פרשנות - האדמו"רים נעלמו, המנהיגים התמהמהו: כל הדרך למשבר בחברה החרדית

במהלך חודש מרץ, בין פורים לאמצע החודש, הבינו אנשי הרפואה בישראל שהיעד המידי שלהם חייב להיות אזהרות מפורשות לקהיליות החרדיות.

מדובר באתגר לא פשוט. איך מסבירים לציבור החרדי, שנוהר אחר רבניו את המציאות? איך מגיעים לשם ודורשים מהם לסגור את בתי המדרש, כאשר האדמו"רים לא מפרסמים הנחיות חד משמעיות, אוסרים תפילה, מזהירים מפני כניסה לבתי הכנסת, דורשים קיום מניין ומצוות. אפילו שר הבריאות, יעקב ליצמן, איש חסידות גור, מקדיש את כל דיוני הממשלה להחרגות למקוואות, מוסדות דתיים ושמירה על ההלכה.

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר. ליצמן עצם עיניים, עד שהתעורר לפני כמה ימים, ובאיחור ניכר העביר ציטוט לעיתון "ידיעות אחרונות" שהוא זה שדורש את הסגר. אחר כך גם הוא נדבק במחלה הארורה ונכנס לבידוד.

בינתיים אבד זמן יקר. ימים קריטיים שבמהלכם המשיכו בבתי המדרש בבני ברק ללמוד בקבוצות של עשרה אנשים. בעוד כל ילדי מערכת החינוך במדינת ישראל, יושבים בבית, עם הורים מושבתים ממלאכה, במגזר החרדי הלכו צעד קדימה, צעד לאחור. השביתו את גני הילדים. סגרו את בתי הספר לבנות, אך הרשו לבנים להשתמש במתקניהן. בתי התלמוד והישיבות התפצלו לקבוצות, הפסיקו להשתמש בחדרי האוכל, אך המוסדות נותרו פתוחים.

"עדיף להחמיר מאשר להקל", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו. שר הבריאות הנהן, אך בפועל הוא הקל, והקל והקל עם הציבור שלו. תמיד מוחרגים, הבנים המועדפים. האשם לא צריך ליפול על האזרחים החרדים תושבי בני ברק לבד. ההפך הוא נכון. היום הם מתרצים את הבעיה בכך שהציבור שלהם אינו מחובר לכלי התקשורת המרכזיים, אינו נושא טלפונים מודרניים ואינו צורך מידע כמו הציבור הרחב.

שמענו הסברים אלה במשך ימים ארוכים מראש עירית בני ברק, מסגניו וממנכ"ל העירייה. אם כך הדבר, והם כה מנותקים, על אחת כמה וכמה, חייבים היו מנהיגי הציבור שלהם, האדמו"רים, השר ליצמן, רבני בתי הכנסת, להתייצב מולם ולעשות מה שראש הממשלה הציע: להחמיר.

קבוצה של אנשי רפואה התלבטו והבינו מהר. חייבים ללכת פיסית אל הרב הביתה, לדבר איתו פנים אל פנים ולשכנע אותו בצורך הרפואי. מספר רופאים חיפשו את האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר. הם חיפשו גם את הרבי מויז'ניץ. איפה מוצאים את הדמויות הרוחניות האלה? דופקים על הדלת ונכנסים?

האדמו"ר מגור, אלתר בן ה-80, שוהה ככל הנראה בביתו שבירושלים. הציבור הישראלי אינו מכיר את הדמות הראשית המשפיעה על ליצמן. מדובר באדם עתיר נכסים, עם שטחי אדמה ונדל"ן נרחבים ביישוב ארסוף וביישוב בני רא"ם (ראשי התיבות של רבי מרדכי אלטר) ומקומות נוספים.

