בשנת 2018, 83% מהחברות שהונפקו לציבור הפסידו כסף ב־12 החודשים שקדמו להנפקה, שיא כל הזמנים - כך על פי ה"וול סטריט ג'ורנל". אך הפלא ופלא, מניותיהן של חברות מפסידות כאלו עלו במחירן בממוצע בשנת ההנפקה הראשונה יותר ממניות של חברות חדשות שהראו רווחים, והרבה יותר ממדד s&p 500 באותה תקופה. זהו אספקט נוסף בפיננסיאליזציה של אמריקה.
חברה שהמודל העסקי שלה בנוי על הרס של עסקים קטנים ולא על יצירת יעילות נמשכת כמו לדוגמה חברות המוניות המסורתיות במקרה של "אובר": חברות ההסעות "הטכנולוגית" יכולה לסבסד את מחיר הנסיעה בעשרות מיליארדי דולרים של כספי המשקיעים, אותו הם מקווים לקבל בחזרה ברווח מופלג דרך הבורסה והמניות.
המודל הזה כמובן אינו ייחודי לחברת אובר. הוא גם אינו חדש. אמזון הייתה שם לפניה. החברה של ג'ף בזוס שהפסידה כסף ב־25 שנות קיומה הראשונות ועדיין אינה מרוויחה כלל מעסקי הליבה שלה, המסחר הקמעונאי. מודל זה הלך והתפשט שעה שהשווקים הפיננסיים תגמלו ביד רחבה חברות-חלום שכאלו.
לפי מחקר של חברת המידע הפיננסי פיץ'בוק, 64% מהחברות שהוערכו בלמעלה ממיליארד דולר, מומנו על ידי הון סיכון והונפקו לציבור בין שנת 2010 לבין 2018, הפסידו כסף. רובן המשיכו להפסיד ומעולם לא הרוויחו גם שנים לאחר ההנפקה. הגדילה לעשות "דרופבוקס", חברה לאכסון בענן. במסמכי ההנפקה היא הצהירה "יש לנו היסטוריה של הפסדים... ואנו עשויים שלא להיות מסוגלים להגיע לרווחיות אי פעם". ההנפקה יצאה לדרך עם שווי של מעל 9 מיליארד דולר ובמסחר ביום הראשון קפץ השווי ל־12 מיליארד דולר.
החובות הגיעו לשיא
אמריקה אינה לבד, על פי דוח של קרן המטבע הבינלאומית מסוף 2019, הריביות הנמוכות הביאו את חובות החברות הציבוריות בעולם לשיא של 19 טריליון דולר. להערכת הקרן לא ניתן יהיה לשלם אפילו את הריבית על 40% מחוב זה המרוכז במדינות המפותחות כולל ארה"ב, יפן, סין גרמניה, בריטניה, במקרה של האטה כלכלית שתהיה רק חצי מההאטה של העשור שעבר.
ברור שכמעט כל עסק מתחיל מצריך השקעה. כך היו פני הדברים עוד משחר ההיסטוריה שעה שחוקי חמורבי קבעו כללים ביחס לאשראי הניתן עבור זריעת שדה חדש של שעורה או שומשום. אך בין עסק המצריך השקעה עד שייצר משהו בעל ערך ורווח בצדו, ובין מאות חברות הנסחרות בשווי של מאות מיליארדי דולרים, שכל ערכן נובע לא מחלוקת רווחים (שאינם), אלא משווי מניותיהן "למסחר", אין אפילו חצי דבר.
אין מקום כמו עמק הסיליקון שבו הפיננסיאליזציה יצרה מיליונרים ומיליארדרים של ניירות ביחד עם הרס חברתי כה נרחב. בשנת 2019 - שנת הגאות והשיא של "הבועה הגדולה" - הייתה בירת עמק הסיליקון, סן פרנסיסקו, גם בירת המיליארדרים. היו בה יותר מיליארדרים לנפש מכל מקום אחר בעולם כולל ניו יורק, דובאי והונג קונג. מקור כל העושר הזה היו הנפקות הענק של חברות כמו "אובר" ו"פינטרסט" אשר את המודל העסקי שלהם - הפיכת הכסף המודפס לרווחי הון עצומים בשוק המניות - סקרנו בהרחבה בכתבות קודמות בסדרה.
