המחירים הגבוהים הם לא כל הסיפור: למה כל כך יקר פה?

לפני כשבוע פורסם שבמדד יוקר המחייה של המגזין CEOWORLD, ישראל הגיעה במקום השמיני והמכובד. לפי השבועון, יוקר המחיה בישראל הוא כ-81% מיוקר המחיה בניו-יורק, אחד המקומות היקרים ביותר בעולם. כמובן שזה הוביל למבול של טענות על כך שיקר לחיות בישראל. אבל, כל הטענות הללו מספרות רק חלק מהאמת.

כי בפני עצמם, מחירים גבוהים אינם בעיה. מחירים הם גבוהים או נמוכים רק בהשוואה לשכר - אם מישהו מרוויח מיליון שקל בחודש, באמת שלא איכפת לו עם המחיר של קילו עגבניות הוא 5 שקלים או 15. אז כדי להבין מה אומר מדד יוקר המחיה על רמת החיים בישראל ביחס למדינות אחרות בעולם, לקחתי נתונים מהבנק העולמי על התוצר לנפש בישראל ובמדינות שמדורגות מעליה במדד יוקר המחיה. התוצר לנפש הוא מדד טוב לרמת השכר, ולכן חלוקה שלו ברמת המחירים תיתן מדד לכוח הקניה של הצרכנים בכל מדינה. ככל שהמדד של מדינה כלשהי גבוה יותר, הצרכנים שם יכולים לרכוש יותר מוצרים.
את התוצאות אפשר לראות בתרשים הבא:

מה שאפשר לראות בתרשים זה שישראל נמצאת אולי במקום השמיני מבחינת יוקר המחיה, אבל מבחינת היכולת של הצרכנים הישראלים לקנות מוצרים, אנחנו נמצאים במקום השלישי מהסוף. כי נכון שהמחירים בשוויץ, דנמרק, לוקסמבורג, וכו' יקרים יותר מאשר בישראל. אבל מכיוון שהצרכנים במדינות האלו מרוויחים פי כמה מאשר פה, זה לא מאוד מפריע להם. למרות שרמת המחירים שם גבוהה יותר, הם יכולים לקנות יותר.

זה מעלה את השאלה מדוע רמת המחירים בישראל כל-כך גבוהה. כי בדרך כלל, כמו שאפשר להבין מהתרשים, רמת מחירים גבוהה הולכת ביחד עם שכר גבוה: כשהשכר גבוה, אין מה לעשות, המשווקים יכולים וגם גובים מחירים גבוהים. אבל למה בישראל המחירים גבוהים למרות שהשכר לא כל כך גבוה?

חלק גדול מהתשובה נמצא במדיניות הייבוא של מדינת ישראל. כי למרות כל ההבטחות שהממשלה תלחם ביוקר המחיה, היא עדיין לא עשתה דבר אחד די פשוט. לפתוח את השוק לייבוא, כך שהייבוא לישראל יהיה קל ופשוט. במקום, הממשלה מטילה מכסים גבוהים על חלק מהמוצרים, ועל חלק אחר המכס הוא לכאורה נמוך, אבל הבירוקרטיה היא כזאת שמספר היבואנים שמסוגלים להסתדר איתה הוא מאוד-מאוד קטן.

התוצאה היא שיש בישראל מונופולים, או כמעט מונופולים על חלק גדול ממוצרי הצריכה הבסיסיים ביותר. זה כולל את כמעט כל מוצרי המזון. אפילו מספר היבואנים של מוצרי בקר הוא מאוד מצומצם, למרות שבארץ מעולם לא היה גידול משמעותי של בקר לבשר. ומה שמעניין הוא שלמרות כל ההבטחות של הממשלה לטפל ביוקר המחיה, בכל פעם שמדובר על פגיעה במונופולים ובאוליגופולים ששולטים בייבוא, הממשלה מתקפלת ראשונה.

חלק אחר מהתשובה נמצא במדיניות המסים של הממשלה. ברוב העולם, רוב ההכנסה של הממשלות מגיעה ממסים ישירים: מס הכנסה ומס חברות. בישראל, הממשלה מקבלת חלק גדול מאוד מההכנסות שלה ממסים על צריכה: מע"מ, ומסים על רכב, דלק, סיגריות, אלכוהול, ודירות. כשהמסים גבוהים והממשלה מאפשרת למספר קטן של יבואנים ויצרנים מקומיים לשלוט בשווקים, זה לא מפתיע שמר ישראל ישראלי משלם את המחיר בכל פעם שהוא מגיע לסופר, תחנת דלק, או רוצה לקנות ארבע קירות שהוא יוכל לגור ביניהם.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי