מבודק הפרשות ועד שוחט: המקצועות האלה מבוקשים מאוד בזמן הקורונה

בסרטון: עובדי אל על מוחים נגד השימוש בפיצויים להבראת החברה.

כולנו מחאנו כפיים במרפסות לצוותי המקצוע בבתי החולים שניצבו בחזית המאבק במגפת הקורונה, אלא שבצלם של בעלי המקצועות הזוהרים האלה יש עוד כמה מקצועות חיוניים שפחות נעים לנו להכיר בהם אולם בשבועות האחרונים הם עבדו קשה מאוד. אותם לא נראה בסרטוני 'טיקטוק' מפונפנים אבל אלה האנשים שבאמת עושים עבורנו את העבודה המלוכלכת. תכירו ארבעה מהמקצועות הבאמת חיוניים שאין להם תחליף: הקברן, מנתחת גופות, שוחט ובודק דגימות (בין היתר של צואה ושתן) במעבדה.

איך התגלגלת לעבוד כקברן?

"אני בן 33, אב לחמישה ילדים. במובן מסוים הגעתי לזה מהבית. אבא שלי עבד בחברה קדישה וגם סבא שלי. התחלתי בצבא ולאחר מכן נכנסתי לקבע כקברן של פיקוד דרום. כשהשתחררתי לאזרחות המשכתי לעבוד בענף והשתלבתי כאיש שטח של חברה קדישא במחוז תל אביב יפו".

היכן לומדים להיות קברן?

"למדתי בבית הספר למקצועות הקבורה, כאשר עיקר הזמן הוקדש לצורך לימוד והבנה של הלכות וסוגיות הלכתיות וכו' שקשורות לנושא. זה נושא מאוד מורכב. בנוסף, רכשנו ידע בתחומים משיקים שקשורים לעבודה סוציאלית".

השבועות האחרונים היו קשים עבורכם?

"מאוד. היו לא מעט מקרים של קשישים בודדים שנשארו בבית ונמצאו לאחר שבועיים מרגע פטירתם במצב של ריקבון מתקדם. מראות מאוד מאוד קשים. מאוד. בשביל להתמודד עם הקושי שטמון בעבודה, חברה קדישה מספקת לנו תמיכה פסיכולוגית. כשאני מגיע לעבודה, אני כמו שחקן - מנתק את הרגש כך שחלילה העבודה לא תפגע לי בנפש. אך לעיתים זה חודר מבעד ומגיע לחלומות".

כמה מרוויח קברן?

"בין 7-14 אלף שקלים בחודש. העבודה נעשית במשמרות, בחלקן אני עובד כקברן ובחלקן אני עושה משימות אחרות , למשל טהרה (שטיפה והכנת המת לקבורה)".

אילו תכונות נדרשות בשביל להיות קברן טוב?

"ראשית, כמובן תחושת שליחות אדירה שכן התמורה אינה גבוהה כלל. בנוסף, צריכה להיות רגישות גבוהה מאוד: להבין שיש כאן נפטר והשמשפחה מתאבלת עליו. צריך להרגיש כל יום את אותה המסירות והחדווה, כאילו זה היום הראשון בו קברת את המת. זו משימה מאוד לא פשוטה".

עבור מאיר מדובר באחת התקופות העמוסות שידע בקריירה. לא די בכך שהמגיפה נחתה עלינו בתקופת פסח ויום העצמאות, שבהן צריכת הבשר בקרב הישראלים מרקיעה שחקים, הרי שהישיבה בבית גרמה אף היא לעליה משמעותית בצריכה.

איך התגלגלת להיות שוחט?

"קודם כל לא התגלגלתי, אלא רציתי בכך מאוד. מבחינתי זו עבודת קודש עם חשיבות עליונה להנגיש לציבור מזון כשר שנשחט כהלכה. אין כאן בכלל שאלה, אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר. אני בן 42 ומתגורר בירושלים, אבא לשישה, ארבע בנות ושני בנים. אבי היה שוחט וגם שני האחים שלי בתחום. אנחנו משפחה של שוחטים".