על פי סקר של חברת "וולס־אקס" אחד מכל 11 אלף מתושבי העיר היה בתחילת 2019 מיליארדר, ובסך הכול 75 איש. זאת לעומת ניו יורק עם 105 מיליארדרים על אוכלוסייה גדולה פי כמה. מיליארדרים אחרים גרים מדרום, בין סן פרנסיסקו לסן חוזה.
מיליארד דולר בייבי
מיליארד דולר היא משימה לא פשוטה אפילו בשוק מניות מנופח כמו היום, אך מיליונרים יש בשפע. על פי דו"חות שונים יש באזור המפרץ כולו כ־200 אלף מיליונרים, כאלו שיש להם מעל מיליון דולר בהשקעות ונכסים, לא כולל בית המגורים ותוכניות לפרישה. מספר זה עשוי לגדול לפי הערכות שונות לפחות ב־5,000 נוספים עם סדרת ההנפקות שבוצעה ב־2019. ייצור העושר מאוויר ההנפקות היה ברכה אפוא למאות אלפים אך קללה למיליונים אחרים.
אזור המפרץ הוא יחידת שטח קטנה יחסית והבנייה בו מוגבלת במבוך של חוקים. לא יפלא אפוא שבשנת 2019 מחיר יחידת הדיור החציונית בסן פרנסיסקו עמדה על כ־1.6 מיליון דולר, מחיר שרק 12% ממשקי הבית בעיר יכלו להרשות לעצמם. על פי ניתוח של ה"ביזנס אינסיידר", זה מחיר שאינו בהישג יד אפילו לרוב עובדי ההייטק. ארגון המתווכים של קליפורניה המליץ למחפשים לרכוש דירה בעיר כי שכר משק הבית לא ייפול מ־330 אלף דולר לשנה. גם שוק השכירות אינו סביר בעליל.
בארה"ב הסטנדרט הסביר ליחס בין המשכורת לעלות השכירות עומד על כ־30%. במחקר שערך האתר "סמארט־אסאט" במחצית 2019 נמצא כי "לדירת שני חדרי שינה ממוצעת באזור המפרץ, כולל סן פרנסיסקו, עומד שכר הדירה על 4,953 דולר לחודש. אי לכך, לפי כלל־מפתח של יחס 28% שכירות למשכורת, על משק הבית הממוצע להשתכר 196,843 דולר ברוטו". האתר דירג את האזור כיקר ביותר בארה"ב במונחי יחס שכר לשכירות. אחריו מוקמה ניו יורק.
בנסיבות אלו לא ייפלא כי תושבים רבים מבקשים לעזוב, נדחפים לעזוב, או פשוט עוברים להתגורר במכונית. בסקר שנערך ב־2018 על ידי ארגון בשם "ביי־ארייה קונסיל" השיבו כמעט מחצית המשתתפים שהם מתכננים לעזוב את האזור בקרוב. ו־58% השיבו כי הם דוחים תוכניות להוליד ילדים בגין יוקר המחיה. וכך מלבד היותה בירת המיליארדרים סן פרנסיסקו נושאת בתואר נכבד נוסף, העיר בה יש יותר כלבים מילדים. על פי לשכת המידע הממשלתית, בסן פרנסיסקו יש את המספר הנמוך ביותר של ילדים למשק בית בארה"ב. רק ל־18% ממשקי הבית בעיר, יש ילד בן 19 ומטה. זאת לעומת ממוצע ארצי של כ־30%.
ישנים בתוך האוטו
סיכם את העניין נהג "אובר" בהפגנה שנערכה בעיר לפני כמה חודשים: "המגורים בסן פרנסיסקו הפכו כה יקרים. ועתה עם הוספת עוד ועוד מיליארדרים ומיליונרים לעיר, הכול יהפוך ליקר יותר. המנכ"ל של "אובר" קיבל כמעט 50 מיליון דולר בשנה שעברה, והנהגים נאלצים לישון ברכב שלהם". הנהג של הכלכלה השיתופית לא הגזים.
