מתחילת השבוע מפמפמים לנו בחדשות שאוטוטו יגיע המענק השני. "נהיה כמו באמריקה" מבטיחים לנו בכירי הכלכלה, הכסף יגיע ישר לחשבון. אך בישראל, כמו בישראל, כמובן שהאתר קרס מעומס הפניות ורבים קבלו על כך שהסכומים שקיבלו היו נמוכים משמעותית ממה שחשבו שמגיע להם.
אז מצד אחד יש מענקים, אך מצד שני משך הזמן בין מענק למענק וכמובן הסכומים המדוברים יובילו, אם עוד לא הובילו, לעוד ועוד עסקים שפשוט עברו לפעול במזומן. הרי שר האוצר בעצמו, משה כחלון, אמר באחת מישיבותיו עם אנשי משרד הבריאות שיש ספרים שעוברים בין בתי הלקוחות ומספרים אותם בלי לדווח על כך לאיש. ואם ספרים עושים זאת כי גם הם צריכים לקנות מצרכים בסופר, האם לא יעשו זאת גם אחרים? למה המדינה מצפהף שהיא גם תסגור את העסקים, גם תיתן פרוטות ותצפה שכולם ימשיכו לשלם את המיסים ואת שלל ההוצאות הדרושות למחיה? בבחירה בהתנהלות זו, המדינה מפסידה פעמיים.
ראשית, הציבור יוצא נגדה ונגד מדיניות הפיצויים ומצד שני הציבור עובר לתשלום במזומן ולתשלום ב"שחור". ככל שהמצב הכלכלי ימשיך כך ומדיניות הממשלה לא תשתנה, מהותית, הן ברמת הפיצויים והן ברמת ההלוואות הרי שהכלכלה השחורה, שמוערכת ב-20% מהתוצר של ישראל רק תתרחב. כלכלה שחורה תתפתח, לרוב, במצבים של מצוקה כלכלית, כשהמסים גבוהים מדי ויש תחושה בציבור של חוסר אמון במקבלי ההחלטות. מצב מוכר?
אמנם נטל המס בישראל נמוך מעט ביחס לממוצע במדינות ה-OECD, והוא לא הסיבה להעלמת מס. מצד שני, בקרב ציבור גדול מאוד קיימת מצוקה כלכלית אמיתית וחשש כבד מאוד לעתיד. הסגר על כל כך הרבה תחומים וההבנה שהמענקים מהממשלה לא מספיקים לאותם עסקים שנפגעו קשה היא זו שדוחפת לפעילות כלכלית לא מדווחת.
בנוסף, אנו מדווחים כי ממש בקרוב אנו צפויים לגל של פשיטות רגל. יותר ויותר אנשי מקצוע מדברים על כך שהשנה יקרסו למעלה מ- 60 אלף תאגידים ויחידים שמהווים עוסק מורשה יחד עם עלייה במספר התאגידים והחייבים שיפנו להליכי חדלות פירעון. כמובן שכל אדם או גוף שפושט רגל הוא עולם ומלואו לו ולמשפחתו אך המשמעות למדינה היא עוד מובטלים, מעבר למיליון שיש כבר כרגע שצריך לשלם להם דמי אבטלה.
אני מקווה שהמדינה תבין שלמרות טענותיה על כך שהיא משלמת ונותנת הרבה, זה פשוט לא מספיק ולכן היא פשוט תשלם יותר בעתיד.
רוני הרש הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה ובעלים של "הרש תקשורת ואסטרטגיה"