בסרטון: שיימינג שעשה שוכר לבעל הבית שהעיף אותו מהדירה.
בפסיקה שניתנה לאחרונה, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בעניינו של אדם שלא היה מודע כלל לכך שבת זוגו עשקה אותו והעבירה את דירתו לבעלותה היחידה. למרות זאת, הוא הסכים להשאיר אצלה את הדירה.
הסיפור מתחיל לפני כ-15 שנה, כאשר אם המשפחה הלכה לעולמה, וכפי שנפוץ בהרבה משפחות, את דירת המגורים המשותפת הורישה האם לאב, שקיבל לבעלותו היחידה את דירת המגורים המשפחתית. בחלוף השנים הכיר האב בת זוג חדשה ובמקביל הקשר עם ילדיו הלך ופחת.
לפני כשנתיים גילו הילדים שהאב העביר את הדירה לבת זוגו החדשה, וטענו כי היא ניצלה את הנתק בינם ובין האב כדי להחתימו על העברת הבעלות לטובתה, וכל זאת ללא ידיעתו. למרות טענותיהם של הילדים, כי בת הזוג החדשה של אביהם עשקה אותו וגרמה לו להעביר לה את הדירה שלו ללא ידיעתו, בבית המשפט טען האב כי זכותו לעשות ברכושו כרצונו, אולם אז התגלה מדבריו כי טענתם של הילדים הייתה נכונה והוא לא היה מודע כלל לכך שכל הדירה עברה כולה לבעלותה היחידה של בת הזוג החדשה, בעוד שכוונתו הייתה כי היא תקבל רק מחצית ממנה.
עדות זו הובילה את בית המשפט לקבוע כי בת הזוג אכן ניצלה את האב, והדבר אף קיבל חיזוק מלוח הזמנים המהיר וכלשון בית המשפט: "מרוץ החתמות". הזמן המהיר שבו התרחשה העברת הזכויות מלמד על כך שבמעמד החתימה האב לא הבין את משמעות מעשיו ואת תוצאות המסמכים עליהם חתם עד כדי כך שנקבע כי היה "חסר הבנה בדברים בסיסיים הנוגעים לבעלות, כספים וניהול רכושו." לכאורה, זוהי קביעה ברורה המובילה לתוצאה של ביטול ההעברה מחמת ניצול לרעה של מצבו.
אלא שבשלב זה אירעה התפתחות דרמטית; באופן חריג מן המקובל במערכת המשפט הישראלית, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, הילה גורביץ שיינפלד, התערבה בחקירתו של האב ודרשה ממנו להסביר את דבריו ומדוע הוא טוען שעשה זאת מרצונו. לכך השיב האב: "אם עשיתי ככה - זה טוב, רק שלבת הזוג שלי יהיה טוב". עוד הדגישה השופטת גורביץ שיינפלד, כי גם לאחר שמעשיה של זוגתו נחשפו לעיני הכלל, האב הפנה את הכעס כלפי ילדיו וחזר על כך שנטשו ורימו אותו - ללא קשר לבת הזוג החדשה.
תשובת האב הספיקה לשופטת גורביץ שיינפלד והובילה את בית המשפט לקבוע כי מעת שהבין האב את מעשיו ותוצאותיהם, והגם שאלה נעשו בעת שהיה חסר כל מודעות לכך, הוא הביע את הסכמתו להותרת המצב על כנו והשופטת גורביץ שיינפלד בחרה לצטט מן הגמרא במסכת ירושלמי שקבעה כי "רצונו של אדם - כבודו".
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה מסבירים כי מדובר בפסק דין המשקף עשיית אמת וצדק: השופטת מפרטת היטב כי הכרעתה מבוססת לא רק על הסכמתו של האב בדיעבד אלא גם ובעיקר על כך שרצונו להעניק את הדירה לבת זוגו החדשה נולד על רקע יחסיו הגרועים עם ילדיו. "זוהי אכן דוגמא מצוינת לכך שבתי המשפט לענייני משפחה משקפים בפסיקותיהם תמורות וערכים חברתיים", מסבירים עורכי הדין פרידנברג והופמן. "רצונו הפרטי של אדם איננו נתון רק לבחינה שיפוטית יבשה, ובבית המשפט לענייני משפחה יש בהחלט מקום וביטוי מעשי גם לשיקולים סביבתיים ולמערכת היחסים הפנים משפחתית."