כל מי שביקר בסן פרנסיסקו לאחרונה יכול היה להיווכח במו עיניו איך העיר היפה באמריקה הפכה למשהו שמזכיר פבאלה בריזלאית. כך גם התרשמה נציגה מטעם האו"ם שביקרה בעיר בשנת 2018. הגברת ,לאילאני פארה, עורכת דין קנדית, סיירה במרכז העיר ומה שהיא ראתה בגשרים שמתחת לכבישים הראשיים גרם לה לשוק: "הפעם האחרונה שראיתי מחזות כאלו היה במומבי, בהודו. אני מאד מאד מוטרדת ממה שראיתי ,זהו מצב בלתי נסבל לאור העושר שיש במדינה".
בין הדברים שהיא ראתה היו אנשים שעושים את צורכיהם בשטחים הפתוחים ועל המדרכות. הבעיה הפכה כה נפוצה בעיר שבשנת 2018 עיריית סן פרנסיסקו הקימה "פטרול־צואה" אליו גייסה חמישה עובדים בעלות שכר של כ־ 180 אלף דולר לשנה לעובד. תפקיד הסיירת לנקות את הרחובות מצואת אדם. הפטרול הוקם נוכח מבול הטלפונים לעירייה מצד תושבים זועמים. 14,500 כאלה בשמונה חודשים, על פי "הסן פרנסיסקו כרוניקל". מחקר של NBC מסוף 2018 מצא מניתוח מספר הקריאות למרכז הטלפוני של העירייה, כי הבעיה גדלה פי שבעה מאז 2008 בהתמדה לאורך כל שנות הבועה.
553 אלף הומלסים
התופעה הזו ברחובות קשורה קשר הדוק לגידול באוכלוסיית חסרי הבית באזור סן פרנסיסקו. על פי דוח של הבית הלבן מ־2019 בסן פרנסיסקו וסביבתה קיימים 16,920 הומלסים ועל פי דוח של עיריית סן פרנסיסקו, בעיר יש 9,784 חסרי בית. כלומר, אחד מכל מאה תושבי העיר, שמונה כ־890 אלף איש, הוא הומלס. זו כמובן אינה תופעה ייחודית לעיר, על פי דוח של משרד השיכון והפיתוח האורבני הפדרלי בינואר 2018 כ־553 אלף אמריקאים היו חסרי בית. ועל פי דוח בין־משרדי של הממשל הפדרלי, כשליש מחסרי הבית היו משפחות עם ילדים. קליפורניה וניו יורק עמדו בראש רשימת המדינות עם הכי הרבה חסרי בית: 129,972 חסרי בית בקליפורניה בינואר 2018. בקליפורניה מתגוררים גם השיעור הגבוה ביותר של הומלסים ללא מקלט ציבורי - 69%.
אף שהתופעה של חסרי בית קיימת כבר שנים רבות ומקורה אינו כלכלי בלבד, הקשר בינה ובין זמינות הבתים ברורה. מחקר שערך ופרסם הבית הלבן ב־2019 העריך כי הגדלה בהיקף הבנייה והורדת מחירי השכירות בהתאמה, היתה מקטינה את שיעור אוכלוסיית חסרי הבית ב־54% בסן פרנסיסקו, ב־40% בלוס אנג'לס, וב־38% בוושינגטון הבירה.
בנוסף להומלסים ה"קשים" הגרים באוהלים או ברחובות, ישנם מקרים "רכים" יותר של אלו שמתגוררים במכוניות או במכוניות-קרוואנים. בשנתיים האחרונות מספרם של אלו עלה בסן פרנסיסקו בכ־20%. בערים השכנות המספרים היו גבוהים יותר, באוקלנד למשל דווח על גידול של 43% בשנתיים האחרונות. רבים מדרי המכוניות הם אנשים עובדים, הסביר ג'ף קוסיטסקי העומד בראש המחלקה בעירייה המטפלת בחסרי בית. "ראיתי אנשים עם קמפרים (אוטו־בית) יפים אך ללא מקום קבע לגור בו ולרבים מהם יש עבודה. זה מדגיש את מה שכולנו יודעים - בקליפורניה יש בעיה קשה של דיור בר השגה", אמר.