יש לו בתים רבים והשפעה גדולה על הנהגת המדינה, אך בעת משבר, מי מצליח לדבר עם האדמו"ר? עבור אנשי רפואה הדרך כמעט חסומה. כל מערכות ניהול צה"ל, חדרי השליטה והבקרה במשרדי הממשלה, מנהל החירום של המל"ל, ואפילו זרועות המוסד של המדינה הדמוקרטית, לא יכולים, לא מסוגלים, וככל הנראה לא רוצים, להשפיע על ניהול אדמו"ריה אחת בבני ברק, תהיה חשובה הלכתית ככל שתהיה.
הרב בכלל יושב בחצור

אנשי הרפואה חיפשו גם את הרבי מויז'ניץ, ראש חסידות ויז'צניה, ישראל הגר, שבימי שגרה מתגורר בביתו בשיכון ויז'ניץ בבני ברק. הגר בן ה-74 הוא חבר נשיאות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ומיוצג בכנסת ה-23 על ידי ח"כ טסלר. גם הגר לא היה בבית. אף אותו התחילו לחפש. איפה נמצא כבוד הרב?

הרבנים והאדמו"רים לא פרסמו הודעות מפורשות לציבור מאמיניהם כי עליהם להימנע מהתקבצות במוסדות הלימוד, לחדול ממניינים, להפסיק להיכנס לתוך בתי הכנסת. אבל ישראל הגר, הרבי מויז'ניץ, לא רק שלא פרסם הודעות לחסידיו, הוא אפילו לא נותר לשבת בתוך קהילתו, מחשש פן ידבק. לרבי מויז'ניץ בית נוסף ביישוב חצור ולשם הוא יצא.

בעוד ציבור המאמינים חי בצפיפות, עוני, ללא חיבור חדשותי לנעשה בחוץ בערים החרדיות, רבניהם מחזיקים בתים נוספים ומסתלקים מאזור סכנת המגיפה בעת הצורך. לפי בירור שערך "גלובס", הגר שהה בחצור כבר בחג הפורים.

בשבוע האחרון של חודש מרץ הוא הגיע לבני ברק פעם אחת בלבד, לשם עריכת ברית לנינו. ביום רביעי בלילה הוא דיבר עם חסידיו בשיחת וידאו, ואמר "אני רוצה להגיד לקהל: כואב לי, רציתי להגיע חזרה לביתי בקרית ויז'ניץ, אבל מה אני יכול לעשות, הרופא חייב אותי להישאר בחצור. אעשה את פסח בחצור".

בכלי התקשורת החרדיים, המסגור כמובן שונה, אך כשהמידע הראשוני בנוגע למקום הימצאם של ראשי הקהילה החרדית הגיע ל"גלובס", נאמר לנו כך - השמועה אומרת שהרבי ברח מבני ברק. יש לקהילה החרדית "מנהיגות של למעלה" ויש את הרחוב החרדי מטה. המנהיגות יודעת היטב איפה חיים האנשים, מה נעשה בבורו פארק בברוקלין ומה קרה בסין ובאיטליה. הם לא הזהירו את הציבור שלהם, ביקשו להחריג את התפילות ובינתיים המנהיגים יצאו להתבודד בבתיהם הנוספים.
הביצורים סביב מוקדי הכוח נופלים

ביתך הוא מבצרך, אמר השבוע ראש הממשלה נתניהו ביחס להנחיות החדשות והמגבילות שהושתו על אזרחי ישראל. בימים אלה, נתניהו אמן המילים, משכלל את השימוש בפתגמים. כל נאום לאומה, הנמסר בין השעות 20:00 בעת שידור המהדורה המרכזית או לעתים עם סיומה בשעה 21:00 משובץ באמרות כנף, יש יאמרו סיסמאות.

פִּתְגָּם שֶׁל עַם הוא סִכּוּם קָצָר שֶׁל נִסָּיוֹן אָרֹך וָמַר, כתב פעם הסופר והמתרגם, ואלוף תרגילי הלשון, חנניה רייכמן. בול קליעה.