לומדים את זה, או שכל אחד בלי לב ועם סכין יכול להשתלב בתחום?

"עשיתי קורס שנמשך שבעה חודשים במהלכו לומדים בנפרד על הלכות ואופני שחיטת עופות וגם על בקר. ואתה תהיה מופתע, אבל חלק מאוד מאוד משמעותי מהלימודים עוסק בהשחזה ובטיפול בסכין. כיום אני עובד במשחטה גדולה בשיטה של חצי שעה עבודה וחצי שעה של הכנת הסכין לשחיטות הבאות. אני צריך להקפיד על השחזה מופתית, שהסכין תהיה חלקה לחלוטין, ללא כל פגם. הסיכון הוא שאם יפול פגם, זה עלול להוביל לקריעה של קנה הנשימה, במקום חיתוך מהיר ואלגנטי, מה שיגרום לפסילה של השחיטה".

ומה עם ניסיון מעשי?

"מה נראה לך? ברור ששוחטים".

האם במסגרת הקורס לומדים גם קצבות?

"בקורס שחיטה לומדים בין היתר בהעמדת הסכין חד וחלק למהדרין, בשחיטת בהמות, בבדיקת צומת הגידין והריאות ובבדיקת הריאות בבהמה, בהפשטה ופירוק הבהמה והכשרתה למליחה וצליה, בלימוד הניקור הקידמי בבהמה וכו' אבל לא לומדים קצבות קלאסית. זו כבר התמחות אחרת." ואכן, בדיקה שערכנו באתר לימודים בישראל (universities-colleges),מעלה כי קיים קורס ייעודי לכך שמעניק לתלמידים כלים וידע להשתלב לאחר מכן בעבודה באיטליז, מחלקות בשר ומפעלים בתחום.

וכמה כסף מרוויחים בתחום?

"זה משתנה. יש כאלו שעובדים לפי ראש, כלומר מקבלים שכר של כמה עשרות אגורות לראש. לרוב, זה עומד על ממוצע של 10-12 עופות לדקה. יש גם כאלו שמרוויחים שכר קבוע, שנע בין 7-12 אלף שקלים בחודש".

איך אתה מצליח להתמודד עם המראות הקשים? זה לא חוזר אליך כסיוטים בשינה?

"למען האמת, בתחילת הדרך התקשתי מאוד לישון. העופות לרוב אינם קולניים לפני הם נשחטים, אבל עם בהמות זה דבר אחר לגמרי ואתה צריך לזכור שני דברים: הראשון - זה נעשה מתוך שליחות בשביל לשמור על הציבור. שנית, להכול מתרגלים".

אז אתה לא סולד מלראות למשל פצע פתוח? איבדת את הרגישות לדם?

"עם פצעים וחתכים עמוקים של בני אדם - יש לי בעיה. קשה לי לראות את זה. זה לא בשבילי".

כאשר בוחנים למשל את מידת העניין שמגלה הציבור בלימודי פתולוגיה, מגלים, לפחות על פי Google Trends שקיים פער אדיר בשיעור של מאות אחוזים בין לימודי פתולוגיה להתמחויות אחרות. הדרישה ללימודי פתולוגיה ביחס להתמחויות אחרות בטלה בשישים, אולם בעיני ברית פלמינג מדובר באחת ההתמחויות המאתגרות ברפואה.

אז איך התגלגלת לנתח גופות?

"אני בת 34, עובדת במכון לרפואה משפטית באבו כביר, מתמחה ברפואה משפטית. קודם לכן, התמחתי ברפואת עיניים אולם החלטתי לעשות שינוי - העדפתי להתעסק במשהו מעניין יותר. ובמקצוע הזה, יש כאן לעיתים תעלומה מסקרנת ביותר שאתה נדרש לפתור. שתבין כי אני תולעת ספרים ומכורה לספרי מתח, והתחום משך אותי. זו הבחירה הטבעית עבורי".

ומה עם קדושת החיים? הרי בסופו של דבר רופאים לומדים בשביל לשמר חיים?