לפי עיריית סן פרנסיסקו בשנת 2019 נספרו בעיר 1,794 מכוניות מגורים, ובאזור אוקלנד 2,817. מספרם של אלו גדול עוד יותר בפרברי עמק הסיליקון והוא אף הוכפל בשנים האחרונות. זו תופעה חדשה שלא הייתה כמותה כלל בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים.
לא כל הנפגעים הפכו חסרי בית. רבים פשוט נאלצו לעזוב את המקומות והקהילות בהם התגוררו במשך עשרות שנים. והנה האירוניה של ההיסטוריה, שלוש הערים הליברליות ביותר באמריקה, ברקלי, סן פרנסיסקו ואוקלנד, חוו את הג'נטריפציה (העזבה) הגדולה ביותר של בני מיעוטים ועניים מתחומם בעשור האחרון.
לפי מחקר של "ביי־ארייה אקואלטי אטלס", עמותה שמרכזה בסן פרנסיסקו, ב־2018 כ־54% ממשקי הבית של שחורים והלטינים בעיר התגוררו בשכונות שהיו בתהליך מואץ של דחיקה החוצה מהן או בסיכון גבוה של תהליך זה. המספרים גבוהים גם מסביב. העיר אוקלנד למשל איבדה כ־16% מאוכלוסייתה ב־15 השנים האחרונות כתוצאה מהעלייה המתמדת במחירי הנדל"ן באזור, רובם לערים קטנות במרכז קליפורניה.
סן פרנסיסקו, בלשון פרופסור לתכנון אורבני מאוניברסיטת קולומביה היא "גראונד זירו בארה"ב לסוג זה של ג'נטריפיקציה עקב מחירי הנדל"ן". נוכח כל זאת אין להתפלא על כך שאזור המפרץ מחזיק גם בתואר המפוקפק של אלופת ה"סופר קומיוט" ( commute ) - זמן נסיעה לעבודה. על פי מחקר מתחילת 2019, יותר מ־120 אלף איש נאלצים לנסוע מדי יום יותר משלוש שעות למקום העבודה.
שחיקה בכוח הקנייה
כמובן שלא כל האוכלוסייה נאלצת לעזוב למרכז קליפורניה, אך כל האוכלוסייה, ולא רק בסן פרנסיסקו, סובלת מפערים הולכים וגדלים בין השכבה העליונה וכל השאר. על פי מחקר שנערך על ידי "בלומברג", סן פרנסיסקו והאזור מובילים בגידול בפערים בין המעמדות בארה"ב. לא רק הפער בין האחוזון העליון ומעמד הביניים גדל לאורך כל החמש השנים האחרונות, אלא גם הפער בין ה־5% העליונים למעמד הביניים גדל ביותר מ־22%. כמו כן, הפער בין שני העשירונים העליונים לבין שני העשירונים התחתונים, גדל בסן פרנסיסקו יותר מבכל מקום אחר בארה"ב. במקום השני אגב דורגה סן חוזה, שמהווה את הגבול הדרומי של עמק הסיליקון.
לא רק הפערים גדלו. נוכח שיטפון הכסף גם השחיקה הרשמית בכוח הקנייה, מדד המחירים לצרכן המודד לכאורה את ההתייקרויות, גבוה באזור זה יותר מאשר בכל מקום בארצות הברית. באוקטובר 2019 דיווחה הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה כי מדד זה עלה באחוז אחד שלם בחודשיים האחרונים בלבד - אינפלציה שנתית רשמית של כ־6%.
הנה נחשפת אירוניה נוספת מבית היוצר של הפיננסיאליזציה של אמריקה. האזור הליברלי ביותר בארה"ב בו זכתה ננסי פולוסי, יו"ר בית הנבחרים הדמוקרטית, בכ־87% אחוז מהקולות, הוא גם האיזור הכי פחות חברתי ברוב המדד האפשריים בארצות הברית.