בדומה למגזרים אחרים, גם השוק הביטחוני הגלובאלי סופג טלטלה בעקבות משבר הקרונה - מקיצוץ תקציבים, דרך הכבדת רגולציה ועד השתנות הצרכים - והצרכנים. התבוננות על השוק הביטחוני המקומי איננה מציירת מציאות אופטימית כבעבר, עת מכירות התעשיות הביטחוניות שברו שיא בשנת 2018 והסתכמו בכ-10 מיליארד דולר בשנה; משכך, ייחודיותו של המשבר הנוכחי מחייבת התבוננות שונה גם בהיבט הביטחוני.
התמורות המדיניות הצפויות בתקופה הקרובה, ובראשן שאלת סיפוח בקעת הירדן, עשויה להיות בעלת השלכות דרמטיות על התעשיות: ההישענות ארוכת-השנים על מכירות בשווקים ביטחוניים ידידותיים באירופה, ובפרט על ידידתנו כגרמניה, בריטניה, איטליה, פולין וצ'כיה - צפויה לעורר קשיים בהינתן הסיפוח. שורת עיצומים פוטנציאליים בהם מנופפים כבר עתה מוסדות האיחוד האירופי בבריסל, לצד לגיטימציה להמשך קמפיין BDS, עשויים להוות מכפלת כוח לרגולציה שעשויה ליפול כרעם ביום בהיר על התעשיות. אמנם, תרחיש אמברגו אמל"ח מלא איננו סביר (תקדים עיראק של סדאם חוסיין) אך די ולו במרכיבים מסוימים שעשויים להקרין לשלילה (לצד האפקט הפסיכולוגי) על התעשיות, הרואות ביבשת רכיב יסוד במודל העסקי. יתרה מכך, סיפוח עשוי לפגוע בשווקים נוספים רלוונטיים (מפרציות, אסיה, אמל"ט).
בנוסף, הבחירות בארה"ב, אפשר ואינן מבשרות טובות, כך שנכון כבר עתה להיערך אליהן; מחד, בהינתן בחירתו המחודשת של הנשיא טראמפ, צפויה להעמיק מגמת הבדלנות האמריקנית המאפיינת כהונתו - זו צפויה להשליך הן על דילול "הגב האמריקני" לתעשיות ישראליות בעולם (דוגמת דרום מזרח אסיה) ובעיקר על העמקת מגמת הלוקליזציה (מתן עדיפות לייצור מקומי) - תופעה המעמיקה ממילא בעולם בעידן פוסט-קורונה - בוודאי באמריקה של טראמפ. במציאות זו, חברות ישראליות תיאלצנה להיערך למציאות עסקית משתנה (מהקמת ישויות בארה"ב, מיסוד שותפויות, מיזוגים וכו') כדי למכור ביתר קלות לצרכן הקצה. משמעות הדברים הינה שינוי המודל התפעולי והעסקי, דוגמת העתקת פסי-ייצור לארה"ב. מאידך, זכייתו של סגן הנשיא לשעבר ביידן, תבטיח המשכו של הסכם הסיוע (FMF) אך בהינתן סיפוח, גם הנחת יסוד זו - המובטחת עד לשנת 2029 - עשויה להתערער. מכל מקום, להערכתנו, המשבר הכלכלי האמריקני עשוי לחבוט לא רק בתקציבי הביטחון מבית (ובכך להשפיע על הביקוש הישראלי), אלא גם לשחוק סיוע החוץ לבעלות הברית, ובראשן, ישראל (הזוכה לסיוע הנדיב ביותר).
כמו כן, כל אימת שבייג'ינג תמשיך להפגין אסרטיביות - בפרט בהינתן המשך מדיניות הבידול האמריקנית - הרי שמצבן של התעשיות הביטחוניות עשוי להיות מורע. אנו מזהים כניסה של שחקנים חדשים, שאינם נוחים לישראל (דוגמת התעשיה הביטחונית התורכית בגיבויו האסרטיבי של הנשיא ארדואן) לשווקים שבעבר לא נראו, דוגמת אמל"ט, אפריקה, המפרציות ומרכז אסיה. להערכתנו, אלו צפויים להגביר התחרות ולצמצם "האפקט הישראלי" ארוך השנים.
צמצום בתקציבי הביטחון בעולם ובישראל, עם אפשרות להגבלת תכניות התר"ש השאפתניות ("תנופה") נוכח מציאות תקציבית מורכבת. אלה גם אלה - אף בתרחיש אופטימי - צפויים לפגוע בהיקף התזרים המופנה לרכש ביטחוני מקומי. יתרה מכך, עיכוב פרויקטי יצור ביטחוניים רחבי היקף - דוגמת המשך פיתוח מטוס הקרב המתקדם בעולם, ה-F-35 (הוכרז כי יעוכב נוכח המשבר), צפויות להקרין על הביקושים.
מגמת הדיגטיליזציה הביטחונית הגלובאלית הולכת ומשטיחה את היתרון היחסי הטכנולוגי ממנו נהנית התעשיה המקומית לאורך שנים; כך, דיגיטזיציה של פלטפורמות ומערכות אמל"ח, שו"ב, שדה הקרב הדיגטילי ("החייל כסנסור"), ידע ומידע - עשויות לגשר על הפער הטכנולוגי המסורתי העומד לזכות התעשיה המקומית ולהקהות מיתרונה היחסי.
מנגד, עומדות שורת הזדמנויות לתעשיות, ביניהן: צמיחתו הדרמטית של עולם הסייבר בו זוכה ישראל ליוקרה מעצמתית; ביקושים מוגברים למוצרים בשוק הביטחוני-אזרחי; היערכות לאסונות (מודיעין אזרחי מתועש) ועולם הבינה המלאכותית (AI); תיעול מעמדה המתבסס של ישראל במזה"ת למכירות אמל"ח; מינוף המוניטין של התעשיה המקומית להבקעת שווקים חדשים
ועוד.
כך או אחרת, התעשיות הביטחוניות בישראל נדרשות להיערך "ליום שאחרי" המשבר, שלמעשה, במובנים רבים, כבר כאן.
הכותב הינו מנהל הייעוץ למגזר הביטחוני בישראל בחברת הייעוץ והמחקר הבינלאומית פרוסט אנד סאליבן ישראל.