למי המדינה לא עוזרת? למי שהכי נפגע מהקורונה כמובן

בזמן האחרון יש הפגנות, גם של עצמאים, וגם של שכירים. כל קבוצה באוכלוסייה מנסה לגרום לכך שהממשלה תעביר אליה קצת יותר תקציבים. אבל מי שרוצה להבין מי האוכלוסייה שנפגעת מהמשבר הזה בצורה הקשה ביותר, צריך לבדוק לא לפי סוג התעסוקה, אלא לפי ההכנסות.

בעקבות משבר הקורונה, התוצר צפוי לרדת השנה בערך ב- 6%. לו היה דבר כזה, "ישראלי ממוצע", המשמעות הייתה שכולנו היינו חוזרים לחיות ברמת החיים שהיינו בה לפני שנתיים. האמת, זה לא היה כל-כך נורא - גם לפני שנתיים, רובנו חיינו לא רע. אבל אין דבר כזה "ישראלי ממוצע". לכן אפשר לחלק את האוכלוסייה לשלוש.

חלק אחד זה הרבה מאוד ישראלים שהולכים שלא להיפגע (כמעט), וחלקם אפילו ירוויחו. זה כולל את האנשים בעשירונים העליונים של ההכנסות, שעובדים במקצועות שאפשר להמשיך לעשות מהבית. זה כולל גם את רוב עובדי המדינה, שחוץ מאובדן של כמה ימי מחלה, לא איבדו שום דבר משמעותי.

חלק שני, הולכים להפסיד מעט, אבל לא משהו שהם לא יוכלו להתגבר עליו. אלו אנשים שאו שהיו להם עודפים, או שיש להם איגוד מקצועי חזק, או שמראש היו בלי עבודה, ולכן המשבר הזה לא שינה עבורם יותר מדי.

חלק שלישי אלו אנשים שהיו קרוב לקו העוני, אבל קצת מעליו. החלק שלהם באוכלוסייה הוא קצת פחות מ- 10%, והם אלו שנפגעים הכי הרבה בתקופות משבר. ברוב המקרים, אלו אנשים עובדים. למעלה מ- 70% מהמשפחות שקרובות לקו העוני, כוללות לפחות מפרנס אחד. בהרבה מקרים, מדובר במשפחות חד הוריות. אבל לא רק - קרוב ל- 40% מתוך המשפחות עם הכנסה שקרובה לקו העוני, כוללות שני מפרנסים. עבור משפחות באזור הזה של ההכנסה, כל אובדן הכנסות הוא משמעותי מאוד. בין היתר, ירידה בהכנסות משמעה, צמצום בהוצאות על בריאות וחינוך. כך שכל ירידה בהכנסות משמעה צמצום בסיכוי שהם, או ילדיהם, יוכלו לעלות בסולם החברתי כלכלי.

כך שאם מישהו רוצה לסייע למשקי הבית שזקוקים להכי הרבה סיוע במצב הנוכחי, הוא צריך לסייע לאלו שעובדים כדי להימנע מקו העוני, אבל שחודש וחצי בלי עבודה יכול להפיל אותם מתחת לקו. לרוע המזל, אלו בדיוק האנשים האחרונים שהממשלה הולכת לעזור להם. הרבה בגלל שלאנשים האלו אין כוח פוליטי. הם ממש לא הכי טובים בלעשות הפגנות, וגם אם הם מפגינים, ההד התקשורתי של ההפגנות שלהם הוא די נמוך.

זה הופך אותם להרבה פחות חזקים מאלו שכן יודעים להפעיל לחץ פוליטי. הפגנות העצמאים נתמכו על ידי עסקים גדולים יותר שרצו (והצליחו) לקבל גם הם נתח מהעוגה. ההסתדרות יודעת מצוין איך להגן על עובדי המדינה אם למישהו יתחשק לגעת בהם. שלא לדבר על אנשי צבא הקבע. אז כנראה שפוליטית, זה לא כל-כך כדאי לתת את הכסף לאלו שצריכים אותו באמת. עדיף בהרבה לתת 500 שקל לכל ילד. ומה זה משנה אם מי שמקבלים הכי הרבה כסף זה עשירונים 9 ו- 10, שהם במקרה שני העשירונים שגם היה להם הכי הרבה מראש, וגם נפגעו הכי פחות?

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי