בסרטון: המשטרה עיכבה לחקירה חשודים שהונו קשישים במאות אלפי שקלים.
הסיפור המקומם שלפנינו מתחיל בשנת 2015, אז באופן תמוה, פונה מיוזמתה חברה למימוש זכויות רפואיות לקשיש שמעולם לא שלח אליה את פרטיו, ומזמינה אותו לפגישה, במהלכה מוצגות בפניו שורה של אפשרויות למימוש זכויותיו הרפואיות. בין השאר, מסביר לו נציגה כי בעבודה מאומצת ניתן יהיה לגרוף עבורו סכום של לא פחות מ-890 אלף שקלים. ההצעה הקוסמת עשתה את שלה, ותוך שניות ספורות נשלף הסכם השירות עליו הוחתם הקשיש, במסגרתו נכתב בין היתר כי תחילה, ישולם לה סכום צנוע של 3,500 שקלים בגין פתיחת תיק ודמי לימוד חומר, שלא יושבו בשום מקרה. בסעיף הבא, סוכם כי זה ישלם לה 20% מתוך השווי הכולל ברוטו של הכספים שישולמו לו. לכאורה, מדובר בהסכם לגיטימי, אלא שבסעיף הבא נכתב כי החברה זכאית לקבלת את הנתח השמן מהסכום שייפסק לו, אף אם לא תבצע פעולות מהותיות לצורך קידום ענייניו, גם אם יבחר להפסיק את ההתקשרות - זו עדיין תהיה זכאית לקבל את כספה.
וכפי שלבטח אתם משערים, הבטחותיה למימוש מזהיר של זכויותיו התגלו כלא יותר מאשר הבטחה ריקה מתוכן. לאחר מספר חודשים אושרה באופן חלקי תביעתו ובמקום סכום שנושק למיליון שקלים, הושגה לו 'עסקה' שאינה מזהירה בלשון המעטה : 12,363 שקלים בלבד.
לאור התנהלותה המאכזבת, החליט הקשיש להפסיק לשתף פעולה עם החברה והודיע כי אינו מעוניין למסור לידיה את הקוד הסודי שקיבל לכניסה לאתר ביטוח לאומי. היא, מצידה, סרבה להרפות מאחיזתה והגישה כנגדו תביעה שכוללת דרישה לפיצוי בסכום של כ 48 אלף שקלים. לטענתה, הוא הפר במזיד את ההסכם שנחתם עימה בטרם מיצתה את ההליכים המשפטיים.
ומה פסק בית המשפט? ראשית, שההסכם שהוחתם עליו הקשיש, מהווה לא פחות מהסכם דרקוני. בפסק הדין נכתב כי שלילת האפשרות של הלקוח לסיים את ההסכם, תוך ניסוחו באופן חד צדדי, ותוך שניטל ממנו שיקול הדעת כיצד לנהל את מהלכיו, מהווה עבירה על חוק הביטוח הלאומי. לדברי השופט, במישור העובדתי הוכח כי החברה למימוש זכויות לא העניקה לו שירות ולא טרחה לערוך עבורו תיק רפואי כנדרש, אלא טרטרה אותו פעם אחר פעם שימציא מסמכים שונים. הקשיש שיתף פעולה באופן מלא, אך למרות שהועברו לידיה כל המסמכים הרפואיים "המערערת לא עשתה דבר בעניין". עד כמה גדול המחדל של אותה חברה? היא אפילו לא העבירה את התיק לעיון ראשוני של רופא לצורך מתן חוות דעת, או במילים אחרות, כאילו לא עשתה כלום. בית המשפט לא חסך את ביקורתו מהתנהלותה וקבע כי ההשערות בדבר קיומן של נכויות אינן מבוססות על דבר.
במסכת הטענות של בית המשפט כנגד החברה נקבע כי היא התרשלה בכך שלא ייעצה לו כיצד לפעול למימוש זכויותיו ולאור אכזבתו מהתנהלותה, הגיש בעצמו ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בעניינו. בסופו של יום, קבע המשפט כי לאור מכלול הנסיבות, התשלום בסך 3,500 שקלים מכסה מעל ומעבר את טרחתה של החברה ואין היא זכאית לקבל אף לא שקל אחד מעבר לכך.
אך החברה סירבה לקבל את הכרעת הדין, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. גם ערכאה זו הדפה את טענותיה של התובעת ומתחה ביקורת על דרישתה לקבל שכר טרחה בגין פוטנציאל זכאות, שלא מומש עד כה. השופטת גאולה לוין כתבה כי "תביעה לאקונית כזו לא יכולה להתקבל, ובצדק פסק בית משפט השלום כי להשערות בדבר קיומן של נכויות אין ולו ראשית ראיה די בכך כדי לדחות את הערעור". בסופו של יום, ולאחר הליך משפטי מתיש, נפסק כי החברה למימוש זכויות תשלם לקשיש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25 אלף שקלים.
עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "התנהלותה הקלוקלת של אותה חברה ראויה לגינוי. מדובר בניצול ציני של מצוקת קשיש לצורך גריפת רווחים על לא כלום. אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מסתייג מסעיפים דרקוניים שמופיעים בחלק מהחוזים של אותן חברות. הגדיל בית המשפט הנכבד וכתב באופן שאינו משתמע כי התנייה שכזו, ששוללת את האפשרות של הלקוח להפסיק את ההתקשרות, מעוררת קושי וספק אם הדבר עולה בקנה אחד עם תקנות הציבור, בשים לב לסוג ההתקשרות ויחסי הכוחות בין הצדדים".