בניגוד לעשרות אלפי האֶפִּידֵמִיוֹלוֹגְיָם המחוננים בישראל, לי אין שמץ של מושג בתחום, ודין סטרפטוקוק כדין קולי או סארס. כולם פתוגנים שבאים לחרב לנו החיים, אולם לפחות מחציתנו יכולים לזהות מקילומטר אקורדיון מזייף וניסיון לטשטש את האחריות, תוך העברתה אל כתפי אלו שאינם נושאים בה. זה בדיוק מה שמתחולל כעת בישראל, עם אין ספור ניסיונות טיוח מצד הממשלה, שבאים להסתיר את הכשל הרציף והמהדהד שלה בטיפול במשבר הנוכחי.
הכלל הראשון בהעברת נטל האחריות הוא האשמה של הזולת. מזה זמן רב משפריצים חברי הכנסת מסרים, לפיהם הגל הנוכחי הוא תולדה של זלזול פושע בעטיית מסכות. אין ולו גורם אחד במעגל הסריסים שמודה כי הממשלה כשלה. חיפשתי היטב, ובמקרה הטוב מצאתי שביבים של הכרה באחריות, שום דבר מובהק שבא ואומר בריש גלי: טעינו ואין לנו מושג כיצד לנווט את הספינה. עכשיו, זה אנושי לטעות, ולהערכתי הזהירה מרבית הציבור היה מקבל זאת. שום דבר לא יכול להכין מלכתחילה את המדינה להתמודדות עם משבר רב חזיתות שכזה. מנגד, חוסר האונים של קבינט הקורונה בהכנת המשק לגל השני בהחלט מעורר חימה ואולי, אף ראוי לועדת חקירה.
" הגל השני תפס אותנו הרבה יותר מוקדם ממה שכולם ציפו, כולם כיוונו לנובמבר", אמרה חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, יו"ר ועדת הקורונה, והוסיפה: "צריך להסתכל למציאות בעיניים. כשהיו 50 חולים לא הייתה בעיה לחקור אותם אפידמיולוגית משום שהיה כוח אדם. אנחנו מדברים עכשיו על מצב שבו יש מאות ואלפי חולים, וכשיש אלפי חולים צריך צבא שלם של אנשים שיחקרו את הדבר הזה". ראשית, עולה התהייה: על סמך מה התכווננתם לחודש נובמבר? הרי גם לטובי המומחים אין מידע קונקרטי ו-ודאי בנוגע לאופיו של הנגיף. שנית, אף אם יש שמץ של אמת בתירוץ שלה, עדיין - לא ברור אילו פעולות נעשו, אם נעשו, על מנת להכין את המשק להתפרצות מחודשת. הרי גיוס כוח אדם לצורך עיבוי מערך החקירות אורך זמן. מתי התכוונתם להכשיר אותו? אל מי פניתם על מנת להגדיל את היקפו? רק בימים האחרונים, בתום 3 חודשים מפרוץ המגפה, הכירו במשרד הבריאות במגבלות הכוח והיכולת של הפקידות הבכירה, מוכשרת ככל שהיא, להתמודד בכוחות עצמה עם משימת תכלול הפרויקט. יש שיראו בכך ביטוי למדיניות ה'סמוך עלי' הישראלית והביטחון המופרז ביכולתנו למצוא פתרונות יצירתיים לכל מצב מורכב. ויש שיראו בכך כפיתרון רשלני - כמחדל משווע, על רקע מאבקי כוח בין משרדיים.
