השבוע שחלף, בו מפלס המעלות חצה את רף ה-40, מהווה רק קדימון לקיץ הקשוח שבפתח. יש שיתנחמו בתמונות הלוויין של ימת הכינרת שמציירות תמונה מרהיבה לאחר עליה פנטסטית של 14 סנטימטר מתחת לקו האדום. אלא שמדובר בתעתוע. ישראל נמצאת בתוך משבר אקלים שהולך ומחריף. השרב הביא לגידול של 20% בצריכת המים בישראל. מתחילת שבוע שעבר סופקו ממערכת המים הארצית 3 מיליון קוב מים, לעומת 2.5 מיליון קוב מים בשבוע שקדם לו. גם בשאיבה מהכינרת חל גידול של 30% השבוע, מ-700 אלף מ"ק ליום ל-900 אלף מ"ק ליום. מקורות אף הגבירה במקביל את שאיבת המים מקידוחי מי תהום מקומיים באזורים המנותקים ממערכת המים הארצית. גם בביקוש למים בחקלאות חל זינוק חד בשל גל החום.
הנתונים מובילים אותנו למסקנה אחת מתבקשת וכואבת - ההתחממות הגלובלית כבר כאן, אנחנו רואים אותה מול העיניים ומרגישים אותה, היא לא עתידית. העלייה בטמפרטורות במדינת ישראל היא כמעט פי 2 מהממוצע העולמי ואנחנו צועדים מהר ובטוח לעבר מציאות בה כל המדינה תהפוך למדבר עד סוף המאה.
כיצד מתיישבת מגמה זו עם החורף האלים שחלף, שגבה חיים והוביל בין היתר להצפתן של מאות דירות צמודות קרקע שניזוקו באופן חמור ביותר? מדובר למעשה בצד שני של אותו המטבע: משבר האקלים גורם למדבריות העולמיות להתרחב ולהתפשט רחוק יותר מקו המשווה, לכיוון אזורים ממוזגים יותר, כמו ישראל. בו בעת, כמויות הגשם מושפעות מכמויות המים שנמצאות באוויר - ואוויר חם יותר מסוגל להכיל יותר מים. לפיכך, ברגע שהם משתחררים ממנו, העוצמה שלהם גוברת והנה לכם שיטפון.
ומה הסבירות כי גם בחורף הבא נאלץ להתמודד עם מטחי גשם עזים ועם נזקים אדירים, בין היתר לדירות מגורים? גבוהה ואפילו מאוד. הסיבה לכך, טמונה בין היתר בפרדוקס העיור. ישראל נמצאת במיאוץ נדל"ני מבורך בו נבנים יותר ויותר בתי מגורים ונסללים כבישים ומחלפים אך במקביל, הדבר מוביל להחלשת היכולת של הקרקע לספוג את כמויות המים שהולכות וגדלות. זו הופכת לבלתי חדירה ותהליך החלחול הטבעי למאגרים התת קרקעיים נפגע - ולכך יש השפעה הולכת וגוברת על הכיס שלנו. על פי הערכות של גורמי מקצוע, נזקי החורף האחרון חצו את רף מיליארד השקלים ומאות משפחות מצאו את עצמן מתמודדות עם קטסטרופה.
אין עוררין כי קיימת חובת אחריות מצד המדינה לשמירה על בטחון תושביה, ובכלל זה גם לפינוי ראוי של מי גשם ומניעת הצפות, אולם בית המשפט יאלץ להכריע האם אלו יכולות וצריכות היו לצפות את ההחרפה בתנאי האקלים ופרצי הגשם החריגים. תהיה התוצאה אשר תהיה, את עוגמת הנפש שנגרמה לבעל הרכוש - הפסיקה לא תשנה. נכון, קיומו של ביטוח מספק מטריית הגנה מסוימת, אולם הסיטואציה בה מי הגשמים מציפים את הבית ומביאים לחורבן של הרכוש - קשה מאוד. השיטפון דורס הכל ומכלה פרטי רכוש סנטימנטלים והשיקום של הבית עלול להמשך חודשים ארוכים.
אנו נמצאים במהלכו של תהליך התפכחות מצד הרשויות המקומיות שמבינות כעת כי עליהן להתאים את עצמן לשינויי האקלים. אין מדובר עוד על חורף חריג בודד אלא על מציאות מתמשכת שמאלצת אותן להכיר בכך שאין די במערכות הניקוז העירוניות, אלא עליהן להיעזר באמצעים נוספים על מנת להתמודד עם הסיכון לחיי התושבים ולרכושם.
אחד מהפתרונות הזמינים והיעילים ביותר הוא קידוח בורות חלחול, שמאפשרים את החדרתם של מי הנגר העילי ישירות למאגר מי התהום, מה שמונע נזקי הצפות עתידיים, פגיעה ביסודות המבנה ומקדם את העשרת מקורות המים במדינה. על פי תמ"א/ 34 /ב/ 4 קיימת חובה להותיר 20% משטחו של כל מגרש המיועד לבניה - פנוי לחלחול, אולם אין בכך די : המדינה, באמצעות הרשויות המקומיות, צריכה לעודד קידוח בורות גם במבנים שאינם מחוייבים בכך, תוך סבסוד העלות ו/או מתן תמריצים על דרך הנחה זמנית בארנונה.
חקיקה ברוח זו תניב לכל הצדדים רווח רב: הרשות תקטין את הסבירות להישנות של מקרי הצפה בתחומיה, דבר שעומד בקנה אחד עם חובתה המוסרית והעניינית לדאוג לניקוז יעיל של מי הגשמים בשטחה ולצמצום האפשרות לגרימת נזקים לתושביה. לצד זאת, גם המדינה תחסוך עשרות מיליוני שקלים שהיא צפויה לשלם למועצות המקומיות בגין תמיכה במימון עלות הנזקים. וכמובן שגם בעל הנכס יקנה לעצמו שקט וביטחון ויסיר את האיום להצפה שתכלה את רכושו.
הכותב הוא מנכ"ל חברת "גיא פתרונות מים חכמים בע"מ".