בסרטון: שוטר רשם דו"ח תנועה לאישה שחצתה בצומת, אף על פי שלא היה בו מעבר חציה (צילום: חן-לי זינו).
ניידת של כוח שיטור משולב הוזעקה לטפל בקריאה דחופה, אלא שנהג משאית החנה את המשאית בצד הדרך וחסם את התנועה. הפקח ניסה לעקוף את החסימה תוך עליה על אי תנועה, אך גרם למעיכת הדלת. האם הרשות המקומית שחכרה את הרכב צריכה לשאת לבד בעלות התיקון?
צהרי היום ברחוב אחוזה ברעננה. בקשר המשטרתי מועברת הודעה על אירוע של אלימות שמחייב הגעה דחופה. תוך שניות ספורות מתקבלת ההחלטה לשלוח ניידת של כוח שיטור משולב, שהיתה בקרבת מקום, וזו מתחילה בנסיעה מהירה לעבר הזירה. אלא שבדיוק באותה נקודת זמן, מחליט נהג משאית לפרוק סחורה בצד הכביש, תוך כדי חסימתו. ומה על שאר הנהגים שדרכם נחסמה? אללה כרים. מבחינת הניידת, כל שניה מהותית: היא צפצפה לנהג במשך שניות ארוכות, אך נאדה - הבחור לא מגיע. באין ברירה, ניסה הפקח לבצע תמרון ולעקוף את הרכב תוך כדי עליה על אי תנועה, אולם הדבר לא צלח והניידת ניזוקה כתוצאה מפגיעה ברכב החונה. בשלב הראשון, הוחלט להעניש את הנהג על התנהלותו ונרשם לו דו"ח על כך שהעמיד את הרכב תוך כדי הפרעה לתנועה על 'אדום לבן' ובניגוד להוראות התמרור שאוסרות על פריקה וטעינה בשעות מסוימות.
אלא שבשלב השני, וחרף העובדה כי הניידת היא שפגעה ברכב החונה, החליטה באופן חריג חברת הליסינג שהחכירה את הרכב לעיריית רעננה, להגיש תביעה נזיקית כנגד בעל המשאית וחברת הביטוח שלו.
לדוכן העדים עלה תחילה נהג המשאית. "אני הייתי בארגז של המשאית בזמן התאונה בחלק האחורי, פרקתי סחורה", הוא אמר. וכיצד לא שמע את הצפירות החוזרות והנשנות של הניידת? לאלוקים הפתרונים. מבחינתו, ועל אף שהחנה את הרכב בניגוד לחוק, הוא לא הפריע לתנועה ומדובר בתאונה שהיא בהחלט נמנעת. בא כוחה של הנתבעת אמר כי "בחיים לא ראיתי תביעה שהתקבלה על אדם שעומד באדום לבן ואדם אחר פוגע בו, כשהרכב שלו כבוי ואין מחלוקת על כך". לדבריו "לא הוצגה בפני בית המשפט כל תמונה שמצביעה על כך שנהג המשאית החנה את הרכב תוך גרימת סיכון". מנגד, טען בא כוחה של חברת הליסינג, עו"ד שחף היימן ממשרדו של עו"ד אסף ורשה, כי "אף אחד מתושבי רעננה לא אמור לסבול כאשר אותו מזיק עושה מה שהוא רוצה ומפריע למשתמשים בדרך".
ומה קבע בית המשפט? עיקר המחלוקת נסובה על סוגיית האשם התורם. בשורה של פסקי דין קבעו בעבר בתי המשפט כי חניה במקום אסור או בשולי הכביש יוצרת סיכון תחבורתי, אך היא לבדה אינה אינדיקציה יחידה להטלת אחריות על הנהג החונה ועל כל מקרה להיבחן לגופו. השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות, פסק כי נמצא קשר סיבתי ומשפטי בין החניה האסורה לבין הסיכון אשר גרם להתרחשות הנזק. לדבריו, לאור זאת, יש לייחס לנהג המשאית אשם תורם בשיעור של 20 אחוז. אי לכך, הוא ומבטחת רכבו חויבו לשלם סכום של 1,363 שקלים (שמהווים עשרים אחוז מגובה הנזק) לרבות שכר טרחת עורך דין בשיעור 2,000 שקל, ואילו חברת הליסינג תספוג את יתרת הנזק.