בסרטון: הפגנת העצמאים ב-19.4
משבר הקורונה פרץ לחיינו לפני כמעט חודש עם הגעתו של הנגיף ארצה והתפשטותו ברחבי המדינה. אחת מהתעשיות המרכזיות במאבק הקורונה היא תעשיית המזון הישראלית הפועלת לילות כימים על מנת לעמוד בביקושי הצרכנים תוך שמירה על בריאות העובדים. השנה, בשונה משנים קודמות, ההכנות של התעשייה לפסח היו לצל המשבר. אם בכל שנה ההערכות של התעשייה לתקופה שבין פסח לשבועות מתקיימת תוך אין ספור אתגרים, השנה משימה זו הפכה למאתגרת עוד יותר. בעוד שהצוותים הרפואיים, אנשי המשטרה, מד"א וכוחות הביטחון וההצלה בחרו בנתיב חיים זה מתוך הבנת הצורך בפעילות בעתות חירום, אלפי סדרנים, לקטים, נהגים ועובדי פסי ייצור בתעשיית המזון מצאו את עצמם בחזית ללא כל הכנה מוקדמת.
לדבריה של עו"ד גליה שגיא גזית, מנכ"לית איגוד יצרניות המזון, "תעשיית המזון הישראלית נערכה מאז משבר הקורונה לייצור מוגבר תוך שמירה על הנהלים המחמירים ביותר ושמירה על בריאות העובדים. אנחנו מודים וגאים בעובדי תעשיית המזון הישראלית שפועלים לילות כימים על מנת להמשיך ולספק את הסחורה לחנויות ולסופרים. זאת מתוך תחושת שליחות ואחריות שהמדפים והמקררים יהיו מלאים כדי שביטחונם התזונתי של תושבי ישראל יישמר גם בימים אלו".
שוחחנו עם עובדי תעשיית המזון בדרכם לעבודה ושמענו מהם קצת על השגרה החדשה שתפסה אותם לא מוכנים.
ספיר אוחיון, מפעילת קו אריזת נקניקיות
החלה דרכה בזוגלובק לפני 3.5 שנים כעובדת בקו אריזת נקניקיות בנהריה. בת 25 מעכו.
ספרי על העבודה שלך ביום יום?
"אני קמה מוקדם כל בוקר למשמרת שמתחילה ב 6:00 בוקר. כחלק מההתאמות שערכה החברה למצב, בוטלו ההסעות, לכן אני אוספת בדרך למפעל חלק מצוות העובדים שלי בקו , תוך שמירה על ההנחיות. כשאני מגיעה אני מכינה את קו האריזה להפעלה ובודקת את תוכנית העבודה- איזה מוצר אורזים היום, טמפ', בודקת שקוד המוצר נכון וסידור יריעות האריזה. רגע לפני פרוץ המשבר עבר אתר הייצור של החברה מנהריה לשלומי מה שדרש שינוי הרגלים והתאקלמות".
מאז פרוץ משבר הקורונה בישראל משהו בעבודתך השתנה?
"כמובן שהשתנה. יש יותר עבודה תחת לחץ כי אנחנו נדרשים לארוז כמויות גדולות יותר תחת תנאים מאוד מחמירים של הפרדות בין מחלקות ומשמרות, ולשנות הרגלים כמו: שמירת מרחק משאר עובדי הקו ולעבודה בקבוצות קטנות יותר . את הכפפות והמסכות אנחנו מכירים מעבודת היום יום שלנו ולכן אלו לא הצריכו התאמות. אני מרגישה שיש משמעת מאוד חזקה בקרב העובדים שדואגים הן למשפחותיהם והן לשאר עובדי החברה".
כיצד המשפחה שלך מגיבה לכך שאתה ממשיך לעבוד גם בימים אלו ? האם הביעו חשש?
"אני גרה עם אמי. מצד אחד היא מאוד שמחה שאני ממשיכה לעבוד אך מצד שני כמובן שקיים אצלנו החשש מהדבקות מאנשים חולים בסביבה".
מה מניע אותך להמשיך ולהגיע יום יום לעבודה גם בזמן המשבר?
