בהתאם לנתוני משרד המשפטים (גיידסטאר) פועלים במדינת ישראל כ-42,000 מוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"רים), אשר מספקים שירותי בריאות, רווחה, חינוך, דת, ספורט ותרבות. הציבור הרחב התרגל לכך שהם שם - עבורנו ולצדנו, עד כדי כך שלעיתים איננו בטוחים האם מדובר במלכ"ר או בגוף ממשלתי.
המדינה תומכת באופן ישיר במלכ"רים, שכינויים הוא "המגזר השלישי", בהיקף של כ-2.8 מיליארד שקל בשנה (מתוכם כ-1.2 מיליארד מוקדשים לאגף לחינוך במוסדות חרדיים והיתרה בגובה 1.6 מיליארד שקל לשאר סוגי המלכ"רים). כנגד סכום זה, מעמידים המלכ"רים מתורמים, הכנסות עצמיות, ותמיכות מוניציפאליות סך של כ-88.6 מיליארד שקל נוספים (!), כמנוע צמיחה שהממשלה נהנית ממנו כמכפיל כוח. בסך הכול עומד המחזור הכספי על כ-91.4 מיליארד שקל.
המלכ"רים מעסיקים כ-639 אלף עובדים וכ-714 אלף מתנדבים בהיקפים שונים, ובניגוד למגזר העסקי - המגזר השלישי מתחייב במס שכר בשיעור של כ-7.5% וכן במע"מ שאינו בר קיזוז בשיעור של 17% בגין הוצאותיו, ואלו מסתכמים להיקף משוער של כ-12 מיליארד שקל בשנה לכל הפחות. כך שלכאורה רבה התועלת הממשלתית ממגזר זה על התמיכה השוטפת באופן משמעותי. חשוב לציין שמלכ"ר לא מחלק דיבידנד (כחלק מההגדרה כמוסד נעדר רווח) ובחלק גדול מהמקרים שכר העובדים בו מוגבל לשכר ציבורי צנוע.
לאור ייחודיותו של המגזר השלישי, תרומתו למשק בכלל ולשכבות החלשות בפרט, השירותים שהוא מספק וכניסתו בנעלי המדינה בשירותים בסיסיים רבים - מן הראוי היה שהממשלה תשקיע ותתמוך במגזר זה באופן משמעותי יותר בימים כתיקונם, וביתר שאת בימים קשים אלו.
משבר וירוס הקורונה ונזקיו הבריאותיים האדירים, גרמו במישרין למשבר כלכלי גלובלי חריף שלא נראה בארץ ובעולם מזה עשרות שנים. משבר זה גרם ועוד עתיד לגרום לקיטון משמעותי במספר התורמים ובהיקף התרומות, צמצום בתקציבי ממשלה ורשויות מוניציפליות וצמצומי כ"א. זאת בזמן שאנו חווים וצפוי שעוד נחווה גידול משמעותי בביקוש לשירותים הציבוריים, בעיקר במערכת הבריאות, הרווחה והחינוך. נראה כי היקף הפעילות המלכ"רית והשירותים הניתנים לאזרחי המדינה צפוי להיפגע באופן דרמטי, בהיפוך מוחלט לאינטרס הכלכלי (מניעת מיתון ופגיעה כלכלית באזרחים) והתפקודי (שירותים בסיסיים) של המדינה.
למרבה הצער, נכון לכתיבת שורות אלו ולמיטב ידיעתנו, מלבד קרן ההלוואות בערבות המדינה, הצהרה מעורפלת על הקמת קרן של 200 מיליון שקל (שלא ברור האם, מתי וכיצד תחולק) וצעדים בסיסיים למדי בעיקר בנושאי לוחות זמנים, לא קיימת תוכנית אופרטיבית ליציאה מהמשבר עבור המגזר השלישי, אלא בעיקר אי ודאות, זאת בזמן שבהתאם לנתוני 'מנהיגות אזרחית' מלפני כשבועיים, איגוד הגג של המגזר השלישי אשר מנסה להוביל את המאבק מטעם המלכ"רים, 25% מהארגונים השביתו את פעילותם באופן מוחלט ו50% הוציאו את עובדיהם לחל"ת. יש לשער שהמצב רק החריף מאז.
עת ניגשים להצעות ראשוניות לסל פתרונות אפשריים, יש להציב במוקד וראשית כל את הכשל הבסיסי של כל תוכניות החירום הכלכליות עד כה, כמה שמכונה בעולם העסקי "בעיית המנהל-סוכן", בהתאמה מסוימת: כל מחברי ומשתתפי תוכניות החירום הם פקידות בכירה מטעם משרדים ממשלתיים אשר תפקידם ביום יום הוא בעיקר להגן ולשמור על אינטרס משרדם והקופה הציבורית.
