביבה ולקופת המדינה, אבל המראיין בן כספית שאל דווקא על ההבטחות שהמעבר לגז יוזיל את החשמל. "זה ירד!" התעקש שטייניץ, והזכיר ירידה של 4% בתעריף שצפויה בינואר. והוא המשיך: "מחיר החשמל בישראל, במידה רבה בזכות הגז הטבעי, הוא בין הנמוכים במערב; נמוך בהרבה למשל ממדינות כמו בריטניה, או נורבגיה, או גרמניה".
לעתים, כשאנחנו מביטים בחשבון החודשי, מרגיעים אותנו שיחסית למדינות העשירות אנחנו משלמים מעט. מה אומרות העובדות?
נתחיל בהבחנה חשובה. החשמל הישראלי מתומחר בשתי דרכים: צרכן ביתי משלם לרוב "תעריף אחיד", שעומד היום על כ-47 אגורות לקוט"ש. עסקים ומפעלים, משלמים לעתים קרובות תעריף שמשתנה לפי העונה והשעה. אשר לצריכה הביתית, הסטטיסטיקה בעד שטייניץ. ניקח למשל את נתוני יורוסטאט, שליקטה מחירי חשמל באיחוד האירופי כולל מסים. התעריף בישראל, כ-55 אגורות כולל מע"מ, גבוה רק מזה שבבולגריה, הונגריה, מלטה, ליטא וקרואטיה. בכל המדינות שבמערב יקר יותר. בנורבגיה - 76 אגורות לקוט"ש, בבריטניה - 87 אגורות, ובגרמניה 1.26 שקל. ההפרש נובע בעיקר ממסים גבוהים, שחלקם מיועדים לפיתוח אנרגיה ירוקה. בארה"ב התעריף משתנה לפי מדינה, אבל הממוצע דומה לזה שבישראל.
היתרון הישראלי נעלם כשבוחנים את המחיר הממוצע לתעשייה ולצרכנים אחרים שמשלמים תעריף משתנה. נתוני OECD מראים שברוב מדינות הארגון התעריפים לתעשייה מגלמים הנחות גדולות יחסית לתעריפים הביתיים, ולכן התעשיינים שם משלמים פחות מעמיתיהם כאן. בנורבגיה, למשל, מפעלים משלמים 34 אגורות לקוט"ש - 55% פחות מצרכן ביתי. בישראל הם שילמו ב-2013 (הנתון העדכני ביותר שמצאנו) רק 25% פחות.
בשורה התחתונה: דברי שטייניץ נכונים ברובם. החשמל לצרכן הביתי בישראל זול מאשר במרבית המערב. לתעשייה המחיר ממוצע.
תחקיר: יפתח בריל