שוק ההון הוא אחד התחומים היותר עשירים בביטויים ציוריים, במיוחד אלה השגורים בפי הסוחרים. יש את החזירים שנשחטים, דם ברחובות, סכינים נופלות, כסף על הרצפה, סנטה קלאוס ראלי, אסטרטגיית ליל כל הקדושים ועכשיו זו כמובן "מלכודת הדובים".
מה שמשעשע בביטויים האמורים, זה העובדה שהם מאוד שימושיים, אבל לחלוטין לא מועילים, שהרי ההסתברות שהם יתבררו כנכונים אינה שונה מ-50% אחוזים. במילים אחרות, הם מציגים רק צד אחד של התחזיות.
יש הצדקה לתיקון
זו לא מלכודת, זו הערכה סבירה: קשה לדבר בעת הזו במונחים של רווחים ומכפילים, שהרי אי הוודאות היא כה גדולה, כך שכל תחזית היא לא יותר מהערכה אוורירית וגסה. יחד עם זאת, זה בוודאי לא אומר שלא ניתן לגבש בתנאים האלה שום מסקנה, כך שבכל מה שנוגע לתיקון האחרון בשוק המניות, אני חושב שבהחלט יש לו הצדקה. התוצר המקומי, על פי תחזית בנק ישראל, צפוי להתכווץ בשיעור של 5.3% בשנת 2020, כאשר בשנה שלאחריה הוא יצמח בשיעור של 8.7%. התחזית של קרן המטבע העולמית מעט יותר שמרנית, אבל התמונה המצטיירת ממנה דומה - בעוד שנתיים רמת התוצר תחזור לנקודת המוצא. מאחר וקיים מתאם חיובי בין שוויין המצרפי של החברות לתוצר העסקי, ניתן להציג את הפגיעה בערך המניות בצורה הבאה; המשקיעים איבדו שנתיים של תשואה. אז זו בדיוק הנקודה, שזה תואם את ירידת שוק המניות המקומי מתחילת השנה.
התחזית השתנתה: לפני חודש בדיוק, כשמדד ת"א 125 איבד 35% מערכו, המשקיעים ראו מול עיניהם את התרחיש הבא; המשבר הכלכלי הולך להיות עמוק וקשה, ובעיקר להימשך תקופה ארוכה. הסיבה לכך הייתה ברורה - הם נחרדו מעוצמת החנק שהוטל על המשק, שיש בו סכנה מוחשית וגדולה להשטחת הכלכלה. מאז המציאות מעט התבהרה, כך שהמגבלות שהוטלו צפויות להיות מוסרות בהדרגה, ולכן התיקון ברמת המחירים אינו "מלכודת דובים" - זו תגובה מתבקשת וסבירה.
הפער בביצועי המניות מעיד גם הוא על הבאות: בדרך כלל, כאשר המשקיעים חוששים ממיתון ארוך וירידות שערים מתמשכות, הם מסיטים כספים לעבר המניות הגדולות - מתוך הנחה שהן איתנות ולכן ייפגעו פחות. מנגד, כשהם חשים שהמגמה צפויה להתהפך, הם נוטים להחזיק מניות צמיחה קטנות, מתוך הנחה שבשוק עולה הן יניבו תשואות עודפות. אם מביטים על התפלגות תשואת המניות מתחילת השנה - על פי חלוקה גסה לקטנות וגדלות - מגלים העדפה ברורה לראשונות. במילים אחרות, המכה הייתה אמנם אלימה ומהירה, אבל בה בעת המשקיעים כבר רואים באופק חזרה לשגרה.
במקרה של שגיאה מסוג ראשון: אם בסופו של יום המציאות תהיה שונה, כלומר ששוק המניות יעבור שוב למגמה של צלילה - וזה בהחלט תרחיש אפשרי, במיוחד אם הנגיף יתפרץ בחזרה - הייתי רוצה להציע למשקיעי האופציות שביניכם את האסטרטגיה הבאה; חפשו את המניות שנפגעו בצורה הכי קשה, אלה שאיבדו 80% ו-90% מערכן מאז החל המשבר, והרכיבו מהן סל של לפחות עשר מניות - על אף שבאותו הרגע הן ייראו לכם "גמורות".
גם אם תשע מהן ינפחו בסופו של יום את נשמתן, מספיק שאחת תחזור לעצמה בכדי להחזיר את כל ההשקעה - או לחילופין, ששתיים יעשו את מחצית הדרך חזרה. מבלי להיכנס להסברים תיאורטיים, אבל מניסיון מעשי של לא מעט משברים, הסיכויים לכך גבוהים. מדוע אם כן לחכות לצלילה הבאה? משום שכעת יש רק מניה אחת שאיבדה 80% מערכה, בעוד התשע שמעליה ירדו בצורה הרבה יותר מתונה. לפני חודש, היו 12 חברות שענו להגדרה. למי ששואל מה כבר ההבדל בין ירידה של 65% ל-85%, אזי התשובה היא שהפער הזה משנה לחלוטין את תוחלת התשואה.
שורה תחתונה: פגיעת נגיף הקורונה בכלכלה היא אכן עמוקה, אבל היא גם תהיה יחסית קצרה. הייתי מנסח כך את הדברים: השיפור בשוק המניות ייעשה בצעדים מדודים, אך כפי שהדברים כעת נראים, לא מתחבאת פה שום מלכודת דובים.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועל בסיס זה בלבד