כך, למשל, במסמך ה"מצע לדיון בצעדים אופרטיביים ליציאה מההסגר לצורך הצלת הכלכלה" שפורסם ב-11 באפריל, חיברו נציגים מהמועצה הלאומית לכלכלה, משרד האוצר, בנק ישראל, ומשרד הכלכלה. האם ניתן להניח שנציגים אלו יכולים לקחת בחשבון באופן אובייקטיבי את האינטרסים הלאומיים באופן נייטרלי ללא הנטייה הטבעית להגן על תקציבי הממשלה וההקפדה השמרנית על יציבות המערכת הפיננסית? ומדוע לא משתתפים (ולו כמשקיפים בלבד) נציגי המגזר העסקי, המגזר השלישי, החברות הממשלתיות וההסתדרות? סבורני שגם להם רעיונות ותובנות קריטיות אשר יאזנו את הגישה הממשלתית.
אגב, ב-18 עמודיו של מצע זה המלכ"רים כלל אינם מוזכרים, ולא בכדי - המלכ"רים נלקחים כמובנים מאליהם, שלא בצדק.
רשימת ההמלצות, בהתאם לסדר החשיבות וההיקף הכספי
1. שילוב כאמור של נציגי המגזר השלישי, על פלחיו המרכזיים, בתוכניות החילוץ הכלכליות.
2. הקדמת תזרים התמיכות השוטפות מעבר לתזרים חודשי (1 חלקי 12).
3. בשל אי קיום תקציב ממשלה, תמיכות המלכ"רים לשנת 2020 אושרו על בסיס 70% מתמיכות 2019, עד קום ממשלה ואישור תקציב המדינה. מומלץ להשיב את הגדלת התמיכות השוטפות ל100% מתמיכות 2019, עם חריגים למלכ"רים חדשים.
4. יתירה מזו, מומלצת הגדלת התמיכות ב35% לכל הפחות.
5. השוואה מתמשכת וברורה מאליה של מערך הסיוע בזהה למגזר העסקי כדוגמת הנחה של 25% בארנונה השנתית, בהתאם לקריטריונים אחידים וברורים.
6. הקמת קרן סיוע בהיקפים פרופורציונליים למגזר העסקי למענקים למלכ"רים על בסיס קריטריונים שונים כגון היקף כספי, הפסדים, היקף נהנים, מס' עובדים ועוד.
7. הגדלת שיעור קיזוז תרומות לפי ס' 46 (העומד על 35% כיום), ולו כהוראת שעה לשנים הקרובות, הקטנת הרצפה לתרומה לזכאות התורם בהטבה זו וזירוז תהליך ההכרה במוסדות חדשים לקבלת ס' 46.
8. כאמור, מלכ"ר נדרש לשלם על עלויות השכר שלו תוספת מס שכר בשיעור של 7.5%, רכיב מס שלא קיים במגזר העסקי הסטנדרטי. מומלץ לבטל\להפחית מס זה כהוראת שעה לתקופה הקרובה.
9. כאמור, בשונה מהמגזר העסקי, מלכ"ר אינו יכול להזדכות על מע"מ התשומות שלו, בעוד הוא אינו גובה כלל מע"מ עסקאות. המשמעות דה פקטו היא שעל כל שקל הוצאה של המלכ"ר יש להוסיף 17% מע"מ. מומלץ לאפשר קיזוז מע"מ חלקי על הוצאות מסוימות או לחלופין מנגנון של מע"מ 0 על מוצרים ושירותים בסיסיים.
10. הגדלת תמיכות למנועי צמיחה כלליים של המלכ"רים והשירותים הציבוריים, כדוגמת פרויקטים בתחום הבינוי והתשתיות.
11. הגדלת תמיכות בחדשנות טכנולוגית פנים ארגונית אשר תחסוך עלויות עתידיות.
12. הפחתה נוספת בהיקף הרגולציה, בעיקר בשל צמצומי כח האדם במלכ"רים.
13. איגום משאבים ממשלתיים לטובת המלכ"רים, לדוגמא: איגום ביטוח המלכ"רים דרך סוכנות הביטוח הממשלתית "ענבל" בעלות מופחתת.
14. הגמשת מבחני תמיכה עתידיים על בסיס שנת 2018 עם חריגים למלכ"רים חדשים.
15. הקדמת תשלומים מכח חוזי אספקת שירותים שנחתמו עם המדינה ואגפיה השונים.
16. השבת פעילות מחלקת מלכ"רים ברשות המסים באופן חלקי לחידוש אישורים וטיפול בנושאים דחופים.
זמנים קשים מחייבים כמובן החלטות דרמטיות, אך דומה, שבמצב החדש המלכ"רים זקוקים יותר מכל להכרה מצד קובעי ההחלטות בתרומתם האדירה ובחשיבותם להמשך פעילות סדירה של סיוע לכלל אזרחי המדינה.
רו"ח אוריאל דגן הוא מומחה למלכ"רים והחשב של מוזיאון מגדל דוד.