"הזעזוע הכלכלי הוא ברוטאלי", הכריז השבוע שר האוצר הצרפתי, עם פרסום תחזית הצמיחה העדכנית של ארצו. כלכלת צרפת אמורה להתכווץ ב-11% השנה, לא פחות. בגרמניה התפרסמו בשבוע שעבר נתונים שמאשרים את מה שהיה די ברור: המדינה נכנסה למיתון (ברבעון הראשון הכלכלה שלה התכווצה ב-2.2%) , אם כי חמור מעט פחות מזה שהגיע אחרי 2008. ואילו האיחוד האירופי כולו נכנס למיתון הגרוע בתולדותיו. קריסטין לגארד, נשיאת הבנק האירופי המרכזי, הבהירה בשבוע שעבר שבתחזיות המעודכנות של הבנק, האפשרות של מיתון קל יחסית כבר לא על הפרק: התחזית ל-2020 נעה בין תרחיש של מיתון בינוני ומיתון חריף. הבנק כבר הכריז על הגדלה דרמטית של תוכנית רכישות האג"ח שלו.
האם כל זה צריך להפתיע אותנו? לא בהכרח. הרי עם פרוץ משבר הקורונה, התחזיות דיברו על משבר בממדים היסטוריים. פרופ' קנת רוגוף מהרווארד, בעברו הכלכלן הראשי של קרן המטבע העולמית, דיבר על המיתון החריף ביותר ב-150 השנים האחרונות. בבנק אוף אינגלנד פירסמו בתחילת החודש שעבר הערכה לפיה כלכלת בריטניה תתכווץ בשיעור החריף ביותר ב-300 השנים האחרונות. המספרים העדכניים שמתחילים לצאת עכשיו פשוט מתעדים את התחזיות האלה מתממשות.
אחרי הכול, אנחנו בעיצומה של מגפה שלא נראתה מאה שנה. התפרצות הקורונה אולי עברה את השיא בכלכלות המתקדמות, אבל עדיין משתוללת בדרום אמריקה, ומתפשטת בהודו. לאור העובדה שמדינה אחר מדינה השביתה את הפעילות הכלכלית והורתה לאזרחיה להסתגר בבתיהם, קשה היה לצפות לתוצאה אחרת, גם אם לפעמים המכה הכלכלית קשה או קלה מעט יותר מהצפוי. בצרפת, בספרד ובאיטליה, כך הסבירה למשל סוכנות הדירוג פיץ' בשבוע שעבר, המיתון היה חמור מהצפוי, כי הסגר היה ארוך מהצפוי.
ההתאוששות ומה שישפיע עליה
השאלה, כמובן, היא מה הלאה, איך תיראה ההתאוששות. התחזיות הראשוניות, שידברו על התאוששות בצורת האות V , כלומר צניחה בפעילות ואחריה זינוק, נראות פחות סבירות. יש מי שמדברים על האות U או W , כלומר מיתון מתמשך או מיתון חוזר. לחלופין, אחד התרחישים המדוברים כרגע בכלל דומה לסמל של נייקי, ה"סווש". כלומר, צניחה חדה בפעילות, שאחריה מגיעה התאוששות אטית יותר. לחלופין, כפי שהציעה ג'יאנה סמיאלק בניו יורק טיימס, ההתאוששות תהיה בצורת סימן שאלה. יש יותר מידי אי ודאות.
בכל מקרה, עם ההקלות ההדרגתיות על הסגר, במדינה אחר מדינה, גם ההתאוששות מתחילה. מה יכול להשפיע על ההתאוששות? קודם כול, המחלה עצמה. זה מסר שאפשר לשמוע שוב ושוב מכיוון הכלכלנים. התפרצות הקורונה, והתגובה אליה, הם שגרמו למיתון. הוא לא נבע ממשבר כלכלי כלשהו. ולכן המפתח ליציאה מהמיתון הוא ההתמודדות עם המחלה, שרק חלקה בידינו. חלק מההתאוששות תלוי ביכולת שלנו לפתח מנגנוני התמודדות יעילים עם הווירוס, וחלק יהיה תלוי בהתנהגות הווירוס עצמו. האם אכן יגיע גל שני בסתיו? ואיך הוא ייראה? האם נאלץ להטיל סגר נוסף, או שנצליח לפתח סגר גמיש חכם, וממוקד יותר?
האם תוכניות הסיוע יספיקו?
סימן השאלה השני מרחף מעל לתוכניות הסיוע הממשלתיות, שנועדו לסייע לאזרחים ולחברות לצלוח את המשבר. בחודש שעבר הציע בראיון ל"גלובס" פרופ' מרטין אייכנבאום, מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, לחשוב על תוכניות הסיוע האלה בתור גשר שעובר מעל התהום של המגפה והסגר, ומסייע לעסקים ולעובדים להגיע לצד השני בבטחה. זו מטפורה שאפשר גם לשמוע מכיוון יו"ר הפד, ג'רום פאוול. העניין הוא שהגשר הזה צריך להיות ארוך מספיק. בארצות הברית, שבה שיעור תביעות האבטלה עומד על 40 מיליון, דמי האבטלה המוגדלים יסתיימו בחודש הבא, ולא ברור אם הקונגרס יחדש אותם.
גם בישראל, שרושמת עד כה התאוששות מהירה מעט מהצפויה, אפשר למצוא קושי דומה : לפי הניתוח של מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, שפירסמה כאן אתמול דפנה ברמלי גולן, בחודש יוני ייוותרו 235 אלף דורשי עבודה שלא יהיו זכאים לדמי אבטלה. ואילו בנק ישראל עדכן את תחזיות האבטלה שלו, וכבר לא מדבר על חזרה לאבטלה של 4% בשנה הבאה, אלא 5.5% בלבד (במקביל, הבנק צופה מיתון קל מעט יותר משצפה השנה, אבל גם התאוששות מרשימה מעט פחות בשנה הבאה).
בנתונים על מובטלים שעשויים להישאר בלא סיוע, או עסקים שנקלעים לקשיי מימון אקוטיים, מסתתרת מצוקה אישית, אבל גם סימן אזהרה מערכתי. בעקבות המשבר של 2008 התפרסמה שורת מחקרים שמדגישים את הסכנה שתקופות של שפל כלכלי יותירו אחריהן צלקות מתמשכות, מעובדים שנפלטים משוק העבודה, ועד חברות שנכנסות למצוקה פיננסית. אחד הכלכלנים הבולטים שכתב בנושא הוא אנטוניו פטאס, מבית הספר למינהל עסקים אינסאד. מאמר שפירסם בחודש שעבר עם הכלכלניות ולריה סרה מקרן המטבע, וסווטה סקסנה מהאו"ם, שב ומדגיש את הסכנה שאם "משבר הבריאות לא ינוהל כמו שצריך, הוא יוכל להתמשך שנים, ולהפוך למשבר מתמיד יותר". המסקנה שלהם (דברים ברוח דומה אפשר היה לשמוע גם מלא מעט כיוונים אחרים) : "זה לא הזמן להטיל ספק או להיות זהירים מדי בנוגע למדיניות כלכלית מרחיבה".