"זוכרת שנתניהו הכריז שביתו הוא מבצרו? שבתי כולנו הם מבצרים וכך נשמור על בריאותנו?", שאל אותי השבוע אחד מן השרים הבכירים בליכוד. ובכן, את הביצורים שנתניהו הקים סביב משרד המשפטים, הוא הפיל במו"מ עם כחול לבן, הוא אמר. הליכוד ויתר על משרד המשפטים לח"כ אבי ניסנקורן. לדבריו אמנם נותרו לנתניהו זכויות וטו על המינויים במשרד, אבל זה נגמר, נתניהו כבר לא יקבע לבד, לא מי יהיה ממלא מקום פרקליט המדינה ומי ישב בועדת האיתור למינוי היועץ המשפטי לממשלה הבא. "זה הישג אדיר של כחול לבן" אמר אותו השר. לדבריו, מבצרים נוספים של נתניהו נפלו: משרד התקשורת, משרד התרבות, ועדות בכנסת.

משרד התקשורת, יש מי שיגידו שכבר אינו כלי עיקרי למימוש מדיניות חניקת התקשורת של נתניהו. פקידי הציבור הבכירים פועלים במשרד הזה תחת זכוכית מגדלת מאז החקירות וכתבי האישום, ונפילתו של מנכ"ל המשרד לשעבר שלמה פילבר למעמד עד מדינה במשפט פלילי נגד ראש הממשלה. עם זאת, קשרי הון-שלטון והטבות שראשי תאגידים בתחום זקוקים להם, עדיין נמצאים בצמת המשרד הזה.

על כל פנים, מדינת ישראל צועדת לסוג של ממשלת אחדות - שילוב של שאריות כחול לבן, קצותיה האחרונים של מפלגת העבודה ושאר בלוק הימין המתפקד כמו שפתיים הדוקות ולחוצות היטב. בינתיים חבריו חושקים שיניים אל מול פרץ הנתינה למפלגות מחוץ לבלוק.

השבוע נשלח אלי ספרו החדש של שמעון שבס, "חבר", המתאר את סיפורו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומי שהיה צמוד ליצחק רבין ז"ל ב-12 השנים האחרונות בחייו. חלקים בספר הולכים אחורה גם לסוף שנות ה-80 והתנהלות מפלגת המערך (כיום העבודה) בתוך משברים פוליטיים אל מול הליכוד, בשנים של אחרי פרישתו של מנחם בגין ז"ל.

יצחק שמיר ז"ל, מספר שבס, היה ציר עיקרי בממשלות האחדות. ב-1988, שמיר השיג 40 מנדטים אל מול 39 של המערך. הגוש שלו מנה 65 מנדטים. הוא יכול היה לפעול ברוב של ימין-דתיים, אבל הייתה לו אמונה אמיתית בצורך בהכללת המערך בתוך הממשלה כדי להעביר לעם מסר של אחדות אמיתית. מי שהגיע מפיקוד הלח"י ומן האגפים של ההתנגדות הרוויזיוניסטית של הציונות, חתר באדיקות להכללת המרכז הפוליטי.

מי שמחפש השוואה להתנהלות נתניהו בימינו, יכול להמשיך לחפש. נתניהו העדיף וימשיך להעדיף ממשלות ימין צרות ורזות על פני שיתופי פעולה. אולם בסיום שנה של 3 מערכות בחירות, לא נותרה לו ברירה.

בחזרה לשבס והספר, אם ההיסטוריה צוחקת עלינו וחוזרת על עצמה, הרי שמה שפירק את ממשלת האחדות, היו ריבים בתוך מחנה השמאל, בין פרס לרבין, ולא הבעיות שלהם עם הליכוד. רבין חשש הרבה יותר מן התרגילים של פרס, מאשר מתפקוד הממשלה עם שמיר בראש. המערך של פעם הוא בטח לא מפלגת העבודה של ימינו. ואת כחול לבן, גוף פריך וארעי, לא ניתן להמשיל להיסטוריה של מפלגת העבודה, אם כי הפיצולים האינסופיים בקרב ראשי הגוש, הם בהחלט המורשת של אותה הקבוצה.