"קודם כל זו הפרנסה שלי, אני אוהבת להגיע כל בוקר לעבודה ולהמשיך בשיגרה ככל הניתן. דבר שני, אנחנו מפעל חיוני בזמן חירום. כל עובד חיוני למפעל כדי שנוכל להמשיך ולייצר. אני מרגישה ברמה האישית שאני תורמת בתקופה זאת לכך שאנחנו מצליחים להמשיך ולייצר מוצרים".
האם את מרגישה שינוי אצל האנשים איתם את עובדת מאז פרוץ המשבר?
"בהחלט כן. כיוון שאנחנו עובדים בקבוצות קטנות היחסים הבינאישיים התחזקו ויש יותר פתיחות וקשר מבעבר. אני מרגישה גם שיש תמיכה גדולה יותר בעובדים גם מצד החברה ששומרת על מצב הרוח שלנו ע"י מוזיקה בהפסקות, צ'ופרים קטנים במהלך היום ועוד".
ספרי לנו על אירוע מעניין שקרה לך בעבודה מאז משבר הקורונה?
"בשבוע הראשון כשהקורונה פרצה מצאתי את עצמי עובדת עם עובדי הניקיון מנקה ומחטאת כל דבר אפשרי".
אסף אלימלך, מחלק בחברת תנובה
בן 45, תושב תל אביב.
ספר על העבודה שלך ביומיום.
"אני מחלק בבני ברק, התפקיד שלי הוא להוביל את הסחורה מהמרלו"ג של החברה ולחלק אותה לחנויות. העובדה שלי מאופיינת בקשר תמידי ורציף עם בעלי החנויות, המנהלים וגם עם הלקוחות".
מאז פרוץ משבר הקורונה בישראל משהו בעבודתך השתנה?
"כפי שאמרתי, בעבודה שלי אני בא במגע עם הרבה מאוד אנשים ומאז ההנחיות החדשות אני מקפיד לנהל את התקשורת שלי לפי נהלי משרד הבריאות. השינוי הגדול והמשמעותי הוא בעומס. אנשים לא יוצאים לרחובות, רוב החנויות סגורות, בתי כנסת סגורים. השיגרה היום יומית של כולנו השתנתה. שעת החלוקה שלנו היא בזמן תפילת הנץ. תפילה זו היא החשובה ביותר לכן הרבה מאוד אנשים רצים, ממש נוהרים לבתי הכנסת כדי לא לאחר לתפילה כולם עטופים בציציות ותפילין. היום זה לא קיים, הנגיף שינה לכולנו את אורח החיים. לאדם החרדי על אחת כמה וכמה".
כיצד המשפחה שלך מגיבה לכך שאתה ממשיך לעבוד גם בימים אלו ? האם הביעו חשש?
"בהתחלה היה קצת חשש. יש לי אישה וחמישה ילדים בבית, אבל עם הזמן ראיתי שגם החברה דואגת לאמצעי המיגון שלנו וגם שהעובדים איתם אני בא במגע שומרים על הנהלים אז החשש נמוג."
מה מניע אותך להמשיך ולהגיע יום יום לעבודה גם בזמן המשבר?
"מה שמניע אותי זה תחושת האחריות והשליחות באספקת המוצרים לחנויות איתם אני עובד. אם ביום יום אני אנחנו מנהלים בנינו קשרים ענפים על אחת כמה וכמה בזמן המשבר שהאתגר גדול יותר".
האם אתה מרגיש שינוי אצל האנשים איתם אתה עובד מאז פרוץ המשבר?
"כן, האנשים מאוד מקפידים לשמור על הוראות משרד הבריאות, ללבוש מסיכות, לשמור מרחק ועוד".
גל בן זקן, נהג הפצה בשטראוס
בן 40, נשוי + 3, תושב קריית ים.
ספר על העבודה שלך ביום יום?
"היום מתחיל ב5:30 בבוקר, נוסעים לעכו לאסוף את המוצרים מהמרכז הלוגיסטי ויוצאים להפיץ אותם. בכל יום עוברים ב 5-15 נקודות חלוקה שונות (כשש שעות חלוקה) ובכל נקודת חלוה פורקים את הסחורה ומכינים רשימות הזמנת מוצרים למועד החלוקה הבא ומעבירים אותן למרל"וג לטובת הכנת הסחורה".
