קשה להבין איך היום, במצב הנוכחי, טרם קיבלו ראש הממשלה ושר האוצר את ההחלטה המאוד פשוטה לבטל את הפטור ממס ערך מוסף ביבוא אישי.
כן, אנו יודעים, זהו פטור שבו התאהב חלק מהציבור. מאוד נחמד להזמין מוצרים שונים ביבוא אישי ולא לשלם מע"מ, ועל פי מבחן זה אפשר גם להמשיך ולחלק הטבות מס נוספות לציבור הרחב. אפשר להחליט שאנו רוצים ליצור שוויון, ואם אנו מעניקים פטור לרכישת מוצרים אונליין מספקי חוץ בערך של עד 75 דולר, למה שלא נעניק פטור זה גם ברכישות מקוונות מקומיות בערך זהה?
כן, להענקת הטבות מס אין קץ ואין גבול, אבל תמיד חייבת להיות הצדקה ברורה ואמיתית מדוע יש לפטור מתשלום מס חלק מן הציבור, תוך יצירת אי שיוויון בין קבוצות האוכלוסיות השונות.
בשנת 2011 היתה פה מחאה חברתית נגד יוקר המחייה בארצנו. הוקמה ועדת טרכטנברג. היא גיבשה המלצות חשובות שחלק מהן נועדו על מנת ליצור תחרות נוספת בשוק המקומי. הכיוון היה להקל על היבוא ואפילו לעודד יבוא, אבל ועדת טרכטנברג לא המליצה להעניק פטור ממס ערך מוסף ביבוא אישי. חבריה הבינו את מערכת המס בישראל, והם ידעו שאין להעניק הטבות מס דרך פטורים ממס ערך מוסף. מס ערך מוסף הוא מס אוניברסלי. הוא חל בשיעור שווה של 17% על כל מוצר ועל כל שירות; אפשר אפילו לראותו כחלק מהמחיר.
כיום קיימים ארבעה פטורים בלבד: פטור במכירת ירקות ופירות, פטור ברכישות באילת, פטור בשירותי תיירות והפטור ביבוא אישי. האחרון חל על רכישה של עד 75 דולר, אבל כולם יודעים לנצל פטור זה, וכולם מפצלים משלוחים ככל האפשר.
האבטלה היא כיום הבעיה הכלכלית והחברתית החמורה ביותר. הורדת ממדיה היא האתגר הגדול ביותר. ישראל מצויה על סף משבר אמיתי, כלכלי וחברתי. מרבית המובטלים הם צעירים וכולנו מבינים שלא נוכל לחיות זמן רב עם ממדי אבטלה בהיקף זה. תכנית המענקים שהוצעה על ידי האוצר ואושרה בכנסת אינה מייצרת מקומות עבודה, היא משפרת את תזרים המזומנים של העסקים. כסף המוזרם לעסקים לא מייצר מקומות עבודה. מה שכן מייצר מקומות עבודה הוא כוח הקנייה, בצריכה הפרטית ובזו המוסדית. בשנת 2019 הגיעה הצריכה הפרטית בישראל לרמה של 214 מיליארד דולר, ואנו זקוקים כיום לכוח הקנייה המקומי במלואו. בעוד אנו נאבקים ליצור מקומות עבודה, עושה הממשלה כיום שתי פעולות הפוכות. מצד אחד, מזרימים כספים לעסקים, ומצד שני מתעלים את כוח הקניה המקומי אל ספקי חוץ.
יש כאלה הסבורים שלא יהיה זה נכון לבטל את הפטור ממס ערך מוסף, שכן בסופו של דבר זה מוביל להוזלת מחירים למי שרוכש מוצרים ביבוא אישי מקוון. מצד שני, אנו פוגעים בשלמותו של המס המוצלח ביותר בישראל. מס הערך המוסף הוא כיום שליש מכלל הכנסות המדינה, ואנו מייצרים אבטלה ואיבוד מקומות עבודה במקום לפעול ההיפך, גורמים להפסד בהכנסות המדינה, העומד כיום על כשני מיליארד שנקל. אנו פוגעים במגזר העסקי שלנו ומונעים ממנו להתחרות בתנאים שווים מול ספקי חוץ ויוצרים את אחד העיוותים הגדולים ביותר במערכת המסים בישראל, בראייה צרה, אנוכית ואפילו אווילית.
אם יש למדינה כסף להעניק פטור ממס ערך מוסף, מדוע שלא נעניק אותו במתן פטור מרכישת חשמל או מים או השכלה גבוהה או מזון או אפילו תרופות בישראל? האם זה הגיוני שמצד אחד נדרוש מכל שכבות העם וגם הדלות ביותר לשלם את מלוא מס ערך המוסף על רכישת מזון, תרופות ומים ומצד השני נפטור חלק מהאוכלוסייה מתשלום מס ערך מוסף על יבוא אישי של תמרוקים וביגוד? כל זאת, כשיש הסבורים שמדובר בניגוד אינטרסים בין המגזר העסקי לבין הציבור הרחב, בעוד שהיינו צריכים ללמוד ולהבין ממשבר קורונה שאין ניגוד אינטרסים, משום שאם לא יהיו מקומות עבודה, לא יהיה גם כוח קניה בידי הציבור. חלק מן הציבור לא רק שלא יוכל לקנות מוצרים ביבוא אישי, הוא לא יוכל לקנות בכלל.
במשבר חמור היסטורי זה שבו אנו נמצאים יש לצפות לשותפות של המגזר הציבורי וגם של הציבור הרחב, כדי להקים מחדש את המגזר העסקי, לא רק למען המגזר העסקי אלא גם למען המדינה כולה וציבור המובטלים. אם נחסל את המגזר העסקי, לא יוכל גם המגזר הציבורי להתקיים וגם לא הממשלה על כל מוסדותיה.
עו"ד אוריאל לין הוא נשיא איגוד לשכות המסחר.