"אני דווקא מרגישה שיש לי יכולת להיות לעזר רב. אתה יכול להושיט סיוע למשפחה של המנוח, במיוחד של מקרים של מוות פתאומי. ואם מדובר על צעירים או להורים של תינוקות שחוששים לאבד ילד נוסף - זו עבודה מקודשת. ויש כאן גם היבטים של חשיבות חוות הדעת שאנו מנסחים, לה משקל כבד גם במישור הפלילי. זה דיני נפשות".

בואי נחזור לרגע הראשון בו את עומדת מול גופה. איך חשת?

"אנשים מופתעים ובכללם גם רופאים, ששואלים אם אין כאן קושי ואני חושבת שהרבה יותר קשה לראות סבל של אנשים חיים. בתור מישהי שעבדה לא מעט בבתי חולים, בחוויה שלי זה יותר קשה לראות מישהו חולה או סובל ואין ביכולתי להושיט סיוע".

ולא חוזרים לבית עם מטען נפשי כבד אחרי יום של ניתוחי גופות?

"רואים כאן מראות מאוד קשים. אין לי נטיה לבכות, אולם יש מקרים שאתה רואה על השולחן ניתוחים ילדים קטנים או נשים שנרצחו ע"י בני הזוג שלהן. זה הצד האפל של החיים והמוות שגורם לי לתהות איך אנשים יכולים להתנהג כך".

מה מפחיד אותך?

"שום דבר לא מפחיד אותי. ההורים שלי חינכו אותי שמי שמפחד מת אלף פעם ומי שלא, מת רק פעם אחת. למעשה, המטופל לא יכול לעשות לך דבר והם גם לעולם לא מתלוננים. אני ישן טוב, שום דבר לא מדיר שינה מעיני שקשור לעבודה".

עדיין יש תיאבון?

"תתפלא, אבל התיאבון מוגבר הרבה יותר אחרי נתיחה של גופה, אפילו אם מדובר על טבעוניים".

אבל את יכולה להבין מדוע יש סלידה מובנית מהתחום, או שלא?

"אני נתקלת בהרמות גבה גם מצד רופאים, עד כדי כך שצריך לחשוב היטב מה כוללים במצגות שאנו מכינים עבורם".

איך התגלגלת לעבוד כבודק הפרשות?

"אני בן 56 ועובד בימים אלו כרכז תחום אנטימולוגיה רפואית במעבדה המרכזית בירושלים. נכנסתי ללמוד את התחום בשנת 1983, למדתי ביולוגיה רפואית והשתלבתי בבתי חולים. לאחר מספר שנים התפנתה משרה במשרד הבריאות. כיום אני לא עוסק בבדיקות צואה ושתן, אך בעבר עסקתי בכך לאורך תקופה ארוכה. מבחינתי להתבונן על דגימת צואה, זה בגדר עולם ומלואו, וכאשר אתה שם אותה מתחת למיקרוסקופ - אתה מגלה עולם מופלא. רואים את הכל, החל בפרזיטים שנמצאים בה והמשך בשורה ארוכה של דברים. כבר אמרתי שזה עולם מרתק?

מתי מפסיקים לפתח תחושת גועל?

אתה מפתח חסינות נגד כל הדברים האלו שנקראים גועל, זה המשכיות של אותו חולה שנמצא במיון או בבית. זו משרה עם שליחות. אני לא חש שום גועל.

כמה מרוויחים בתחום?

"מעט מאוד. פרוטות. מי שסיים תואר ראשון בביולוגיה ומתחיל לעבוד בבתי חולים ייקח לו 12 שנים עד ששכרו יעלה על שכר מינמום. הדרך להגדיל את השכר היא בעבודה של משמרות לילה. אולי יש קופת חולים מסוימת בה משולם מלכתחילה שכר קצת יותר גבוה, אך כעיקרון - המצב רע מאוד".

כלומר, אין אפשרות להרוויח שכר גבוה יותר כעובד מעבדה?

"כמובן שיש, אולם זה במגזר הפרטי ולי באופן אישי חסרה תחושת השליחות שקיימת במגזר הציבורי".