מאז פרוץ משבר הקורונה בישראל משהו בעבודתך השתנה?
"באופן אישי בתחילת המשבר נכנסתי ישר לבידוד כי חזרתי מחופשה פרטית בחו"ל. בזמן שהייתי בבית דאגו לעדכן אותי בכל הנהלים החדשים וכשחזרתי הגעתי לשגרה חדשה. שעות העבודה היו מאומצות יותר כי כמות ההזמנות גדלה משמעותית והמר"לוג עבר לעבודה 24/7 כדי לעמוד בהכנת כל הסחורות לחלוקה. גם אנחנו כנהגים התאמנו את עצמנו, הגענו להעמיס סחורה בשעות בהן בד"כ אנחנו לא עובדים והפגנו גמישות כדי שכל נקודות המכירה יקבלו את הסחורה שהן ביקשו והמדפים יהיו מלאים לטובת הצרכנים. למציאות העמוסה שפגשתי כשחזרתי לשטח נוספה גם שגרת בטיחות חדשה- קיבלתי ציוד מגן, מסכות, כפפות, והדרכה לצמצום מגע עם העובדים- גם עם החברים במרלו"ג, הקפה של הבוקר של כל הנהגים ביחד הוא כבר לא כולם יחד, גם חברים ממש טובים מהעבודה לא מתחבקים, בסוף יום העבודה לא יושבים לאכול יחד בחדר אוכל אלא בנפרד, עושים הכל כדי לשמור על שני מטר מרחק וזה לא קל כשמדובר בעבודה פיזית שכוללת גם העמסה ופריקה של סחורה".
כיצד המשפחה שלך מגיבה לכך שאתה ממשיך לעבוד גם בימים אלו ? האם הביעו חשש?
"זה הפך לבדיחה חיובית כזו בחברים, "בן זקן חיוני, גם אני רוצה להיות חיוני". בהתחלה היה משהו מלחיץ בלחזור לעבוד אחרי הבידוד, אנחנו פוגשים לא מעט אנשים ביום ואי אפשר לדעת איפה כל אחד היה. למרות המיגון המסיבי וההקפדה של המנהלים לאפשר לנו קודם כל לשמור על עצמנו, מי שלא נשאר בבית במידה מסוימת מסתכן, ואנחנו נכללים בקבוצה שיש בה סיכון כי היא עובדת בשטח. ההורים שלי והחמים שלי מעט לחוצים, אשתי והילדים רואים בזה דבר חיובי וגם אני. כולם מקנאים בי שאני חיוני בעיקר כי אני מצליח לשמור על שגרה במצב לא שגרתי".
מה מניע אותך להמשיך ולהגיע יום יום לעבודה גם בזמן המשבר?
"אני יכול לומר שאני שמח שאני יכול להתגאות ולהסביר לילדים שלי שיש משמעות יותר גדולה לעבודה של אבא שלהם כיום, יש גאווה בזה שאני לוקח חלק בשמירה על המשק עובד ואספקת צרכי המזון לכל הציבור".
האם אתה מרגיש שינוי אצל האנשים איתם אתה עובד מאז פרוץ המשבר?
"אנשים יותר חרדים, יותר חשדנים. גם בתוך מקום העבודה, אנשים שהם חברים קרובים ביום יום פתאום דפוסי הקשר השתנו, אין חיבוקים וזמן של ביחד. גם המסכות יוצרות דינמיקה שונה כי פחות רואים הבעות פנים. בשטח מול החנויות רוב הדברים נותרו אותו הדבר, כל אחד עושה את העבודה שלו פשוט בפחות מגע עם האחר, כדי שאף חלק בשרשרת לא ייפגע".
ספר לנו על אירוע מעניין שקרה לך בעבודה מאז משבר הקורונה?
"כל עניין העבודה עם המסכות לצד אנשים שאיתם אנו עובדים שנים ורגילים להיות איתם כל כך הרבה שנים הוא אירוע שמלווה אותי".