הכלל השני בתעתוע מקצועי הוא האבסה בנתונים סתומים וסותרים. בחודש אפריל סימנה הממשלה את קו ההקרסה של מערך הבריאות תחת מספר מונשמים של 3,500. שליחים יצאו לכל קצוות תבל לקושש מכשירי הנשמה וחזרו עם ידיים מלאות בצינורות ובשורת הרגעה - המערכת מוכנה להתמודד. אלא שבמרוצת החודש האחרון, הכינור השתנה לגמרי ופתאום 1,000 מונשמים מהווים תחזית אפוקליפטית שהתממשותה מאיימת על שרידותה של האומה. איך שני הדברים מתיישבים גם יחד? אולי יש לזה הסבר הגיוני? אולי לא. מי יודע? לבטח לא אנחנו. ומה לגבי מספר הבדיקות ביחס למספר החולים המאומתים? אתמול פורסם כי מספר החולים הקשים הצעירים ירד באופן דרמטי. יש לנתון הזה משמעות? אנו מוצפים בשטף של מידעים, חלקם סותרים, בכוונה תחילה. הכאוס יוצר בהלה שיוצרת כניעה, שיוצרת הכרת תודה.
עיינו גם מבחינות בשינוי דרמטי במידת החשיפה של ראש הממשלה בתקשורת הממוסדת. לא עוד מסיבות עיתונאים על בסיס יומי, אלא מדיניות חשיפה מדודה וממועטת מאוד. קמפיין ההסברה בכיכובם של בר סימן טוב & סדצקי התנהל מצויין, כל עוד המגפה היתה בגדר איום רעיוני. כל עוד ניתן היה לייחס את בלימתה לפעולות מכוונות של הממשלה, הוא לא פספס הזדמנות להתהדר בכך. כל עוד מיליון מחולתים האמינו כי בתום האפיזודה הם ישובו למקום עבודתם, הקרקע נותרה יציבה. אולם כעת, משברור כי המשבר באמת קיומי, ההופעות התכופות פחתו.
אבל הכול פוליטי, והנה, אתמול נטען כי האשמה כלל מוטלת לפתחה של כחול לבן, שמכשילה את ניסיונותיו לנהל את המשבר. לא עוד להצלחה אבות רבים, אלא ההיפך - להצלחה מנהיג אחד דגול בשמיים ובארץ ולכישלון אבות רבים ושמאלנים.
ההחלטה שהתקבלה אתמול על סגירת העסקים אינה עוד מכשול ששמו בפני בעליהם בדרך להתאוששות, אלא מהלך שצפוי לחרוץ את גורלם של מאות אלפים בישראל. הבעיה אינה רק תזרימית, אלא תודעתית: משבר פסיכולוגי עמוק עם חרדת כללית ודיכאון שמעמיק את המשבר הכלכלי. אם עד כה האמנו כי נותרה כאן מנהיגות מקצועית שיודעת לחלץ אותנו מהמים הסוערים, הרי שעכשיו מיליונים מסתובבים עם תחושה כי אין להנהגה מושג קלוש כיצד להעלות את המשק על פסים של צמיחה. מדיניות השלוף נמאסה עלינו והפתרונות הסוציאליים המקרטעים שמוצעים לנו אינם מספקים כלל. שחררו אותנו מעוד כיפת ברזל כלכלית, סופרטנקר פיננסי או עוד הבלחה יחצנית. אל תשקיעו מאמץ בלמכור לנו סיפורים ולהשחיז את תיבת המסרים. אל תשגלו לנו את השכל ואל תוליכו אותנו בכחש עם הבטחות בעלמה. החיים שלנו כאן תלויים על בלימה והאחריות להשיבם למסלול שפוי - נמצאת רק בידיים שלכם.
כשחרב כלכלית מאיימת להוריד מיליונים למצולות של ההוצאה לפועל, גם דיון על סיפוח לא יעזור כאן. גם לא מבצע בעזה או נאום סמי שמעון באריאל. שום דבר לא יחלץ את הממשלה מהצורך לספק פתרונות, כאן ועכשיו. נראה שהמדינה כפסע מלצאת ולהבעיר את הרחובות, וכשיהיו אש ותמרות עשן, הם ילחכו את כיסאות העור.
הכותב הוא יועץ תקשורת.