משבר הקורונה מציב אותנו כבר מספר חודשים עם מציאות משתנה, שכוללת צורך בהסתגלות גבוהה לשינויים. ההנחיות מתחלפות לעיתים כל מספר שעות, לא ברור מה העתיד צופה והמציאות הכלכלית מאוד מעורפלת. אנשים זועקים שככה אי אפשר לחיות. הם רוצים יציבות, תוכנית סדורה, לדעת מה כוונותיה של הממשלה. לציבור הובטחה תכנית כלכלית, אך היא עדיין לא ניתנה.
מדוע קשה לנו לחיות בחוסר ודאות והאם דווקא במציאות כזאת יש נקודת אור?
אנחנו יצורים שאוהבים לדעת, מחפשים ביטחון וקרקע יציבה. תחושת חוסר הוודאות היא לא מהאהובות עלינו, בלשון המעטה. נראה שהרבה מחקרים מסכימים על דבר אחד: היא הדלק לחרדה. אנחנו רוצים וצריכים לדעת מה הולך לקרות. ברמה סבירה, אי ידיעה יכולה ליצור התרגשות או ציפייה, אבל כשזה הולך ונמשך ומשפיע על חיינו בצורה משמעותית, זה הופך להיות קצת פחות נעים וקצת יותר רע.
מחקר מאוניברסיטת ברקלי מצא שתחושת אי ודאות שיוצרת חרדה מובילה בתורה לקבלת החלטות לא נכונות. זה לא תירוץ, אבל זה יכול להיות הסבר לקבלת החלטות בעייתית ולזיג זג של הנחיות שהולכות קדימה ואחורה. אחד המושגים המעניינים נקרא "הימנעות מאי ודאות" -uncertainty avoidance . מדובר ביכולת לסבול ולשאת את תחושת אי הוודאות והאמביוולנטיות (דו-משמעות) של החיים. זה מתקשר לכמה המערכת החברתית של אוכלוסייה מסוימת מסוגלת להרגיש בנוח במצבים לא מובנים שאינם בשליטה מלאה. תרבויות שמדורגות גבוהה בטבלת הימנעות מאי ודאות ינסו להקטין את הסיכוי של כאלה מצבים על ידי מערכת של חוקים נוקשים.
כן, הדבר הזה נמדד ויש מספרים. גם ישראל ברשימה, וכמו שצפיתם היא נמצאת במקום יחסית גבוה בטבלה. ישראל כצפוי לא נלהבת גדולה של מצבים חסרי ודאות, והיא מוגדרת ככזו שתנסה להימנע ממצבים כאלה. זה די מסביר את התחושות הלא נעימות של התקופה האחרונ, תחושת חוסר השליטה ואת הריצה המהירה לקביעת חוקים, חלקם כאלה שמנוגדים לזכויות חופש ואזרח. הכול כדי לנסות להשיג שליטה.
מחקר אחר מצא שלהיות במצב של אי ודאות מלחיץ יותר מאשר להיות במצב שאתה בוודאות שבה אתה יודע שדברים רעים עומדים לקרות. כלומר, גם אם אנחנו יודעים שאנחנו עומדים לקבל דבר רע או להתמודד עם דבר קשה אנחנו נעדיף אותו על חוסר ידיעה. רוב האנשים מעדיפים לדעת בוודאות שהם עומדים לקבל שוק חשמלי מאשר לא לדעת מה עומד לקרות. דוגמה טובה לכך קיבלנו בימים האחרונים, כשחברת יונייטד איירליינס הודיעה כי אם המצב יישאר בעינו, היא תיאלץ להיפרד באוקטובר מ-36 אלף עובדים, בהם 15 אלף דיילים ודיילות. דווקא איגוד הדיילים שיבח אותה על השקיפות וההכנה.
המחקר נתן לאנשים לשחק במשחק מחשב שבו נחשים מוסתרים מתחת לאבנים. בכל פעם שאתה מוצא נחש אתה מקבל מעין שוק חשמלי. עם הזמן יכלו אנשים לדעת באילו אבנים מסתתר תחתן נחש, וכך היה להם מושג ומידע לגבי חלקן. החוקרים בחנו את תגובת הלחץ של האנשים כאשר הם יודעים שהם הולכים לקבל שוק וכאשר אין להם מושג. רמת החרדה והלחץ הייתה גדולה היכן שלא הייתה להם יכולת לדעת. כשלמשתתפים לא היה מידע אם יש נחש מתחת לאבן הם הזיעו יותר והאישונים שלהם התרחבו.
מחקר דומה על שוק חשמלי מצא שאנשים ובעיקר גברים מעדיפים לשבת בחדר ולתת לעצמם שוק חשמלי, מאשר לשבת לבד בלי לדעת מה עומד לקרות. עצם הישיבה והאזנה למחשבות של עצמנו ולדאגות הנוצרות מתוכן, יכולה להיות מלחיצה יותר משוק חשמלי שאנחנו נותנים לעצמנו - כלומר, יש לנו מעין תחושת שליטה כי המחשבות שלנו בחוסר ידיעה יכולות לייצר תמונה שלילית יותר גדולה ולגרום לחרדה.
אבל אל ייאוש, יש גם חלק חיובי בעולם של אי ודאות. מחקר חדש יחסית מאוניברסיטת יל הצליח להראות לפני כשנה שמצבי אי ודאות דווקא מסייעים לנו ללמוד. במחקר נמצא שיש יותר פעילות באזור הקדם מצחי כשהסיטואציה היא בלתי ניתנת לצפייה, מאשר כשהיא ודאית וידועה.
Daeyeol lee , פרופסור מאוניברסיטת יל לרפואה ואיש המחקר, מסביר שהמוח שלנו מחליט מתי תהליך הלימוד הוא חיוני בכל סיטואציה שניתנת ואיזו סוג של למידה הוא חיוני. המוח לא עסוק בלמידה כל הזמן. כשהמצבים משתנים הוא עובד קשה יותר, ולכן במצבי אי-ודאות הוא עסוק בלבחון לבדוק וללמוד את המצב כדי להשיג פתרונות. אבל גם נקודות האור הזו היא כל כך קטנה מול המצוקה והכאוס של חיים בתוך מגפה שיצאה משליטה, וזו לא באמת הדרך הנוחה לאמן את המחשבה.
לסיכום, המציאות המשתנה של אזרחי ישראל בשבועות האחרונים בהחלט לא פשוטה, בלשון המעטה. השימוש במילה "מתווה" לא באמת מקיים את משמעותו. אזרחי ישראל נמצאים במצוקה אמיתית של משבר בריאותי וכלכלי שהופך כבר לנפשי, כי את הדבר החשוב ביותר שעוד אפשר וצריך לתת להם - הוודאות - לא מצאו עדיין כמספיק חשוב. אזרחי ישראל זועקים לתוכנית ברורה לטיפול במגפה, גם אם התוכנית לא תהיה פשוטה או קלה.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת כלכלה ופסיכולוגיה.